גרהרד תילה (Gerhard Thiele): הפיזיקאי שפרס את כדור הארץ
במשך אחד-עשר ימים בפברואר 2000, תורן באורך של כשישים מטרים בלט מתא המטען של מעבורת החלל אנדוור (Endeavour) כמו חכת דיג שנשלחה לעבר כוכב הלכת שמתחתיה. הוצאתו, שמירתו בחוץ וקיפולו חזרה פנימה היו המשימה שהוטלה על פיזיקאי אוקיינוגרף גרמני שהמתין שתים-עשרה שנים למושב. גרהרד תילה טס פעם אחת. הנתונים שסייע בידם לאסוף הפכו למפה הדיגיטלית התלת-ממדית הראשונה של פני השטח של כדור הארץ בהיקף כמעט גלובלי.
סירות סיור לפני הפיזיקה
תילה גדל לעבר הים ולא לעבר השמים. הוא נולד ב-2 בספטמבר 1953 בהיידנהיים אן דר ברנץ (Heidenheim an der Brenz) שבבאדן-וירטמברג, סיים את בחינות הבגרות בגימנסיית פרידריך שילר (Friedrich-Schiller-Gymnasium) בלודוויגסבורג בשנת 1972 ונכנס היישר לצי של הבונדסוור (הכוחות המזוינים הפדרליים של גרמניה), שם שירת בין 1972 ל-1976 כקצין מבצעים וחימוש על ספינות סיור מהירות. זוהי הכשרה לא זוהרת שמתבררת כאימון מצוין לטיסות חלל: גופים צפופים, עבודה במשמרות, רשימות תיוג והמשמעת של הפעלת ציוד מורכב בסביבה עוינת שאינה סולחת על אלתורים.
הוא מחשיב את בון (Bonn), ולא את היידנהיים, כעיר הולדתו. הוא נשוי ואב לארבעה ילדים, ומציין בישול, מוזיקה, קריאה וספורט – בראש ובראשונה בדמינטון – כעיסוקיו בזמנו הפנוי.
היידלברג, פרינסטון ומחזור האוקיינוסים
רק לאחר השירות בצי הפך למדען. תילה למד פיזיקה באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן (Ludwig-Maximilians-Universität) במינכן ובאוניברסיטת רופרכט-קרל (Ruprecht-Karls-Universität) בהיידלברג בין השנים 1976 ל-1982, וקיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1985 במכון לפיזיקה סביבתית של היידלברג. נושא המחקר שלו היה מחזור האוקיינוסים הגלובלי והשלכותיו על התפתחות האקלים – מסוע איטי של חום ומלח השולט באופן שבו כדור הארץ מפיץ אנרגיה. הוא פרסם מאמרים בגיאופיזיקה ובאוקיינוגרפיה, ובאופן לא שגרתי לפיזיקאי, גם בפסיכולוגיה. בשנים 1986 ו-1987 ביצע עבודת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת פרינסטון.
רקע זה חשוב יותר מפרטי קורות החיים הרגילים של אסטרונאוט. תילה לא הגיע למסלול סביב כדור הארץ כטייס המביט מטה על נוף; הוא הגיע כמדען מערכות כדור הארץ שבילה עשור במידול כוכב הלכת כמכונה מסתובבת אחת. המשימה שהטיס בסופו של דבר הייתה, ביסודה, מכשיר מדידה שכוונה אל אותה מכונה.
שתים-עשרה שנים בחדר ההמתנה
בשנת 1988 הוא נבחר לצוות האסטרונאוטים הגרמני והחל אימון בסיסי ב-DLR, המוסד הגרמני למחקר תעופה וחלל, והשלימו בשנת 1990. הוא שובץ לצוות הגיבוי של משימת הספייסלאב (Spacelab) הגרמנית השנייה, D-2, ושירת כמומחה מטען חלופי במהלך טיסת STS-55 באפריל 1993 – כלומר, הוא התאמן במשך שנים למשימה שצפה בה מהקרקע.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ההזדמנות השנייה הגיעה ביולי 1996, כאשר DARA ו-DLR הגישו את מועמדותו לקורס מומחי המשימה של נאס"א (NASA). הוא הוסמך לאחר שנתיים של אימונים ביוסטון, ובאוגוסט 1998 הצטרף לחיל האסטרונאוטים האירופי כאשר צוותי האסטרונאוטים הלאומיים מוזגו לתוך סוכנות החלל האירופית (ESA). הוא פעל בתחום האסטרונאוטיקה במשך עשור לפני שקיבל משימת טיסה.
אחד-עשר ימים, תורן אחד
משימת STS-99, משימת הטופוגרפיה המכמ"ית של מעבורת החלל, שוגרה ב-11 בפברואר 2000 ונחתה ב-22 בפברואר. מטרתה הייתה מיפוי מכמ"י אינטרפרומטרי: שתי אנטנות, אחת בתא המטען ואחת בקצה תורן שניתן לפריסה, צפו באותו שטח מעמדות שונות במקצת כדי שניתן יהיה להמיר את ההפרש בין האותות החוזרים לגובה. תחומי האחריות הספציפיים של תילה היו פעולות ה-SRTM, כולל פריסה וקיפול של התורן באורך שישים המטרים – נקודת הכשל היחידה שעליה הייתה תלויה המשימה כולה, שכן תורן שלא יתקפל לא יוכל לחזור הביתה. הוא גם אומן כאיש צוות לביצוע הליכת חלל במקרה חירום, למקרה שיידרש לכך. זה לא קרה.
