גזה קרס: האיש שהעניק לבודפשט אמבולנס
ב-12 במאי 1887 החלה כרכרה רתומה לסוסים להמתין לקריאות בבזאר ליפוט 47 בכיכר סנט אישטוון בבודפשט, מאוישת מסביב לשעון. באוקטובר של אותה שנה בלבד היא יצאה 328 פעמים — 259 ביום, 64 בלילה. מאחוריה עמד רופא מחוזי שבילה את החודשים הקודמים בשכנוע רוזנים, ראש העיר ומאות סטודנטים לרפואה שעיר מודרנית לא יכולה להמשיך לאסוף את נפגעיה מהרחוב בעזרת עגלת משטרה. לגזה קרס היה כישרון לגרום לבודפשט לרצות דברים שהיא עדיין לא ידעה שהיא צריכה.
משפחת סוחרים בפשט
הוא נולד בפשט ב-30 באוגוסט 1846, הצעיר מבין שישה ילדים. אביו, קרל קרס, היה בנו של מוכר פירות ממרסבורג שבגרמניה שהיגר להונגריה; אמו הייתה בתו של מוכר ספרים. הוא למד רפואה באוניברסיטת פשט וקיבל את התואר שלו ב-1871, בשנים שבהן פשט, בודה ואובודה אוחדו לעיר בירה אחת שתעבור תיעוש במהירות מפחידה. הוא עבד תחילה כרופא כללי ואחר כך כקצין בריאות של הרובע החמישי של בודפשט, הלב המסחרי הצפוף של העיר — נקודת התצפית שממנה יכול היה לראות בדיוק מה החיים העירוניים התעשייתיים עושים לגופים.
מועדון ההחלקה
לפני האמבולנסים היה קרח. ב-1869, בגיל עשרים ושלוש וטרם הוסמך כרופא, ייסד קרס את מועדון ההחלקה של פשט והקים את משטח ההחלקה בפארק העירוני. החברות עלתה משלושים וחמישה ל-432 בתוך שנתו הראשונה. קל לתייק זאת תחת טריוויה ביוגרפית מקסימה ולהחמיץ את מה שזה מדגים: קרס הצעיר כבר ידע איך לקחת רעיון, למצוא פטרונים, לאגד עמותה, להבטיח אתר ולהגדיל חברות פי שנים-עשר בתוך שנים-עשר חודשים. שירות האמבולנסים היה אותו טריק, ששוחק על הימור גבוה יותר.
מאי 1887
לבודפשט היה סידור הצלה כלשהו, מנוהל על ידי המשטרה תחת חוק מ-1876, והוא קרס. התיעוש הפיק תאונות מהר יותר ממה שמערכת המופעלת על ידי המשטרה, שתוכננה לעיר קטנה ואיטית יותר, יכלה לספוג. קרס הביט בווינה, שבנתה אגודת הצלה התנדבותית לאחר שריפת תיאטרון קטסטרופלית, והחל להתאים את המודל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הרצף היה מהיר. ב-2 במאי 1887 הציג את תקנון אגודת ההצלה. ב-8 במאי נערכה ישיבת היסוד בבית העירייה החדש, והמספרים מספרים עד כמה הכין את הקרקע: 320 חברים משלמים ו-230 פעילים, רובם האחרונים סטודנטים לרפואה, עם 4,400 פורינט הונגרי כמימון ראשוני, שמתוכם הרוזן טסילו פסטטיץ' לבדו נתן אלף. קרס גם הרכיב מועצה שנועדה להפוך את המיזם לבלתי ניתן להתעלמות — הרוזן אלאדאר אנדראשי כנשיא, עם ראש עיריית בודפשט, קארוי קאמרמאייר, והרופא הראשי, לאיוש גבהרדט, כסגני נשיא. ארבעה ימים לאחר מכן, אגודת האמבולנסים המתנדבים של בודפשט — BÖME — ענתה לקריאות, ביום ובלילה, מהתחנה הראשונה שלה.
