תחרות הבל קנטו (bel canto) ב-1933 בפירנצה שימשה כנקודת הפריצה המכרעת עבור ג'ולייטה סימיאונטו (Giulietta Simionato), שגברה על 385 מתחרים. הצלחה זו הובילה לאודישן בתיאטרון לה סקאלה (Teatro alla Scala) במילאנו, וסימנה את תחילתו של מסע קולי שנמשך כמעט ארבעה עשורים, אשר התאפיין בחוסן מול מכשולים בתחילת הקריירה ועלייה הדרגתית לבולטות עולמית.
התפתחות מוקדמת ומאבקים ראשוניים
ג'וליה סימיאונטו (Giulia Simionato), שנולדה בפורלי (Forlì) ב-1910, נתקלה בהתנגדות מצד משפחתה, ובמיוחד מצד אמה, בנוגע לשאיפתה לקבל הכשרה מוזיקלית. השכלתה המוקדמת התקיימה בפנימייה שנוהלה על ידי נזירות שעודדו את התפתחותה האמנותית. בעקבות מות אמה, היא המשיכה את לימודיה ברוביגו (Rovigo) ובפדובה (Padua). מסלולה המקצועי החל ב-1927 בתפקיד בקומדיה המוזיקלית "נינה, אל תהיי טיפשה" (Nina, Don't Be Stupid) מאת ג'ובאני קפודיווקה (Giovanni Capodivacca) וארתורו רוסאטו (Arturo Rossato). עד 1928, היא הופיעה באופרה "ריגולטו" (Rigoletto) של ג'וזפה ורדי (Giuseppe Verdi), אם כי חמש עשרה השנים הראשונות בחייה המקצועיים התאפיינו בהזדמנויות מוגבלות ובתפקידים משניים, שלפי הדיווחים עוכבו בשל היעדר תמיכה מצד המשטר הפשיסטי.
עלייה בלה סקאלה ועל במות בינלאומיות
סימיאונטו ביססה נוכחות עקבית בתיאטרון לה סקאלה, שם הופיעה בקביעות מ-1936 ועד פרישתה ב-1966. הפרופיל הבינלאומי שלה התרחב באופן משמעותי במהלך סוף שנות ה-40. ב-1953, היא ערכה את הופעת הבכורה שלה בבית האופרה המלכותי (Royal Opera House) בקובנט גארדן, והופיעה בתפקיד שארלוט באופרה "ורתר" (Werther) של ז'יל מאסנה (Jules Massenet) באופרה של סן פרנסיסקו לצד צ'זארה ואלטי (Cesare Valletti). הקריירה שלה כללה הופעות בפסטיבל אדינבורו (Edinburgh Festival), באופרה של וינה (Vienna State Opera), בפסטיבל זלצבורג (Salzburg Festival), ובתיאטרון הלאומי סאו קרלוס (Teatro Nacional de São Carlos). בשנת 1959, היא הופיעה לראשונה במטרופוליטן אופרה (Metropolitan Opera) בתפקיד אזוצ'נה באופרה "הטרובדור" (Il Trovatore), לצד קרלו ברגונצי (Carlo Bergonzi), אנטונייטה סטלה (Antonietta Stella) ולאונרד וורן (Leonard Warren).
רפרטואר ומיומנות טכנית
המנעד הקולי שלה הקיף מגוון רחב של תפקידים, בעיקר בתוך יצירותיו של רוסיני (Rossini), כולל רוזינה ותפקיד הכותרת ב"סינדרלה" (Cinderella). היא זכתה להכרה גם בזכות פרשנותה לשארלוט ב"ורתר" ודמות הכותרת ב"כרמן" (Carmen). שליטתה ברפרטואר של ורדי כללה הופעות כאמנריס, אבולי ואזוצ'נה, לצד גילום דמותה של סנטוצה באופרה "אבירות כפרית" (Cavalleria rusticana) של מסקאני (Mascagni). בשנת 1957, היא הופיעה ב"אנה בולנה" (Anna Bolena) לצד מריה קאלאס (Maria Callas). הקריירה שלה הוגדרה לא רק על ידי הופעות חיות אלא גם על ידי תרומות משמעותיות להקלטות ולקולנוע, כאשר ארכיונים נאספו מאוחר יותר על גבי דיסקים כגון "צבעו של קול" (The Color of a Voice).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנים מאוחרות ומורשת
בעקבות פרישתה מהבמה ב-1966, היא נישאה לד"ר צ'זארה פרוגוני (Cesare Frugoni). בעשוריה המאוחרים, היא נותרה פעילה באמצעות הוראה ועיסוקים בבימוי. חייה והקריירה שלה תועדו בסרטו של דניאל שמיד (Daniel Schmid) מ-1984, "הנשיקה של טוסקה" (Il Bacio di Tosca), שהתמקד בבית אבות לזמרי אופרה, ובהפקה מ-1999 "אופרה פנאטית" (Opera Fanatic), שכללה ראיון עם סטפן צוקר (Stefan Zucker). היא המשיכה להפגין חיוניות עד שנות התשעים לחייה לפני מותה ברומא ב-2010.
עובדות מהירות
- נולדה: 1910, פורלי - נפטרה: 2010, רומא - משך קריירה: שנות ה-30 עד 1966 - הופעת בכורה במטרופוליטן אופרה: 1959 - בן זוג: ד"ר צ'זארה פרוגוני - תחום עיקרי: אופרה - לאום: איטליה
שאלות נפוצות של קוראים
### מתי פרשה ג'ולייטה סימיאונטו?
היא פרשה מקריירת השירה שלה ב-1966.
### האם היא הופיעה בסרטים כלשהם?
כן, היא הופיעה בסרט התיעודי "הנשיקה של טוסקה" מ-1984 ובסרט "אופרה פנאטית" מ-1999.