גזה קרפושקה: מנתח האוזניים שבנה אימפריה במקביל
עד שגזה קרפושקה (Géza Krepuska) פרש מבית החולים סנט רוקוש (Szent Rókus) בבודפשט, מטופלים נהגו לנסוע ממערב אירופה כדי לקבל אצלו טיפול – היפוך מרשים עבור מרפאת אוזניים קטנה במדינה שקודם לכן שלחה את מטופליה לחו"ל לקבלת טיפול מומחה. הוא בנה את האוטולוגיה ההונגרית המודרנית למעשה מאפס, טיפל ביותר ממאה אלף מטופלים במהלך הקריירה שלו, ובילה את ערביו וסופי השבוע שלו בניהול כרם, מחצבת אבנים ועסק לבניית בלוקי בטון, כל זאת תוך גידול תשעה ילדים ונגינה בוויולה.
מגימנסיה אוונגלית ועד לתעודת רופא
גזה קרפושקה נולד ב-5 בספטמבר 1861 בפשט (Pest), בן לחקלאי, יאנוש קרפושקה, שעבד את האדמה בסנט לרינץ (Szent Lőrinc), כיום חלק מהרובע ה-18 של בודפשט. הוא למד בגימנסיה אוונגלית לפני שהחל בלימודי רפואה, וקיבל את תעודת הרופא שלו ב-14 בינואר 1888. כסטודנט באוניברסיטה, הוא נחשב לאדם הראשון בהונגריה שצילם חתכי רקמות מיקרוסקופיים, יישום טכני מוקדם של צילום לרפואת מעבדה, שרמז על הגישה המעשית וממוקדת השיטות שהביא לקריירה הכירורגית שלו.
בניית האוטולוגיה ההונגרית ממרפאה צנועה
קרפושקה עבד כאוטו-לרינגולוג בבתי החולים אישטוואן (István) ויאנוש (János) בין השנים 1892 עד 1911, וקיבל את הסמכתו כמרצה פרטי, ההסמכה הסטנדרטית להוראה אוניברסיטאית במערכת האוסטרו-הונגרית, בשנת 1898. בשנת 1911 הוא קיבל לידיו את האחריות על הוראת האוטולוגיה והפרקטיקה הקלינית בבית החולים סנט רוקוש בבודפשט, מחלקה צנועה ששינה, על פי דיווחים בני התקופה, לאחת בעלת מוניטין אירופי – שינוי שהיה כה מוחלט עד שזרימת המטופלים התהפכה, ומערב-אירופאים נסעו לבודפשט לטיפול באוזניים במקום הונגרים שנסעו מערבה. הוא מוכר כמייסד ניתוחי האוזניים המודרניים בהונגריה והפך בשנת 1911 לפרופסור מן המניין הראשון לאוטולוגיה בהונגריה, ובהמשך כיהן כמנהל האחרון של המרפאה לפני שהתחום אוחד למחלקה משולבת שכללה גם רינולוגיה ולרינגולוגיה. הוא המשיך להרצות עד שנת 1936.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מנתח בעל היקף פעילות משמעותי
היקף העבודה הקלינית של קרפושקה מתועד במספרים ספציפיים ומרשימים: לאורך הקריירה שלו הוא טיפל ביותר ממאה אלף מטופלים וביצע כשישת אלפים ניתוחים בסיבוכים שהגיעו למוח, קטגוריה של ניתוחי אוזניים שלפני עידן האנטיביוטיקה נשאה סיכון תמותה משמעותי בשל זיהומים שהתפשטו מהאוזן התיכונה לגולגולת. החידושים הכירורגיים שלו אומצו ברחבי האוטולוגיה האירופית, ושיעורי ההחלמה במרפאתו דווחו כגבוהים מאלו של בתי חולים מערביים גדולים באותה תקופה, טענה שעוזרת להסביר מדוע זרימת המטופלים לבודפשט, במקום החוצה ממנה, הפכה לנקודת גאווה רפואית לאומית. הוא פרסם יותר ממאה מאמרים מדעיים, רבים מהם בכתבי עת רפואיים גרמניים ואיטלקיים, והיה חבר באגודות אוטולוגיות זרות רבות, ובשנת 1936 הפיק ספר לימוד מרכזי בן 357 עמודים, "אוטולוגיה", מאויר ביותר מ-2,200 תמונות – יצירת התייחסות מהותית מספיק כדי לשמש כסיכום של הקריירה הכירורגית שלו.
בונה מוסדות
מעבר לעבודתו הקלינית, קרפושקה ייסד ועמד בראש המחלקה האוטולוגית ההונגרית, ובהמשך הפך לנשיא הכבוד שלה, ובכך העניק למומחי אוזניים הונגרים בית מקצועי רשמי הדומה לאלו שכבר הוקמו בגרמניה, בצרפת ובבריטניה. בשנת 1932 הוא קיבל את מדליית הזיכרון על שם בלאשה (Balassa), המתוארת בחוגים רפואיים הונגריים כהמקבילה המקומית לפרס נובל, ועם פרישתו העניק לו העוצר מיקלוש הורטי (Miklós Horthy) את מדליית ה-Signum Laudis, אות מדינה על שירות מצטיין.
