הניבעל המלין: סגן הנשיא שהחמיץ את ההתנקשות בבחירות אחת
בקיץ 1864, כאשר מלחמת האזרחים האמריקנית הגיעה לשנתה הרביעית, ניתן היה למצוא את סגן נשיא ארצות הברית המכהן בפורט מקלרי (Fort McClary) בקיטרי, מיין, מבצע תורנות שמירה ומשמש כטבח הפלוגתי עבור המשמר המדינתי של מיין, בטרם זכה לקידום לדרגת רב-טוראי. ארבעה חודשים לאחר מכן הדיחה אותו מפלגתו מהכרטיס הלאומי. שישה חודשים לאחר מכן, אברהם לינקולן (Abraham Lincoln) היה מת — והאיש שהיה עשוי להפוך לנשיא במקום אנדרו ג'ונסון (Andrew Johnson) חזר לביתו בבנגור, כשהוא צופה בתקופת השיקום מתרחשת מבחוץ.
מתינוק חולה לעיתונאי כפרי
המלין נולד ב-27 באוגוסט 1809, בפריס, מסצ'וסטס — במה שהיא כיום מיין — צאצא דור שישי למתיישב האנגלי ג'יימס המלין, שהתיישב בברנסטייבל בשנת 1639. לפי מסורת מקומית, בהיותו תינוק חולה אנושות הוא ניצל על ידי מרפאה אינדיאנית, מולי אוקט, שרשמה לו חלב פרה חם. הוא למד בבתי ספר מחוזיים ובאקדמיית היברון, ניהל את חווה של אביו, ומ-1827 עד 1830 היה שותף להוצאת עיתון, ה"אוקספורד ג'פרסוניאן", לפני שלמד משפטים אצל סמואל פסנדן והתקבל ללשכת עורכי הדין ב-1833. באותה שנה נשא לאישה את שרה ג'יין אמרי; לאחר מותה ב-1855 הוא נשא את אחותה למחצה, אלן וסטה אמרי, ב-1856. בין שני הנישואים נולדו לו שישה ילדים, בהם הבנים צ'ארלס וסיירוס, ששניהם הפכו לגנרלים במהלך מלחמת האזרחים.
פוליטיקאי ממיין שהמשיך להחליף בתים
הקריירה הפוליטית של המלין החלה בבית הנבחרים של מיין ב-1835. הוא שירת כמייג'ור במטהו של המושל ג'ון פיירפילד במהלך מלחמת ארוסטוק (Aroostook War) ב-1839, סכסוך גבול עם בריטניה, וסייע במשא ומתן על תנאים שהובילו לאמנת ובסטר-אשברטון. לאחר כהונה בבית הנבחרים של ארצות הברית מ-1843 עד 1847, הוא נבחר לסנאט של ארצות הברית ב-1848, שם בנה רקורד עקבי של התנגדות להתפשטות העבדות — תוך תמיכה ב"וילמוט פרוביזו" והתנגדות הן לפשרת 1850 והן לחוק קנזס-נברסקה. במקור דמוקרט שתמך בפרנקלין פירס (Franklin Pierce) ב-1852, המלין נפרד בפומבי ממפלגתו ב-12 ביוני 1856, כאשר זו תמכה בביטול שנקשר לחוק קנזס-נברסקה, פרישה שבני זמנו תיארו כ"סנסציה לאומית". הוא הצטרף למפלגה הרפובליקנית החדשה, היה מיד מועמד למושל מיין, ניצח באופן מכריע, נכנס לתפקיד ב-8 בינואר 1857 — ואז התפטר תוך שבועות כדי לחזור לסנאט, רצף אירועים שאומר רבות על תאבונו לפוליטיקה לאומית ככל נאום שנשא.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →איזון הכרטיס של לינקולן
הרפובליקנים מינו את המלין כשותפו למרוץ של אברהם לינקולן ב-1860 בעיקר בשל גיאוגרפיה וכישורים: תושב ניו אינגלנד המתנגד בתקיפות לעבדות כדי לאזן עורך דין אילינוי לא מוכר יחסית מהצפון-מערב. על פי ההיסטוריה של הממשל ב"מרכז מילר", שני האנשים מעולם לא נפגשו לפני הבחירות ולינקולן התייעץ איתו לאחר מכן בעיקר בנושאי מינויים לקבינט; מרגע שנכנס לתפקיד, המלין — סגן הנשיא הרפובליקני הראשון — כמעט ולא מילא תפקיד מהותי בממשל, דבר שהיה אופייני לתפקיד באותה עת. על פי הדיווחים הוא מצא את סגנות הנשיאות לא מספקת בהשוואה להשפעתו הקודמת בסנאט, התגעגע לשליטה על מינויים פוליטיים, ולעתים קרובות נעדר מתפקידי הסנאט הטקסיים ברובם שהוקצו לו, אותם מצא כמשעממים. למרות התפקיד הרשמי המוגבל, הוא תמך ביוזמות המלחמה העיקריות של לינקולן, כולל הצהרת האמנציפציה, ודחף לחימוש חיילים שחורים — עמדות שהציבו אותו קרוב יותר לרפובליקנים הרדיקליים בקונגרס מאשר לאינסטינקטים הזהירים יותר של לינקולן עצמו.
