גיורגי מרגוולשווילי: הפילוסוף שוויתר על נשיאותו
רוב הפוליטיקאים המגיעים לנשיאות מקדישים את זמנם בתפקיד לניסיונות לצבור כוח רב יותר. גיורגי מרגוולשווילי הקדיש את זמנו להגנה על תפקיד שזה עתה נשלל ממנו בחוקה רוב הסמכויות שהיו לו בעבר – ולאחר מכן, באופן ייחודי בהיסטוריה של מדינתו, בחר שלא להתמודד כלל לכהונה שנייה. זהו מסלול יוצא דופן עבור אדם שסווג בעבר על ידי מבקריו כדמות זמנית בלבד, שנבחרה בקפידה על ידי המיליארדר שמימן את עלייתו.
ממדריך הרים לדוקטורט בפילוסופיה
גיורגי מרגוולשווילי נולד ב-4 בספטמבר 1969 בטביליסי (Tbilisi), בן לאב מהנדס ואם פסיכולוגית. תחילת הקריירה שלו לא רמזה על הנשיאות העתידית: בתחילת שנות ה-90, בעיצומה של הקריסה הכלכלית הפוסט-סובייטית, הוא עבד כמדריך הרים עבור חברת התיירות קווקז טראוול (Caucasus Travel). במקביל, הוא רכש השכלה אקדמית מעמיקה בפילוסופיה, סיים את לימודיו באוניברסיטת טביליסי הממלכתית בשנת 1992, המשיך ללימודי תואר שני באוניברסיטה המרכז-אירופית בבודפשט (Central European University) בין 1993 ל-1994 ובמכון לפילוסופיה של האקדמיה הגאורגית למדעים בין 1993 ל-1996, והשלים דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת טביליסי הממלכתית בשנת 1998. בשנת 1995 הצטרף למשרד המכון הלאומי לדמוקרטיה (National Democratic Institute) בטביליסי כיועץ תוכניות, נקודת כניסה לעולם החברה האזרחית והמשילות שתגדיר את 15 השנים הבאות בקריירה שלו.
בניית מכון והפיכה למבקר
משנת 2000 בנה מרגוולשווילי את זהותו המקצועית סביב המכון הגאורגי לענייני ציבור (GIPA), שם כיהן בשתי תקופות נפרדות כרקטור, בין 2000 ל-2006 ושוב מ-2010 עד 2012, עם תקופת ביניים שבה ניהל את מחלקת המחקר של המוסד. במהלך תקופת בניית המוסדות הארוכה הזו, הוא הפך גם לפרשן ציבורי בולט בפוליטיקה הגאורגית ופיתח מוניטין כמבקר תכוף ונוקב של ממשל הנשיא דאז מיכאיל סאאקשווילי (Mikheil Saakashvili). הוא התנסה בקצרה בפוליטיקה אופוזיציונית רשמית, כשהצטרף לגוש בורג'נדזה-דמוקרטים בשנת 2003, אך פרש מפעילות פוליטית לאחר שמהפכת הוורדים הביאה את סאאקשווילי לשלטון, ונשאר במידה רבה בשולי החברה האזרחית והאקדמיה במהלך רוב העשור העוקב.
מהקבינט של איוואנישווילי לארמון הנשיאות
עלייתו המהירה של מרגוולשווילי החלה רק בשנת 2012, כאשר קואליציית החלום הגאורגי (Georgian Dream), במימונו ובהנהגתו של המיליארדר בידזינה איוואנישווילי (Bidzina Ivanishvili), זכתה ברוב פרלמנטרי והדיחה את התנועה הלאומית המאוחדת של סאאקשווילי. איוואנישווילי, כראש ממשלה, מינה את מרגוולשווילי לשר החינוך והמדע באוקטובר 2012 ולאחר מכן לסגן ראשון לראש הממשלה בפברואר 2013. במאי 2013 הכריזה מפלגת החלום הגאורגי עליו כמועמדה לנשיאות, ובאוקטובר 2013 הוא ניצח בבחירות עם 62 אחוזים מהקולות. הוא הושבע לתפקידו ב-17 בנובמבר 2013 – באותו יום נכנסה לתוקף חוקה גאורגית חדשה, שנטלה את רוב הסמכויות הביצועיות המהותיות מהנשיא והעבירה אותן לראש הממשלה ולפרלמנט. במילים אחרות, מרגוולשווילי הפך לנשיא של מדינה שהנשיאות שלה עוצבה מחדש כדי להיות משמעותית הרבה פחות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרידה מהפטרון שלו
הדרמה הפוליטית המכוננת של כהונת מרגוולשווילי הייתה הקרע האיטי והפומבי בינו לבין האדם שהפך אותו לנשיא. איוואנישווילי, ששמר על השפעה בלתי רשמית עצומה על החלום הגאורגי גם לאחר שעזב את התפקיד הרשמי, התאכזב בגלוי ממרגוולשווילי, וטען מאוחר יותר כי חש אכזבה מ"אופיו המשתנה" של הנשיא; על פי הדיווחים, השניים לא תקשרו ישירות במשך חודשים. חילוקי הדעות היו מהותיים: מרגוולשווילי התנגד לרפורמות חוקתיות נוספות שיחלישו את הנשיאות עוד יותר, התנגד למה שראה כתביעות משפטיות בעלות מניעים פוליטיים נגד פקידים מממשל סאאקשווילי הקודם, ובאופן כללי הציב את עצמו, לפי תלונתו הנוקבת של איוואנישווילי, כמי שמתנהג "כמתחרה של הממשלה" ולא כבעל ברית נאמן. מרגוולשווילי הטיל וטו על תיקונים תקשורתיים וחוקתיים שנויים במחלוקת במהלך תקופה זו, אם כי הוטו שלו עוקף בסופו של דבר. לאורך כל התקופה, עיתונאים שראיינו אותו במהלך נשיאותו תיארו את "קולו הרך אך המשכנע של אקדמאי" העונה על שאלות קשות "בחיוך כנה" – מזג של פילוסוף המיושם על תפקיד שהלך ודמה למלחמת חפירות פוליטית מול פטרון מפלגתו שלו.
