גארי גייגקס: האיש שכתב את ספר החוקים
כשדייב ארנסון (Dave Arneson) הציג לגארי גייגקס (Gary Gygax) את מערכת הפנטזיה הביתית שלו, בלקמור (Blackmoor), בנובמבר 1972, תגובתו הראשונה של גייגקס לא הייתה הערצה. "זה דורש שכתוב", הוא אמר לפי הדיווחים לארנסון, ולא הציע כל שבח ל-18 עמודי ההערות שתיארו משחק מלחמה שבו שחקנים שלטו בדמויות אינדיבידואליות במקום בצבאות. בתוך שנתיים הפכו ההערות הללו ל-מבוכים ודרקונים (Dungeons & Dragons), והקרדיט על מה שקרה בתווך – האם גייגקס השלים את המצאתו של ארנסון או תבע לעצמו בעלות עליה – מפלג מאז את היסטוריוני התחביב.
ילדות בשיקגו, משחקי מלחמה בלייק ג'נבה
ארנסט גארי גייגקס נולד ב-27 ביולי 1938 בשיקגו, אילינוי, להורים מהגרים מגרמניה, וגדל כשחקן נלהב של קלפים ושחמט. הוא נשר מהתיכון ולמד בקולג' זמן קצר בלבד, והשתקע בלייק ג'נבה, ויסקונסין, שם עד סוף שנות ה-60 הצטרף לאגודת המחקרים הטקטיים של לייק ג'נבה, קבוצה מקומית של חובבי משחקי מלחמה היסטוריים. שם הוא ערך בשותפות פרסום בנושא משחקי מלחמה עם ג'ף פרן (Jeff Perren) וב-1971 עיצב יחד איתו את צ'יינמייל (Chainmail), מערכת קרב מיניאטורות מימי הביניים שסיפקה חלק ניכר ממסגרת הקרב הטקטית מבוססת הקוביות ש-D&D תשתמש בה מאוחר יותר.
בלקמור פוגש את צ'יינמייל
ארנסון, חובב משחקי מלחמה באותה רשת, ניהל סוג שונה מאוד של משחק במינסוטה: בלקמור, שבו שחקנים שלטו בדמויות בודדות וקבועות במקום ביחידות חסרות פנים, בהדרכת שופט מאולתר שהגיב לבחירותיהם באמצעות קוביות. לדברי ארכיונאי משחקי התפקידים פול סטורמברג (Paul Stormberg), "הקונספט הבסיסי של משחק תפקידים הוא מה שדייב ארנסון יצר". כאשר ארנסון הדגים זאת לגייגקס, גייגקס זיהה מיד את הפוטנציאל המסחרי שלו אך התייחס לחומר כחומר גלם הדורש מבנה מקצועי ולא כעיצוב מוגמר. הוא הרחיב את הערותיו הרופפות של ארנסון לכתב יד של כ-50 עמודים, תוך שהוא משלב את מערכת הכרעת הקרבות, מכניקת הקוביות ורוב תוכן מפלצות הפנטזיה והלחשים – האחרונים בהשראת מערכת הקסם בספריו של ג'ק ואנס (Jack Vance) – על ליבת החדשנות של בלקמור: דמויות שמשוחקות אישית לאורך זמן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ייסוד TSR
בשנת 1973 הקימו גייגקס ודון קיי (Don Kaye) את חברת Tactical Studies Rules, שלימים נודעה כ-TSR, כדי להוציא לאור את המשחק, ו-מבוכים ודרקונים הגיע לדפוס ב-1974 עם קרדיט לארנסון כמעצב שותף. בריאן בלום (Brian Blume) הצטרף עד מהרה לחברה כשותף. כשקיי מת ב-1976, גייגקס לקח לידיו את ההנהגה, אך לחץ כלכלי אילץ אותו בסופו של דבר למכור את רוב הבעלות על TSR למשפחת בלום, החלטה שתעלה לו בשליטה על החברה שבנה. במהלך סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, תחת כיוונו היצירתי המתמשך של גייגקס, TSR הפכה את D&D לתופעה תרבותית מכוננת, שהתפשטה משולחנות החובבים לבתי ספר, מעונות ולבסוף – בתוך גל של חרדה ציבורית בשנות ה-80 שקישרה את המשחק לתרגול אוקולטי ולמספר מצומצם של טרגדיות מתוקשרות – לסיקור חדשותי מיינסטרימי שהפך את גייגקס לדמות ציבורית מוכרת, אם כי שנויה במחלוקת.
