ג'רלד פורד (Gerald Ford): הנשיא שאף אחד לא בחר
אף אמריקאי לא כיהן אי פעם כנשיא ללא קול אחד שניתן עבורו בבחירות ארציות — פרט לג'רלד פורד, שהגיע לבית הלבן באוגוסט 1974 לאחר שמונה לסגן נשיא מכוח תיקון חוקתי שהיה בן חמש שנים בלבד, ולאחר מכן הועלה לדרגת נשיא כאשר ריצ'רד ניקסון (Richard Nixon) התפטר במקום להתמודד עם הליך הדחה. "הסיוט הלאומי הארוך שלנו הסתיים," אמר פורד למדינה באותו יום. "החוקה שלנו עובדת." חודש לאחר מכן, החלטתו המשמעותית ביותר תעלה לו בסיכוי לזכות אי פעם במשרה בזכות עצמו.
שם שהוא בחר לעצמו
הוא נולד בשם לסלי לינץ' קינג הבן (Leslie Lynch King Jr.) באומהה, נברסקה, ב-14 ביולי 1913; הוריו נפרדו זמן קצר לאחר מכן, וכאשר אמו נישאה בשנית לאיש מכירות צבעים מגרנד ראפידס בשם ג'רלד ר. פורד האב (Gerald R. Ford Sr.) ב-1916, הילד אימץ בסופו של דבר את שם אביו החורג, והפך זאת לרשמי ב-1935. הוא גדל בבית שכינה לימים אידיאלי, הפך ל'נשר צופים' (Eagle Scout) ותלמיד מצטיין בתיכון סאות' התיכון תוך שהוא בולט כספורטאי — שחקן פוטבול ברמה המדינתית שכישרונו הוביל אותו לאוניברסיטת מישיגן, שם למד כלכלה, שיחק בקבוצות שזכו באליפות לאומית, ונבחר לשחקן המצטיין של ה'וולברינס' (Wolverines) בשנתו האחרונה ב-1934. הן דטרויט ליונס והן גרין ביי פאקרס הציעו לו חוזים מקצועיים; פורד דחה את הפוטבול המקצועני לטובת לימודי משפטים, והתפרנס מאימון פוטבול בייל תוך כדי לימודיו בבית הספר למשפטים של ייל, אותו סיים בשליש העליון של כיתתו בינואר 1941.
מלחמה ומושב בקונגרס
פורד הצטרף לכוחות המילואים של הצי באפריל 1942 לאחר פרל הארבור, שירת על נושאת המטוסים יוס-אס מונטריי (USS Monterey) באוקיינוס השקט במהלך פעולות מרכזיות בטרוק, סאיפאן והפיליפינים, זכה בעשרה כוכבי קרב וכמעט נשטף מעבר לסיפון במהלך טייפון בדצמבר 1944, לפני ששוחרר בדרגת לוטננט קומנדר ב-1946. בחזרה בגרנד ראפידס, הוא עסק בעריכת דין לזמן קצר לפני שנכנס לפוליטיקה ב-1948, גבר על יריב רפובליקני מבודד במועמדות לבית הנבחרים וזכה בבחירות הכלליות עם 61 אחוז מהקולות. הוא החזיק במושב זה במשך עשרים וחמש שנים, נבחר מחדש שתים-עשרה פעמים ברציפות, עלה בסולם הדרגות בוועדת ההקצבות והפך למנהיג המיעוט בבית הנבחרים ב-1965, ובתוך כך שירת בוועדת וורן (Warren Commission) שחקרה את רצח הנשיא קנדי (John F. Kennedy). הוא תיאר את הפוליטיקה שלו בפשטות: "מתון בענייני פנים, אינטרנציונליסט בענייני חוץ, ושמרן במדיניות פיסקלית."
סגן נשיא ממונה
עלייתו של פורד להנהגה הלאומית החלה עם תהילתו של אדם אחר. כאשר סגן הנשיא ספירו אגניו (Spiro Agnew) התפטר באוקטובר 1973 על רקע שערוריית שוחד, מינה ניקסון את פורד כמחליפו מכוח התיקון ה-25 שאושר לאחרונה — הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש בסעיף זה. הקונגרס אישר את מינויו ברוב מוחץ, 92–3 בסנאט ו-387–35 בבית הנבחרים, והוא הושבע לתפקידו ב-6 בדצמבר 1973, לאחר שנבחר במידה רבה בשל מוניטין של יושרה שהפך אותו לקל לקבלה עבור שתי המפלגות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →החנינה
התפטרותו של ניקסון ב-9 באוגוסט 1974 הפכה את פורד לנשיא ללא בחירות, וחודש לאחר מכן הוא הוציא חנינה מלאה ובלתי מותנית לניקסון על כל פשע שבוצע בפרשת ווטרגייט, בטענה שהעמדה ממושכת לדין של הנשיא לשעבר תשאיר את המדינה לכודה בשערורייה במקום לאפשר לה להתקדם. ההחלטה עוררה תגובה ציבורית חריפה — אמריקאים רבים ראו בכך עסקה מושחתת — ופורד עצמו הודה מאוחר יותר שזה כנראה עלה לו בבחירות של 1976, תוך שהוא עומד על דעתו עד הסוף שהדבר שירת את האינטרס הרחב של המדינה.