מדיניות חוץ, זכויות מיעוטים ויציאה שקטה
במסגרת הסמכויות המצומצמות שנותרו לנשיאות, התמקד מרגוולשווילי רבות בענייני חוץ, תוך שהוא מקדם את שאיפות ההשתלבות של גאורגיה בנאט"ו (NATO) ובאיחוד האירופי, ומקדם פרויקטי תשתית כמו מסדרון הרכבת "דרך המשי של ברזל" המחבר את גאורגיה לרשתות סחר אזוריות רחבות יותר. במישור המקומי, הוא נקט עמדות פומביות התומכות בזכויות מיעוטים, כולל הגנה על קהילות להט"ב, בתרבות פוליטית שבה עמדות כאלה נשאו סיכון חברתי אמיתי, והוא הדגיש את המעורבות של החברה האזרחית על פני גישות מבוססות אכיפה לשאלות ביטחוניות. בדצמבר 2018, בתום כהונתו, סירב מרגוולשווילי לבקש להיבחר מחדש, והפך לנשיא הראשון בהיסטוריה הפוסט-סובייטית של גאורגיה שלא ביקש כהונה שנייה – מעשה יוצא דופן של ויתור מרצון באזור שבו בעלי תפקידים נוטים יותר להיאחז בשלטון בכל דרך אפשרית.
חזרה להוראה ואופוזיציה מחודשת
לאחר שעזב את הנשיאות, חזר מרגוולשווילי להרצות ב-GIPA, המכון שניהל בעבר, בינואר 2019. הוא לא נשאר מחוץ לפוליטיקה זמן רב, וחזר לפעילות אופוזיציונית נגד מפלגת החלום הגאורגי עד פברואר 2020, ומאוחר יותר הצטרף לקואליציית גאורגיה החזקה בספטמבר 2024, כשהוא מציב את עצמו נגד אותה תנועה פוליטית שרוממה אותו במקור. הוא גם דיבר בפומבי בתמיכה בהתנגדותה של אוקראינה לפלישה הרוסית, ותיאר את האוקראינים כבעלי "תחושת ביטחון עמוקה בצדקת דרכם". ברגעים שקטים יותר, הוא השתקע בדושתי (Dusheti), שם הוא משכיר בקתות לתיירים – חזרה קטנה, כמעט מילולית, לשורשי הדרכת ההרים של תחילת בגרותו.
מדוע גיורגי נחשב לגאון
תביעתו של מרגוולשווילי להבחנה אינטלקטואלית נשענת על קריירה אקדמית אמיתית ומתמשכת בפילוסופיה – דוקטורט, הכשרה מתקדמת בשלוש מדינות ושנים של ניהול מכון לענייני ציבור – דבר שהוא משמעותי בצורה יוצאת דופן עבור נשיא לאומי, שרובם מגיעים לתפקיד מתחומי המשפט, העסקים או מנגנונים מפלגתיים ולא מפקולטות לפילוסופיה. עמיתים ועיתונאים שסיקרו אותו ציינו בעקביות צורת חשיבה אקדמית מובהקת: מדודה, ויכוחנית, נוחה עם הפשטה ובעלת נכונות יוצאת דופן להגן על עיקרון מוסדי (עצמאות הנשיאות) גם כאשר עשיית כן עלתה לו בתמיכת הפטרון שלו ובסופו של דבר במסלולו לבחירה מחדש. משקל הנגד הכן הוא ששום דבר ברקורד שלו לא מצביע על מחקר פילוסופי מקורי בעל השפעה מתמשכת; הדוקטורט שלו והנהגת המכון משקפים יכולת אקדמית ומיומנות אדמיניסטרטיבית מוצקות ולא פריצת דרך אינטלקטואלית יוצאת דופן, והחלטותיו המשמעותיות ביותר – ניתוק הקשר עם איוואנישווילי, סירוב לכהונה שנייה – היו מעשים של עיקרון פוליטי ומזג ולא ביטויים של ברק קוגניטיבי יוצא דופן. אם גאונות חלה על מרגוולשווילי בכלל, זוהי גאונות של מצפון מוסדי: התעקשותו העיקשת של אקדמאי להגן על העצמאות הנותרת של מוסד מוחלש, גם במחיר פוליטי אישי ישיר.
מורשת
מרגוולשווילי נותר, לעת עתה, הנשיא היחיד בהיסטוריה העצמאית של גאורגיה שוויתר על כהונה שנייה מרצונו, עובדה הגוברת על הרקורד המדיניות הספציפי של נשיאות שמומשה תחת חוקה שרוקנה מתוכן. מה שיהיה אשר יהיה מה שהיסטוריונים יגידו בסופו של דבר על תקופת כהונתו, החלטתו לתעדף עיקרון מוסדי על פני הישרדות פוליטית אישית, במדינה ובאזור שבהם הבחירה ההפוכה היא הנורמה, צפויה להישאר הפרט שגאורגים בעתיד יזכרו בראש ובראשונה.