ארמון האמבולנסים
קרס לא הסתפק בחזית חנות. ב-1890 הציע מטה שנבנה למטרה זו, והאגודה עברה לרחוב מרקו לבניין שתוכנן על ידי זיגמונד קוויטנר — ארמון האמבולנסים, המבנה הראשון באירופה שהוקם במיוחד כדי לשכן שירות אמבולנסים. הוא גם ייסד שם מוזיאון אמבולנסים, דבר שלא היה קיים בשום מקום אחר ביבשת. הרכבים התפתחו מעבר אליו: האמבולנס החשמלי הראשון, בעל שלושה וחצי כוחות סוס, הגיע ב-1902, ורכב בנזין בעל עשרים ושניים כוחות סוס המסוגל לשאת חולים ב-1909. עד שנות ה-1900 שירותי אמבולנסים מאורגנים לפי המודל שלו התפשטו ברחבי הונגריה.
הקמפיינים האחרים
עבודת האמבולנסים יושבת בתוך קריירה רחבה יותר של בריאות הציבור. קרס לקח חלק במאמצים למגר את הכולרה מהעיר. הוא ארגן את אספקת חלב האם של בודפשט, התערבות שכוונה ישירות לתמותת תינוקות. וב-1896 שמו מצורף לתמונת רנטגן של ידו של הקיסר פרנץ יוזף, ממש בראשית הרדיוגרפיה. הוא הפך לאביר מסדר פרנץ יוזף ב-1885, בעיקר בשל עבודתו בתערוכה הלאומית של 1885; הוא קיבל את התואר יועץ מלכותי ב-3 בינואר 1897, וב-1900 פרנץ יוזף העניק לו תואר אצולה עם התואר de Szemlőhegy.
מדוע גזה מכונה גאון
הכישרון כאן הוא דמיון מערכתי בשילוב עם סיבולת ארגונית יוצאת דופן — לא תגלית מדעית. התובנה של קרס הייתה שעיר מודרנית מייצרת פציעות בקצב שניתן לחיזוי סטטיסטי, שזה הופך טיפול חירום לבעיה של לוגיסטיקה ולא של צדקה, ושאגודה התנדבותית של בעלי רכוש ובעלי הכשרה רפואית יכולה להיות מורכבת כדי לפתור זאת מהר יותר מכל משרד ממשלתי. הוא אז ביצע: תקנון לשירות בעשרה ימים, 550 חברים בהשקה, ארמון שנבנה למטרה זו בתוך שלוש שנים, מודל שהועתק לאומית בתוך עשור. ההוכחה היא שהמוסד האריך ימים אחרי מייסדו בחצי מאה, ופעל עד שהולאם ב-1948 לשירות ההצלה הלאומי — שבחר, בחדות, לתארך את הקמתו ליום השנה ה-61 של BÖME.
טיעון הנגד הכנה: הוא לא המציא כלום. אגודת ההצלה ההתנדבותית הייתה רעיון של וינה, וקרס היה גלוי לגבי התאמתו. הוא היה יבואן, מארגן ומשכנע מעולה, והיתרונות שלו — קשרי בונים חופשיים, פטרונות אריסטוקרטית, מעמד רשמי כרופא מחוזי, תואר אבירות שכבר היה בידו ב-1885 — היו משמעותיים. שום דבר בקריירה שלו לא דרש מחשבה חדשה. מה שזה דרש היה היכולת לראות פתרון זר, לשפוט שהוא מתאים, ואז לעשות את העבודה האזרחית המתישה של לגרום לעיר שלמה לומר כן. קרא לזה גאונות מסוג מנהלי ספציפי, ושים לב לכמה מעט אנשים יש את זה.
מורשת
קרס מת בבודפשט ב-10 באפריל 1901, בגיל חמישים וארבע, ונקבר בבית הקברות קרפשי. רחוב בבודפשט נושא את שמו; לוחות מציינים אותו בבזיליקת אישטוון הקדוש ובארמון האמבולנסים; המוזיאון שייסד שונה לשמו למוזיאון האמבולנסים על שם גזה קרס. בשנת 2005 נקרא כוכב לכת מינורי, 242523, על שמו. האנדרטה המתאימה ביותר היא הפחות גלויה: בעיר של כמעט שני מיליון תושבים, אמבולנס שמגיע כשקוראים לו, סידור כל כך רגיל עכשיו שאף אחד לא זוכר שהיה צריך להמציא אותו, להתווכח עליו, ולשלם עליו על ידי רוזן שאהב את המצגת של רופא.