גדימינאס קירקילאס: מעלי זהב ועד לממשלה
לפני שניהל את ליטא, הוא שיקם אותה. לאורך שנות ה-70 עבד גדימינאס קירקילאס על המונומנטים התרבותיים של המדינה – כנסיות, ארמון ורקיאי – והתמחה בעיצוב פנים ובגימורים מוזהבים, והחיל עלי זהב על פנים בארוקי שימושים רשמיים מעטים היו להם ברפובליקה סובייטית. שלושה עשורים לאחר מכן הוא היה ראש ממשלה, ועמד בראש ממשלת מיעוט שלדעת אקונומיסט עלתה על כל הציפיות.
מעטר הכנסיות
קירקילאס נולד בווילנה ב-30 באוגוסט 1951. לאחר שירות צבאי בילה בשנים 1972 עד 1978 בשיקום מונומנטים, עבודה שב-SSR הליטאי ישבה במרחב פוליטי מוזר: המשטר רצה שהבניינים ישתמרו כמורשת, בעוד שהאמונה שבנתה אותם הייתה עניין אחר לחלוטין. הפרט הזה הוא הרבה מעבר לצבע. שיקום הוא עבודה סבלנית, דורשת דיוק ולא זוהרת שבה בעל המלאכה כפוף לחלוטין לעיצוב של מישהו אחר – אימון מזגי שמופיע ללא טעות בסוג הפוליטיקאי שהוא נהיה.
המפלגה, והתפנית
הוא למד שפה וספרות ליטאית במכון הפדגוגי של וילנה, ולאחר מכן מדע המדינה בין השנים 1978 ל-1982, בבית הספר הגבוה למפלגה בווילנה. הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית של ליטא, וכאשר אלגירדאס ברזאוסקאס הפך למזכיר המפלגה, קירקילאס שימש כמזכיר העיתונות שלו – תפקיד במרכז המדויק של מנגנון המפלגה הליטאי ברגע שהחל להתנתק ממוסקבה. בסוף שנות ה-80 הוא תמך בעצמאות ליטא. זוהי נקודת המפנה המגדירה את דור הפוליטיקאים הבלטים שלו: אפארטצ'יקים שבחרו את האומה על פני המפלגה ולאחר מכן בילוי שלושים שנה בשיפוט על שני חלקי המשפט. הוא הוסיף תואר שני במנהל עסקים מבית הספר לעסקים בינלאומי בווילנה בשנת 2004, בגיל חמישים ושלוש.
שבע מערכות בחירות
לאחר הכרזת העצמאות ב-1990 נבחר קירקילאס לסיימאס שבע פעמים – ב-1992, 1996 ו-2000 מטעם מפלגת העבודה הדמוקרטית, יורשת המפלגה הקומוניסטית, וב-2004, 2008, 2012 ו-2016 מטעם הסוציאל-דמוקרטים לאחר מיזוג השתיים. הוא ישב בפרלמנט ברציפות מ-1992 עד 2020, עשרים ושמונה שנים, וכיהן כסגן היושב-ראש מ-2012 עד 2020. בתרבות פוליטית הידועה לשמצה בתחלופה ובמפלגות שמתפרקות בין בחירות, השיא הזה כמעט חסר תקדים. הוא מונה לשר ההגנה הלאומית בדצמבר 2004.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ראש ממשלה מקרי
הוא נהיה ראש ממשלה ב-4 ביולי 2006 מתוך ברירת מחדל ולא מתכנון: זיגמנטאס באלצ'יטיס נכשל בזכייה בתמיכה פרלמנטרית, וקירקילאס היה המועמד שהסיימאס יכול היה לחיות איתו. מה שהוא ירש היה ממשלת מיעוט – הכלי החלש ביותר בפוליטיקה הפרלמנטרית, התלוי בקולות שאינו שולט בהם, שנמדדים בדרך כלל בחודשים. הוא המשיך להפעיל אותה במשך יותר משנתיים. המדד הכלכלי של התקופה הזו היה, על פניו, מצוין: התמ"ג עלה עשרים ואחד אחוזים, ההוצאה החברתית גדלה, ומסים על הכנסה אישית ירדו.