התוצאה הייתה המיפוי הדיגיטלי התלת-ממדי הראשון של פני השטח של כדור הארץ בהיקף כמעט גלובלי: מערך נתונים טופוגרפי שמאז היווה בסיס להכל, החל ממידול שיטפונות ותרשימי תעופה ועד לשכבות השטח של תוכנות מיפוי לצרכנים. משימות מעטות הניבו מוצר בשימוש נרחב כל כך.
הקול בלולאה
מה שבא לאחר מכן היה ללא ספק משמעותי יותר לטיסות חלל אירופיות מאשר הטיסה עצמה. לאחר STS-99, נאס"א מינתה את תילה כקאפקום (CapCom) – האסטרונאוט שמדבר עם הצוות ממרכז הבקרה – הפעם הראשונה שתפקיד זה הוענק לאסטרונאוט אירופי. בתוך התרבות של יוסטון, זו אמירה על אמון ולא על דיפלומטיה.
לאחר מכן עבר לניהול. באוגוסט 2001 הפך לראש יחידת האסטרונאוטים והמבצעים של סוכנות החלל האירופית; הוא שימש כראש מחלקת האסטרונאוטים בפועל בין 2002 ל-2003, וראש מחלקת האסטרונאוטים מ-2005 עד 2010. בין לבין התאמן במהלך 2003 ו-2004 כגיבוי לאסטרונאוט ההולנדי אנדרה קויפרס (André Kuipers) לטיסת סויוז TMA-4. הוא פרש מסטטוס טיסה פעיל בחיל האסטרונאוטים האירופי באוקטובר 2005. מה-1 באפריל 2010 היה עמית מחקר במכון למדיניות חלל אירופית בווינה; מה-1 ביולי 2013 עמד בראש משרד התכנון האסטרטגי וההסברה של טיסות מאוישות ומבצעים של סוכנות החלל האירופית; עד 2016 עבר להוראה באוניברסיטת RWTH אאכן (RWTH Aachen).
עיטוריו כוללים את מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה בדרגת צלב של כבוד (1993), מדליית טיסת החלל של נאס"א ופרס הישגי טיסה של האגודה האסטרונאוטית האמריקנית (שניהם ב-2000), ומדליית ההצטיינות של באדן-וירטמברג (2001).
מדוע גרהרד מכונה גאון
ראשית, בכנות: שום דבר בתיעוד אינו מראה מדענים או עמיתים המכנים את תילה גאון, והוא מעולם לא טען זאת בעצמו. עבודת הדוקטורט שלו על מחזור האוקיינוסים הייתה פיזיקה סביבתית מוצקה, לא שינוי פרדיגמה, ו-STS-99 הייתה משימה של נאס"א עם צוות גדול וצוות קרקע עצום; אף אדם אינו הבעלים הבלעדי של תוצאותיה.
מה שהתיעוד כן תומך בו הוא איכות נדירה ופחות רומנטית – כשירות עמוקה וניתנת להעברה המוחזקת תחת לחץ לתקופות ארוכות מאוד ללא ערובה לתגמול. תילה שלט בשלוש מערכות מקצועיות נפרדות: תפעול נשק ימי, גיאופיזיקה ברמת דוקטורט והנדסת מערכות של מעבורת חלל. לאחר מכן בילה שתים-עשרה שנים בתור, כולל העלבון המיוחד של אימון למשימה מלאה כמחליף ואי-טיסה בה מעולם, לפני שזכה לאמון על פיסת החומרה היחידה ב-STS-99 שלא ניתן היה להרשות לה להיכשל. ההחלטה של נאס"א להפוך אותו לקאפקום האירופי הראשון היא הקרובה ביותר לפסק דין מקצועי בתיק: היא אומרת שמנהלי הטיסה שפטו את שיקול דעתו המצבי כטוב מספיק כדי להפקיד בידיו את קשר הקול של צוות אמריקני.
קראו לזה מיומנות ולא גאונות. היא מורכבת מהבנת מכונה מספיק כדי לדעת מה היא תעשה לפני שהיא עושה זאת, ומסיבולת רגשית המתייחסת לעשור של דחייה כתנאי אימון ולא כתבוסה. זו הטענה הכנה, והיא טענה מהותית.
מורשת
טיסתו של תילה הותירה שתי ירושות. האחת היא מודל הגובה של ה-SRTM, פיסת תשתית ציבורית כה נפוצה שרוב האנשים המסתמכים עליה מעולם לא שמעו את שמה. השנייה היא מוסדית: כראש מחלקת האסטרונאוטים של סוכנות החלל האירופית לאורך השנים שבהן אירופה מצאה את מקומה הקבוע על סיפון תחנת החלל הבינלאומית, הוא עיצב את החיל שטס אחריו. שלישית היא משפחתית. בתו, אינסה תילה-אייך (Insa Thiele-Eich), הפכה למועמדת ביוזמת 'האסטרונאוטית' (Die Astronautin) להטסת האישה הגרמנייה הראשונה לחלל – הניסיון השני של המשפחה באותה בעיה, מהצד השני של דור.