הכרם, המחצבה וטירת הבטון
חייו של קרפושקה מחוץ לרפואה היו יצרניים כמעט כמו הקריירה הכירורגית שלו. בשנת 1896 הוא רכש כ-68 דונם של אדמה בפשטסנטימרה (Pestszentimre), ולאחר שמגפת הפילוקסרה הרסה את הכרמים האירופיים, הוא פיתח זני ענבים מורכבים העמידים בחול – ענבי "הומוקי" (homoki) שגודלו כדי לשרוד בקרקע החולית של הונגריה – ובנה יקב בן שתי קומות עם מרתף בשנת 1899, ובכך סייע לקידום הכורמות ההונגרית בתקופה שבה כל התעשייה נזקקה לאסטרטגיות חדשות של כנות גפן. באותה אחוזה הוא בנה את מה שמתואר כמבנה הבטון הראשון בהונגריה, מבנה הידוע עד היום במקום כ"טירת קרפושקה" ומשומר כאנדרטה אדריכלית, ובנפרד הוא ניהל מחצבת בזלת שסיפקה אבנים משתלבות לרחובות בודפשט. הוא גידל פירות זוכי פרסים, ניהל חוות חיות, ניגן בכינור ובוויולה, ניהל אישית את חינוך תשעת ילדיו, ונשאר פעיל בחיי הכנסייה האוונגלית בבודפשט לאורך כל הדרך – כל זאת, על פי רוב העדויות, תוך שהוא מתרחק במכוון מפוליטיקה ושופט קולגות אך ורק על בסיס כישורים מקצועיים.
מדוע גזה מכונה גאון
הטיעון לשימוש במילה עבור קרפושקה אינו נשען על פריצת דרך רעיונית בודדת, אלא על שילוב נדיר למדי: מיומנות כירורגית עילית המבוצעת בהיקף גדול – אלפי ניתוחי אוזניים תוך-גולגולתיים שבוצעו בשיעורי הישרדות שעלו על אלו של מוסדות מערביים גדולים יותר – יחד עם אנרגיה יזמית וארגונית שבנתה תחום התמחות לאומי שלם, אגודה מקצועית, ובשעות הפנאי שלו, פעילות חקלאית ותעשייתית מאדמה בתולה. יש להבין זאת כסוג של מומחיות יישומית בעלת תפוקה גבוהה ולא כגאונות תיאורטית מופשטת: קרפושקה לא גילה עיקרון חדש באוטולוגיה אלא שכלל, לימד והרחיב את הטכניקות הכירורגיות של תקופתו בעקביות ובמיומנות יוצאות דופן, ולאחר מכן הכפיל את השפעתו על ידי הכשרת סטודנטים, פרסום פורה ובניית מוסדות. המגבלה הכנה היא שהתיעוד ההיסטורי, השאוב ברובו ממקורות אזוריים ומקצועיים הונגריים ולא מהספרות המדעית הבינלאומית, מייחס לו מצוינות והיקף עבודה יותר מאשר תגלית פורצת דרך שעיצבה מחדש את האוטולוגיה כמדע; תהילתו היא לאומית ברובה ולא גלובלית, ואף מקור בינלאומי שעויין כאן אינו מתעד את שמו כמי שהיה ידוע במידה רחבה מחוץ להונגריה ומרכז אירופה. עם זאת, בתוך מסגרת זו, טווח הכשירות שלו – מנתח, פרופסור, כורם, בנאי, מוזיקאי, אב לתשעה – הוא כשל עצמו העובדה המבדילה, עדות למוח משמעתני ויצרני בצורה יוצאת דופן שהופעל בתחומים רבים ולא באחד בלבד.
מורשת
גזה קרפושקה נפטר ב-15 באוקטובר 1949 בבודפשט, ונקבר בבית העלמין ברחוב פיומה (Fiume). הוא מונצח ברובע ה-18 של בודפשט בלוח זיכרון, טיילת הנושאת את שמו מאז 1991, ופסטיבל יין שנתי הקשור לכרם שייסד; בשנת 2008 הוכרז לאחר מותו כאזרח כבוד של פשטסנטלרינץ-פשטסנטימרה (Pestszentlőrinc-Pestszentimre) בשל תרומותיו הרפואיות, החקלאיות והתרבותיות המשולבות, ומונוגרפיה בת ארבע מאות עמודים על חייו ופועלו פורסמה בשנת 2012 לאחר שהרובע הכריז על "שנת קרפושקה" ייעודית. בנו אישטוואן (István) הלך בעקבותיו לרפואה ולחיים האקדמיים, והרחיב מורשת משפחתית שבהונגריה, לפחות, עדיין נושאת את שמו.