חירט וילדרס: הפופוליסט בעל השיער המחומצן שניצח
במשך כמעט שני עשורים, חי חירט וילדרס תחת הגנה חמושה מתמדת, עבר בין בתי מחסה ולבש אפוד מגן כדי לבצע עבודה שרוב הפוליטיקאים עושים בגלוי. בנובמבר 2023, האיש שבעבר בוטל כדמות שוליים קבועה הוביל את מפלגת החירות שלו לרוב בפרלמנט ההולנדי — "אחד המהפכים הפוליטיים הגדולים בפוליטיקה ההולנדית מאז מלחמת העולם השנייה", לפי דברי מפלגתו שלו — בטרם ויתר לבסוף על תפקיד ראש הממשלה שזה עתה זכה בזכות לתבוע.
מוונלו להאג
חירט וילדרס נולד ב-6 בספטמבר 1963 בוונלו שבהולנד, הצעיר מבין ארבעה ילדים של יוהאנס וילדרס, אב הולנדי, ואנה מריה אורדינג, שמורשתה ההולנדית-אינדונזית המעורבת עקבה אחר סוקאבומי באיי הודו המזרחיים ההולנדיים לשעבר. הוא גדל כקתולי וכיום הוא מגדיר את עצמו כאגנוסטי. לאחר בית הספר התיכון הוא בילה שנה בהתנדבות בתומר, מושב בגדה המערבית, חוויה שעיצבה את האהדה החזקה לישראל שליוותה את הקריירה שלו, והשלים שירות צבאי הולנדי בין השנים 1983 ל-1984. הוא עבד במינהל הביטוח הלאומי במהלך אמצע שנות ה-80 תוך שרכש השכלה משפטית חלקית דרך האוניברסיטה הפתוחה של הולנד.
התפתחות בציבור
וילדרס הצטרף למפלגת העם למען חופש ודמוקרטיה (VVD) בשנת 1989, עבד כאיש צוות עבור הסיעה הפרלמנטרית שלה, ונכנס לבית הנבחרים ההולנדי בשנת 1998. התמקדותו הפרלמנטרית המוקדמת בפונדמנטליזם האסלאמי הקדימה את פיגועי 11 בספטמבר — הוא כינה את הקיצוניות המוסלמית "אחד האיומים הגדולים ביותר" כבר בשנת 1999 — ובכל זאת, שבועיים בלבד לאחר ה-11 בספטמבר, הוא עדיין נקט טון ציבורי מתון, באומרו: "אין שום דבר רע באסלאם, זו דת מכובדת. רוב המוסלמים בעולם, ובהולנד, הם אזרחים טובים שלא עשו שום דבר רע". עמדה זו השתנתה בצורה חדה במהלך השנים שלאחר מכן. הוא עזב את ה-VVD בספטמבר 2004 על רקע מחלוקת בנוגע להצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי, הקים את מה שהפך למפלגת החירות (PVV) ב-2006, ומאז הוא עומד בראשה, במידה רבה כחבר הרשמי היחיד שלה.
עמדות המגדירות אותו
המצע של וילדרס התמקד בעצירת ההגירה המוסלמית, בהצעת תשלומים למהגרים שהתיישבו כדי לעזוב, ובאיסור בניית מסגדים חדשים. הוא כינה את הקוראן "ספר פשיסטי" הדומה למיין קאמפף, הצהיר בגלוי "אני לא שונא מוסלמים, אני שונא את האסלאם", וטען שאין "דבר כזה אסלאם מתון". בשנת 2008 הוא הוציא את הסרט הקצר פיטנה (Fitna), המקשר בין פסוקי קוראן למעשי טרור, מה שעורר גינוי בינלאומי — ירדן אמרה שזה "יסית לשנאה" — ועורר קריאה מאל-קאעידה לרצוח אותו. הוא ניהל קמפיין ליציאה הולנדית מהאיחוד האירופי, אותו כינה "המפלצת מבריסל", והביע סולידריות חזקה עם ישראל, באומרו פעם: "בשום מקום לא הייתה לי תחושת הסולידריות המיוחדת שתמיד יש לי כשאני נוחת בנמל התעופה בן גוריון". עמדותיו בנושאים אחרים עומדות בסתירה לקו הימין הקיצוני הטיפוסי: הוא תומך בזכויות להט"ב ובהגנה עליהן, וממסגר אותן כערכים מערביים המאוימים על ידי האסלאמיזציה, והצביע בעד חינוך תיכוני הכולל לימודי להט"ב ב-2017.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בתי משפט והשלכות
וילדרס עמד פעמיים בפני הליכים פליליים בשל הרטוריקה שלו. בשנת 2011 הוא זוכה מאשמת הסתה לשנאה הקשורה להצהרותיו על האסלאם, כאשר בית המשפט קבע כי דבריו מהווים דיון פוליטי לגיטימי, גם אם "על הגבול". בדצמבר 2016 הוא הורשע באישום נפרד של הסתה לשנאה בגין קריאת קמפיין מ-2014 שבה שאל את תומכיו אם הם רוצים "פחות, פחות" מרוקאים בהולנד — הרשעה שלא נשאה עונש ובוטלה בערעור בשנת 2020, כאשר בית המשפט לערעורים קבע כי ההערות מעליבות אך נבעו מרווח פוליטי ולא מהסתה לאפליה.
