הספר "ספר האדריכלות" (Livre d'architecture), שפורסם בשנת 1745, שימש כאמצעי העיקרי להפצת הסגנון הצרפתי של לואי ה-15 ברחבי אירופה. הטרקטיאט, שנכתב על ידי ז'רמן בופראן (Germain Boffrand), הנציח את הקריירה הענפה שלו, שעברה מהקלאסיציזם המונומנטלי של הבארוק המאוחר בהזמנות המלכותיות המוקדמות שלו ועד לחללי הפנים החדשניים והעדינים שהגדירו את תנועת הרוקוקו המתהווה.
הכשרה מוקדמת ועבודות מלכותיות
בופראן נולד בנאנט (Nantes) בשנת 1667 ועבר לפריז בשנת 1681 כדי ללמוד פיסול אצל פרנסואה ז'ירארדון (François Girardon). לאחר מכן הצטרף למשרדו של ז'ול הארדואן-מנסאר (Jules Hardouin-Mansart), ועבד במסגרת ה"בטימן די רואה" (Bâtiments du Roi - מבני המלך). בתקופה מעצבת זו, הוא תרם לאורנז'רי בארמון ורסאי ולתכנוני פלאס ונדום (Place Vendôme). דודו, פיליפ קינו (Philippe Quinault), סייע לו להיכנס לחוגי החברה הגבוהה, ובכך העניק לו גישה ללקוחות אריסטוקרטיים שיתמכו מאוחר יותר בהזמנותיו העצמאיות.
חידושים בעבודה פרטית
לאחר שנת 1709, העביר בופראן את המיקוד שלו ללקוחות פרטיים, מה שאפשר לו להציג חידושים מרחביים נועזים שנאסרו במידה רבה בפרויקטים בשליטת המדינה. התכנון שלו עבור מלון אמלו דה גורנה (Hôtel Amelot de Gournay), שהושלם בין השנים 1710 ו-1713, הציג חצר קדמית אליפטית לא שגרתית. שליטתו בנפח פנים הגיעה לשיאה במלון דה סוביז (Hôtel de Soubise), שם טיפולי הרוקוקו שלו החליפו עבודות מוקדמות יותר כדי ליצור את אחד מהישגיו האדריכליים המוכרים ביותר.
תרומות הנדסיות ואזרחיות
מעבר לאדריכלות למגורים, שימש בופראן כמהנדס בחיל הגשרים והדרכים הצרפתי, ובסופו של דבר עלה לדרגת מפקח כללי של גשרים ודרכים בשנת 1732. שירותו הציבורי כלל תכנון של בית החולים לילדים נטושים (Hôpital des Enfants Trouvés) בשנת 1727 ופיתוח הצעות לארגון מחדש של לה האל (Les Halles). הוא החזיק בתיק עבודות מגוון, ועבד על פרויקטים מוסדיים עבור הסלפטרייר (Salpêtrière) והוטל-דייה (Hôtel-Dieu) תוך ניהול מיזמים עסקיים ספקולטיביים שכללו בתי מלון פריזאיים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →השפעה בינלאומית ומורשת
המוניטין של בופראן התרחב מעבר לצרפת באמצעות תפקידו כאדריכל ראשי של הדוכס לאופולד מלורן (Léopold of Lorraine) החל משנת 1711. הוא השתתף בפרויקטים בינלאומיים, כולל הרזידנץ בווירצבורג (Residenz at Würzburg) בשנת 1724, שם שיתף פעולה עם בלתזאר נוימן (Balthasar Neumann). בופראן, שנבחר לעמית בחברה המלכותית (Royal Society) בשנת 1745, השפיע על דור המשך של אדריכלים, כולל עמנואל ארה דה קורני (Emmanuel Héré de Corny). בופראן מת בפריז בשנת 1754, והותיר אחריו מורשת המוגדרת על ידי יכולתו ליישב בין תכנון מרחבי רציונלי לבין קישוט מעוטר.
עובדות מהירות
- נולד: 1667, נאנט, צרפת - נפטר: 1754, פריז, צרפת - השכלה: אוניברסיטת נאנט - תפקידים מקצועיים: אדריכל, מהנדס, סופר, פסל - פרסום מרכזי: Livre d'architecture (1745) - הכרה מקצועית: עמית בחברה המלכותית - הזמנות בולטות: שאטו ד'ארו (Château d'Haroué), מלון דה סוביז - חברות מוסדית: האקדמיה המלכותית לאדריכלות (Académie Royale d'Architecture)
שאלות שקוראים שואלים
### איזו תנועה סגנונית פיתח בופראן?
הוא היה יוצר עיקרי של סגנון הריז'נס (Régence), מבשר לרוקוקו, ומאוחר יותר פיתח את סגנון פנים הרוקוקו הבוגר.
### האם בופראן עבד מחוץ לצרפת?
כן, הוא עבד עבור דוכס לורן, עיצב ביתן ציד עבור מקסימיליאן השני עמנואל בבוואריה, ושימש כיועץ ברזידנץ בווירצבורג.