גרהרד דומק: התרופה הראשונה להרעלת דם
בדצמבר 1935 נדקרה ילדה בת שש מוופרטל מידה על מחט. הפצע הזדהם, חיידקי סטרפטוקוקוס חדרו לדם שלה, והרופאים שלה הציעו לכרות את ידה. אביה, פתולוג, בילה ארבע שנים בבדיקת צבעים על עכברים נגועים והחזיק במעבדתו אבקה אדומה שמעולם לא ניתנה לילד. "חלה החמרה רצינית במצבה הכללי והופיעה סחרחורת", כתב גרהרד דומק (Gerhard Domagk), "כך שהיינו מודאגים מאוד לגבי הילדה". הוא נתן להילדגרד את האבקה. היא שמרה על ידה והחלימה לחלוטין. עידן התרופות האנטי-בקטריאליות החל על שולחן המטבח הפרטי שלו.
שבועה שננדרה תחת אש
גרהרד יוהנס פאול דומק נולד בשנת 1895 בלגוב (Łagów), שבברנדנבורג. הוא היה סטודנט לרפואה כאשר פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא שירת בה. הוא נורה בראשו במהלך הלחימה בפולין ושרד. מה שראה לאחר מכן, בעבודה עם הפצועים, קבע את כיוון כל מה שעשה מאוחר יותר: חיילים שפציעותיהם היו אמורות להיות ברות-החלמה מתו מזיהומים שהגיעו בעקבותיהן; גז נמק וספסיס פשטו בבתי חולים שדה שלא היה להם מה להציע מלבד קטיעה. הוא החליט להקדיש את חייו לזיהומים חיידקיים.
הוא סיים את לימודי הרפואה שלו בשנת 1921 ועבד בפתולוגיה אקדמית לפני שביצע את המהלך המכריע. בשנת 1927 עזב את האוניברסיטה לטובת התעשייה, והצטרף לחטיבת התרופות של אי גה פארבן (IG Farben) בוופרטל-אלברפלד.
תוכנית המיון
עסקי הצבעים של התעשייה הכימית הגרמנית כבר העניקו לרפואה תרופה אחת - סלוורסן (Salvarsan) של פאול ארליך (Paul Ehrlich) - וההיגיון היה מובן היטב: צבעים נקשרים באופן סלקטיבי לחומר ביולוגי, לכן אי שם בקטלוג העצום של תרכובות אזו (azo) עשויה להיות אחת שנקשרת באופן קטלני לחיידק ובאופן לא מזיק לבני אדם. תפקידו של דומק היה למצוא אותה. בעבודה עם הכימאים פריץ מיץ' (Fritz Mietzsch) ויוזף קלארר (Josef Klarer), שסינתזו את המועמדים, הוא בדק אותם, מאות מהם, אחד אחרי השני.
החלטתו המתודולוגית המכרעת הייתה לבדוק בבעלי חיים חיים ולא בתרביות. זה היה איטי יותר, יקר יותר ופחות אופנתי ממבחנה, וזו הייתה הסיבה שהוא ניצח. בתחילת 1931 התרכובת סולפמידוכריסואידין (sulfamidochrysoidine) - ייעוד מעבדתי KL 730 - הגנה על עכברים מפני זיהום סטרפטוקוקלי שהיה קטלני אחרת. במבחנה היא לא עשתה דבר. חוקר שביצע מיון במבחנה היה משליך אותה ללא מבט נוסף; התרכובת הופכת פעילה רק ברגע שהגוף מפרק אותה. דומק ראה את העכברים חיים, והאמין לעכברים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוא פרסם בשנת 1935, עם תוצאות בבעלי חיים ובבני אדם. התרופה שווקה בשם פרונטוזיל (Prontosil).
מה זה אמר
קשה כיום לתפוס עד כמה השינוי היה טוטאלי. זיהומי סטרפטוקוקוס - קדחת לידה אצל אימהות טריות, אריסיפלס, ספסיס משריטה, דלקת קרום המוח ודלקת ריאות שהרגו ילדים - לא היו להם טיפול. רופא ניקז מה שניתן לנקז, כרת מה שניתן לכרות, והמתין. פרונטוזיל, ומשפחת הסולפונאמידים שבאה בעקבותיה, נתנו לרופאים בפעם הראשונה גלולה שהרגה חיידקים באופן אמין בתוך מטופל חי. מחלות סטרפטוקוקליות, סטפילוקוקליות ופנאומוקוקליות הפכו לניתנות לטיפול תוך שנים ספורות. זו הייתה התרופה האנטי-בקטריאלית הראשונה ששווקה מסחרית, והיא הקדימה את כניסת הפניצילין לשימוש כללי בכעשור בערך.