ניצחון, ואז נסיגה
מפלגת החירות של וילדרס זכתה ב-37 מושבים בבחירות הכלליות בהולנד ב-22 בנובמבר 2023, התוצאה הגדולה ביותר שלה אי פעם והרוב הגדול ביותר של מפלגה כלשהי. "הבוחר ההולנדי דיבר", אמר. "אנו נבטיח שהולנד תחזור להולנדים". מתוך הבנה שהצעותיו השנויות ביותר במחלוקת יטרפדו שיחות קואליציוניות, וילדרס מיתן את הרטוריקה הציבורית שלו בשלב האחרון של הקמפיין, ואמר לכתבים: "אני מבין היטב שמפלגות לא רוצות להיות בממשלה עם מפלגה שרוצה צעדים בלתי חוקתיים. אנחנו לא הולכים לדבר על מסגדים, קוראנים ובתי ספר אסלאמיים". ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן בירך על התוצאה ברשתות החברתיות, וכתב: "רוחות השינוי כאן". למרות הניצחון, וילדרס משך לבסוף את מועמדותו לתפקיד ראש הממשלה לאחר שלא הצליח להבטיח תמיכה קואליציונית מספקת, וכינה את התוצאה "לא הוגנת" ו"לא חוקתית", וביולי 2024 מפלגתו נכנסה לממשלה קואליציונית עם ה-VVD, ה-NSC וה-BBB תחת ראש ממשלה אחר, דיק סכוף (Dick Schoof).
חיים תחת איום
וילדרס חי תחת הגנה חמושה מתמדת מאז נובמבר 2004, כאשר שני חברים חשודים ברשת הטרור הופסטאד נעצרו ליד בניין בהאג כשהם מחזיקים ברימונים, ולפי הדיווחים תכננו להרוג אותו ואת עמיתתו לפרלמנט איאן הירסי עלי (Ayaan Hirsi Ali). מאז הוא התגורר בבתי מחסה מסובסדים על ידי המדינה עם חדרי ביטחון, נסע בכלי רכב משוריינים ולבש אפוד מגן, באומרו על ההסדר: "מצב שלא הייתי מאחל לאויב הכי גדול שלי". איומים נגדו כללו "רשימת מוות" של אל-קאעידה משנת 2010 שנקבה בשמו לצד הירסי עלי, סלמאן רושדי וקריקטוריסטים דנים, ומעצר של אדם ליד תחנת רכבת הולנדית בשנת 2019 עקב איומים בפייסבוק הקשורים לתחרות קריקטורות של מוחמד; אותו אדם נדון לעשר שנות מאסר.
חיים אישיים
וילדרס נשוי מאז יולי 1992 לקריסטינה מרפאי וילדרס (Krisztina Márfai Wilders), דיפלומטית הונגרית לשעבר ממוצא יהודי; הוא היה נשוי נישואים קצרים קודמים בגיל עשרים. שערו הבלונדיני-פלטינה, הצבוע בחמצן, מראה שהוא מתחזק מאז אמצע שנות ה-90, הפך לסימן היכר ויזואלי, וזיכה אותו בכינויים כולל "קפטן חמצן".
מדוע חירט מכונה גאון
אף מקור שנסקר כאן אינו מכנה את וילדרס גאון במובן אינטלקטואלי כלשהו, ועשייה כזו תהיה הצגה שגויה של מה שבאמת מסביר את הקריירה שלו. מה שאנליסטים ואפילו מבקרים זוקפים לזכותו הוא אינסטינקט פוליטי טקטי: מסר עקבי וחריג בנושא אחד שנשמר לאורך שני עשורים באופוזיציה, בשילוב עם נכונות מוכחת למתן את הטון הציבורי שלו בדיוק ברגע שזה היה חשוב — השלב האחרון של קמפיין 2023 — כדי להמיר קולות מחאה לרוב פרלמנטרי מוחלט. זו גאונות, אם המילה חלה, של משמעת מסר ותזמון ולא של רעיונות; היסטוריון הולנדי שחקר את הימין הקיצוני ההולנדי הגיע למסקנה שוילדרס אינו מתאים לתבנית הפשיסטית הקלאסית, והצביע על השילוב שלו בין עמדות נוקשות על האסלאם לבין תמיכה בזכויות הומואים, שוויון לנשים ואוטונומיה אישית — שילוב אידיאולוגי חריג ולא מקורי. מבקריו מכנים אותו דמגוג שהצלחתו נשענת על ליבוי פחד במקום על פתרון בעיות; תומכיו מצביעים על התמדתו, שנשמרה תחת איום בהתנקשות במשך שני עשורים מבלי לשנות את המסר המרכזי שלו, כהישג מסוגו. שתי הקריאות מתועדות ברשומה.
מורשת
וילדרס נותר הפוליטיקאי המוגן ביותר בהולנד ואחת הדמויות המקטבות ביותר בפוליטיקה ההולנדית המודרנית — חבר פרלמנט שהיה פעם שוליים, שבנה והוביל מפלגה סביב נושא אחד במשך כמעט עשרים שנה ובסופו של דבר זכה במושבים רבים יותר מכל יריב, גם כאשר בסופו של דבר סירב למשרה שהניצחון שלו זיכה אותו בה.