מאבק פנימי, דיפלומטיה חוץ
פורד שלט בתקופה של כלכלה דועכת, וקידם קיצוצים צנועים במיסים ובהוצאות, דה-רגולציה, וביטול פיקוח על מחירי האנרגיה מול אינפלציה דו-ספרתית, כשהוא מסכם את תחושותיו בשורה "ממשלה גדולה מספיק כדי לתת לנו את כל מה שאנחנו רוצים היא ממשלה גדולה מספיק כדי לקחת מאיתנו את כל מה שיש לנו." הוא הטיל וטו על עשרות הצעות חוק תקציביות של קונגרס דמוקרטי. בענייני חוץ, בעבודה צמודה עם מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר (Henry Kissinger), הוא המשיך במדיניות הדטאנט עם ברית המועצות, חתם על הסכמי הלסינקי לזכויות אדם, קידם דיפלומטיית שאטל במזרח התיכון, ופיקח על משימת החלל המשותפת אפולו-סויוז. כאשר כוחות קמבודיים השתלטו על אוניית הסוחר האמריקאית אס-אס מאיאגז (SS Mayaguez) במאי 1975, פורד הורה על מבצע חילוץ שהשיב את הצוות אך עלה בחייהם של 41 אנשי צבא אמריקאים. באותו ספטמבר הוא שרד שני ניסיונות התנקשות נפרדים תוך שבעה עשר ימים, על ידי לינט "סקוויקי" פרום (Lynette "Squeaky" Fromme) ושרה ג'יין מור (Sara Jane Moore).
הבחירות שכמעט ניצח
פורד הדף אתגר רציני בפריימריז מצד רונלד רייגן (Ronald Reagan) ב-1976, בחר בסנאטור בוב דול (Robert Dole) כשותפו למרוץ, וצמצם את היתרון הגדול שהיה לדמוקרט ג'ימי קרטר (Jimmy Carter) באמצעות סדרה של עימותים טלוויזיוניים — אך הפסיד באחת ממערכות הבחירות הנשיאותיות הצמודות ביותר בהיסטוריה האמריקאית, כאשר חנינת ניקסון צוינה על ידי רבים כגורם המכריע.
מדוע ג'רלד מכונה גאון
כל אינטליגנציה שהביא פורד לנשיאות לא הייתה חזונית או אידיאולוגית אלא כישרון ספציפי ומתועד היטב לאמון מוסדי — הסיבה ששתי המפלגות אישרו אותו לסגנות הנשיאות כמעט פה אחד והסיבה שניקסון בחר בו מלכתחילה: רבע מאה בבית הנבחרים הפכה אותו, לפי הערכת עמיתיו, לנגיש ואמין בצורה יוצאת דופן ולאו דווקא מבריק או מקורי. פעולתו המכוננת כנשיא, חנינת ניקסון, היא המבחן הברור ביותר למוניטין הזה: מעשה של אומץ פוליטי משמעותי ונטילת סיכון מוסרי, שנעשה בניגוד לאינטרס הבחירה מחדש שלו וזכה להגנה מבלי לסגת ממנו, החלטה שהיסטוריונים רבים שופטים כיום כקשה באמת שבוצעה בכנות יוצאת דופן. אך החשבונאות הכנה עוצרת הרבה לפני גאונות אינטלקטואלית. פורד לא חיבר שום דוקטרינה חקיקתית או כלכלית מרכזית משלו, נאבק באופן גלוי נגד אינפלציה ואבטלה לאורך כל כהונתו, והפך, לפי עדות בני דורו, לנשיא פחות בזכות הברקה מוכחת ויותר בזכות היותו הדמות המהימנה והלא-שנויה במחלוקת ששתי המפלגות יכלו לקבל כאשר אף אחד אחר לא היה זמין. זוהי גאונות של מזג ואמינות מוסדית, לא של רעיונות.
מורשת
פורד מת בביתו ברנצ'ו מיראז', קליפורניה, ב-26 בדצמבר 2006, בגיל תשעים ושלוש, אז הנשיא בעל תוחלת החיים הארוכה ביותר בהיסטוריה האמריקאית, ונקבר במוזיאון הנשיאותי שלו בגרנד ראפידס. הוא נותר האדם היחיד שכיהן גם כסגן נשיא וגם כנשיא מבלי לנצח בבחירות ארציות לאף אחד מהתפקידים — תאונה של תהליך חוקתי שבכל זאת דרשה, ברגע שהמדינה הייתה זקוקה לו ביותר לאחר ווטרגייט, בדיוק את סוג האמון המוסדי שקריירה שלו בילתה עשרים וחמש שנים בבנייתו.