הפריחה, ומה שבא אחריה
פסק הדין החשיך כמעט מיד. מבקרים האשימו את הקבינט של קירקילאס בהכחשת המשבר הכלכלי המתקרב ובהפרת כללים פיסקליים – אשמות שנחתו בעוצמה יוצאת דופן בליטא, אשר ב-2009 סבלה מאחד הכיווצים החדים באירופה. ממשלה שהפחיתה מסים והעלתה הוצאות דרך הרבעונים האחרונים של בום אשראי לא הייתה ממוקמת היטב כדי לטעון שראתה משהו מגיע. ב-2007 היו גם מחלוקות סביב משاوות מגזר האנרגיה וטענות על לובינג של חברות גז. לאחר הבחירות הפרלמנטריות ב-2008 פרש קירקילאס ואחריו הגיע אנדריוס קוביליוס, שהגיע כדי לנהל את הצנע.
האחרית הארוכה
הוא הנהיג את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הליטאית מ-2007 עד 2009, ובהמשך עמד בראש מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית הפורשת מ-2018 ועד 2021. הוא עזב את הפרלמנט ב-2020 לאחר עשרים ושמונה שנים רצופות. ב-20 בפברואר 2024 הוא נמצא מת בביתו בווילנה, בן שבעים ושתיים; המשטרה דיווחה על היעדר סימני אלימות.
מדוע גדימינאס מכונה גאון
העמדה הישרה היא שאיש לא נראה כמי שקרא לו כך, והמקורות המעוינים כאן אינם עושים זאת. מה שניתן לטעון, במפורש, הוא כישרון לאריתמטיקה פרלמנטרית. ממשלות מיעוט הן הצורה הקשה ביותר של כוח ביצועי לתחזוקה: יש לאסוף כל קול בנפרד, ממפלגות שמרוויחות יותר מעריקים מאשר משיתוף פעולה, במחוקקים שבהם ראש הממשלה אינו מחזיק ברוב וניתן להסירו בכל עת. קירקילאס החזיק אחת יחד במשך למעלה משנתיים באחד הפרלמנטים המפורקים יותר באירופה, ו-אקונומיסט – לא פרסום המושפע להחמיא לסוציאל-דמוקרטים פוסט-סובייטים – כתב שממשלת המיעוט שלו עברה את כל הציפיות. זוהי מיומנות אמיתית ונדירה, ועשרים ושמונה השנים הרצופות שלו בסיימאס תחת שתי תוויות מפלגה מרמזות שלא מדובר במזל.
המקרה הנגדי כבד. ניהול קואליציה הוא מיומנות פרוצדורלית, לא יצירתית או אינטלקטואלית; היכולת לשמור על ממשלה בחיים אינה אומרת דבר על מה שהממשלה עושה עם הזמן. ומה שזה של קירקילאס עשה איתו הוא הבעיה. הקבינט שלו קיצץ מסים, הגדיל הוצאות והכחיש שמשבר מתקרב, מיד לפני המשבר שרוקן את הכלכלה הליטאית – כישלון בשיקול דעת כלכלי בדיוק בקנה מידה שבו שיקול הדעת של מנהיג אמור לשנות. הפרות הכללים הפיסקליים וטענות לובינג הגז שייכות למרגסטר הרגיל של כישלוני משל, לא לשום סיפור על יכולת יוצאת דופן. התיאור ההוגן הוא פוליטיקאי מקצועי עמיד, מיומן ולא זוהר שהיה טוב במכניקה של החזקת כוח ולא מרשים במהות של שימוש בו.
מורשת
הקריירה של קירקילאס מתווה את קשת המעבר הליטאי כולו בביוגרפיה אחת: בחור צעיר המזהב תקרות כנסיות עבור בירוקרטיית המורשת הסובייטית, אז מזכיר עיתונות לבוס המפלגה שהרשה לרפובליקה ללכת, אז מחוקק סוציאל-דמוקרט דרך שבע מערכות בחירות, אז לרגע האיש האחראי. הוא מעולם לא היה הדמות הכריזמטית ביותר בכל חדר ששלט מתוכו, מה שאולי בדיוק הסיבה שהחדר שמר עליו. מעלות המשקם – סבלנות, ביטול עצמי, עבודה לפי עיצוב של אחר – נשאו אותו רחוק יותר בפוליטיקה ממה שאמביציה של רוב האנשים נושאת אותם.