המאבק על התמלוגים
ככל שעלתה קרנו של D&D, כך גדל הוויכוח על מי באמת המציא אותו. גייגקס צמצם בהדרגה את תפקידו של ארנסון בפרסומי TSR עצמה, כולל בטורי דעה במגזין החברה דרקון (Dragon), וכאשר TSR שחררה את מבוכים ודרקונים מתקדם (Advanced Dungeons & Dragons), החברה סיווגה זאת כיצירה חדשה לחלוטין בעלת זכויות יוצרים נפרדות – מהלך שביטל את תביעות התמלוגים החוזיות של ארנסון על המהדורה החשובה ביותר מבחינה מסחרית של המשחק. ארנסון תבע את TSR ב-1979 ושוב ב-1985, ולבסוף הגיע להסדרים. הבמאי גריפית' מורגן (Griffith Morgan), שהרהר על הסכסוך עשורים לאחר מכן, ציין כי "התשוקה לתבוע בעלות על ההמצאה יצרה קרע בין ארנסון לגייגקס" שאף אחד מהם לא תיקן במלואו לפני מותו של ארנסון ב-2009.
הדחה ואז עצמאות
גייגקס עזב את הנהגת TSR ב-1985 על רקע סכסוך במועצת המנהלים ועזב את החברה לחלוטין ב-1986, כשהוא מאבד שליטה על המשחק שעמל עליו יותר מעשור. הוא המשיך לעצב משחקים באופן עצמאי, פרסם פרקים נוספים בעולם הפנטזיה שלו גרייהוק (Greyhawk) החל מ-Saga of Old City, פיתח את מערכת Dangerous Journeys – ש-TSR רכשה מאוחר יותר בלחץ משפטי בשל הדמיון שלה ל-D&D – והשיק ב-1999 את Lejendary Adventures, מערכת פנטזיה קלילה בחוקים המשקפת עשורים של ניסיון עיצובי. בשנת 2004 הוא לקה בשבץ מוחי שקיצר פרויקטים מרכזיים נוספים.
מדוע גארי מכונה גאון
השבחים על הגאונות של גייגקס מתמקדים כמעט תמיד בהישג ספציפי וצר יותר מ"המצאת" משחקי תפקידים כשלעצמם: מעריצים והיסטוריונים נותנים לו קרדיט על השיטתיות שהפכה את הקמפיין המאולתר של ארנסון למשהו שניתן להדפיס, למכור, ללמד ולשחק בעקביות על ידי זרים שמעולם לא פגשו את אף אחד מהשניים – מכניקת הקוביות, מערכות הקרב והקסם, הביסטיארי האנציקלופדי ורשימות הלחשים, והתשתית המסחרית של TSR עצמה. ההבחנה הזו חשובה, מכיוון שההיסטוריה המדויקת יותר, כפי שהיא מצטיירת משחקני ניסיון מוקדמים כמו רוב קונץ (Rob Kuntz), מאתגרת ישירות את הקיצור הפופולרי שנותן קרדיט לגייגקס לבדו: קונץ אמר בבוטות, "אנחנו נמצאים באשליה המונית שהכל זה גארי, שהוא האבא של משחקי התפקידים", והניסוח של סטורמברג עצמו – שארנסון סיפק את הקונספט הבסיסי בעוד ש"עד שגארי גייגקס לא שם עליו את היד, לא ניתן היה לחלוק אותו עם ההמונים" – הוא עצמו גאונות של אריזה ועיצוב מערכות, לא של רעיון היסוד. טיעון הנגד הכן הוא משמעותי ומתועד היטב: צמצום התרומה של ארנסון על ידי גייגקס בשלבים מאוחרים יותר בציבור, והארגון מחדש של מבוכים ודרקונים מתקדם במיוחד כדי לחתוך את התמלוגים של ארנסון, היו פעולות אינטרסנטיות מסחריות שבאופן פעיל הסתירו, ולא רק הדגישו, את התובנה של מי הפכה את המשחק לאפשרי מלכתחילה.
מורשת
גייגקס מת ב-4 במרץ 2008, בגיל 69, בלייק ג'נבה, ויסקונסין, העיירה הקטנה שבה נולד D&D ושבה המשיכו מעריצים להגיע לביתו רק כדי לפגוש אותו. תהא החלוקה המדויקת של הקרדיט עם ארנסון אשר תהא, המשחק שבנו השניים יחד זרע קטגוריה מסחרית ותרבותית שלמה – משחקי תפקידים שולחניים – ש-NPR, בדיווחה על מותו, כינתה "הסבא של משחקי הרשת הפופולריים שמושכים מאות אלפי גיימרים לאינטרנט כיום", שושלת הנמשכת בקו רציף מכתב היד של גייגקס בן 50 העמודים ועד למשחקי התפקידים מרובי המשתתפים והדיגיטליים של המאה ה-21.