הוצאה מהכרטיס
בשנת 1864, כאשר תוצאת המלחמה עדיין לא הייתה ברורה ומפלגתו של לינקולן מיתגה את עצמה מחדש כ"מפלגת האיחוד הלאומי" כדי למשוך דמוקרטים תומכי מלחמה, אסטרטגים רפובליקנים ביצעו חילוף מחושב: המלין, ממדינה שהייתה כבר רפובליקנית בבטחה, הוחלף על ידי אנדרו ג'ונסון, דמוקרט תומך מלחמה ממדינת הגבול טנסי, במאמץ להרחיב את המשיכה של הכרטיס לאיחודניסטים דרומיים לקראת השיקום. ההחלטה הייתה טקטית ולא אישית, אך היא סיימה את הבולטות הלאומית של המלין בהינף יד. הוא עזב את התפקיד ב-4 במרץ 1865, שירת לזמן קצר כגובה המכס של נמל בוסטון, והתפטר מתפקיד זה במחאה על מדיניות השיקום של ג'ונסון — אותו ג'ונסון שעלייתו לנשיאות, לאחר התנקשות בלינקולן שבועות ספורים בלבד אל תוך הכהונה החדשה, היסטוריונים עדיין מתייחסים אליה כאחת החלופות ההיסטוריות הגדולות של התקופה, בהתחשב באהדתו המתועדת של המלין לשיקום הרדיקלי ובמסלולו השונה לחלוטין של ג'ונסון.
קודה ארוכה
המלין לא סיים את חייו הציבוריים. הוא חזר לסנאט של ארצות הברית לשתי תקופות כהונה נוספות, מ-1869 עד 1881, לפני שסירב להיבחר מחדש בשל בעיות לב, וסיים את הקריירה הממשלתית שלו כשגריר ארצות הברית בספרד מ-30 ביוני 1881 ועד 17 באוקטובר 1882, מינוי שהושג באמצעות תמיכתו של מזכיר המדינה ג'יימס ג. בליין (James G. Blaine) אצל הנשיא ג'יימס א. גארפילד (James A. Garfield).
מדוע הניבעל נקרא גאון
התשובה הכנה היא ש"גאון" אינה המילה הטבעית עבור הניבעל המלין, והטיעון לשימוש בה חייב להתבסס על כישורים פוליטיים ועמידות ולא על אינטלקט או הישגים יצירתיים. כישוריו בפועל, כפי שהרקורד מציג אותם, היו קריאת הכיוון שאליו המפלגה נעה לפני רוב עמיתיו — עזיבת הדמוקרטים על רקע חוק קנזס-נברסקה בעוד שזה עדיין נראה מסוכן — ושרידות בתפקיד נבחר לאורך חמישה עשורים של תהפוכות, מסכסוך הגבול בארוסטוק דרך מלחמת האזרחים ועד לדיפלומטיה של תור הזהב. הוא לא היה אדריכל חקיקתי של חוקים מרכזיים, לא נואם שנזכר בזכות נאום מכונן, ולא, על פי עדותו שלו, אפקטיבי במיוחד בסגנות הנשיאות עצמה, שם מצא את עצמו מחוץ למעגל ההשפעה ומשועמם. מה שהיה לו באמת הוא התמדה ויכולת הסתגלות: יכולת להמשיך ולנצח בבחירות ולהחזיק במשרה, קדנציה אחר קדנציה, בעידן שזרק את רוב הקריירות הפוליטיות הרבה יותר מהר. כינוי זה כ"גאונות" מותח את המילה מעבר למשמעותה הרגילה; מוטב לתאר זאת כמלאכה פוליטית עמידה ומצפן מוסרי אמין בנושא העבדות, שנשמר לאורך קריירה ארוכה בצורה יוצאת דופן.
מורשת
המלין פרש לביתו בבנגור, שנרכש ב-1851 ונוסף מאוחר יותר למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים, ומת ב-4 ביולי 1891, בגיל שמונים ואחת, לאחר שהתמוטט בזמן ששיחק קלפים במועדון טאראטין (Tarratine Club) שייסד — בכך הפך לסגן הנשיא האמריקני השלישי שמת ביום העצמאות, וחי מספיק זמן כדי להאריך ימים יותר משישה ממחליפיו בתפקיד. הוא נזכר כיום בעיקר בשמות מקומות — מחוז המלין, דרום דקוטה, עיירות ברחבי מספר מדינות, מעונות באוניברסיטת מיין — ובפסלים בקפיטול של ארצות הברית ובבנגור, אנדרטה מתמשכת אך צנועה לקריירה שהוגדרה פחות על ידי הישג בודד כלשהו ויותר על ידי כוח הישרדות טהור בקצה העשור המשמעותי ביותר של האומה.