הפרס שלא הורשה לקבל
בשנת 1939 העניקה קרן נובל לדומק את הפרס לפיזיולוגיה או לרפואה "על גילוי ההשפעות האנטי-בקטריאליות של פרונטוזיל". היטלר גזר ב-1937 שאף גרמני לא יקבל פרס נובל, כנקמה על פרס השלום לשנת 1935 שהוענק לפציפיסט קרל פון אוסייצקי (Carl von Ossietzky), שהיה אז במחנה ריכוז. דומק קיבל אותו בכל זאת. הגסטפו עצר אותו בנובמבר 1939 ושחרר אותו לאחר שהפגין את הנאמנות הפוליטית הנדרשת וסירב רשמית לפרס. הוא קיבל את המדליה והתעודה שלו ב-1947, כאשר המשטר שאסר עליהן כבר לא היה קיים.
הוא לא הפסיק לעבוד. כימיית הסולפונאמידים הובילה אותו לתיוסמיקרבזונים (thiosemicarbazones) ולחיפוש אחר תרופות נגד שחפת, קו מחקר שהוביל לפיתוח האיזוניאזיד (isoniazid), שעדיין מהווה תרופת קו ראשון לשחפת. הוא גם גילה את הצפירול (Zephirol), שפתח את התחום של חומרי חיטוי אמוניום רבעוניים שנותרו בשימוש בכל בית חולים.
מדוע גרהרד מכונה גאון
דומק לא סינתז את הפרונטוזיל; מיץ' וקלארר עשו זאת. הוא לא המציא את האסטרטגיה של מיון צבעים לפעילות אנטי-בקטריאלית; ארליך ביסס זאת דור קודם לכן. מה שהוא תרם היה שיקול דעת לגבי מתודולוגיה, וזה היה כל העניין. ההתעקשות על העכבר הנגוע במקום על צלחת התרבית הייתה בחירה יקרה ולא זוהרת שפעלה בניגוד לכיוון הפרקטיקה העכשווית, וזו הייתה הבחירה היחידה שיכלה למצוא תרופה זו - תרופת קדם, אינרטית עד שהגוף הופך אותה. לאחר מכן הוא בטח בתוצאה חריגה במקום להסביר אותה הרחק, מה שמהווה משמעת נדירה מכפי שזה נשמע.
לטיעון הנגדי הכנה יש שלושה חלקים. הסיבה המיידית להצלחתו הייתה המכונה התעשייתית שסביבו: אלפי תרכובות, שני כימאים מדרגה ראשונה, כספה של אי גה פארבן. הקרדיט על התגלית משותף באמת, וההכרה הסופית שמולקולת הצבע הגדולה לא הייתה כשלעצמה הסוכן הפעיל הגיעה מעבודה מחוץ למעבדה שלו. והוא היה מדען חברה בגרמניה הנאצית, שהועסק על ידי פירמה שהתנהלותה באותה תקופה אינה ניתנת להגנה; הפשרה האישית שלו בפני הגסטפו הייתה מינורית וכפויה, אך הוא לא היה אדם שהתנגד. מה ששורד את כל זה הוא אמונה מתודולוגית עיקשת אחת ואב שהיה מוכן לתת תרופה שלא נבדקה לבתו שלו - הנקודה שבה תוצאה מעבדתית הופכת למעשה מוסרי.
מורשת
דומק מת ב-1964, לאחר שחי לראות את סוג התרופות שהוא פתח הופך לשגרתי ואז מוחלף בחלקו על ידי הפניצילינים שבאו בעקבותיו. ההחלפה היא מדד להישג ולא טיעון נגדו: תרופות הסולפה הוכיחו שכימותרפיה של זיהום חיידקי היא אפשרית, וכל אנטיביוטיקה מאז נבנתה על ההנחה שהוא היה הראשון להצדיק. הוכחת ההיתכנות הייתה צבע אדום, כמה עכברים וילדה ששמרה על ידה.