גארי אולדמן: הריק שהשדים תופסים
כדי לגלם את וינסטון צ'רצ'יל, גארי אולדמן ישב במשך כמאתיים שעות בכיסא איפור, לבש ארבעה עשר פאונד של גומי סיליקון, והתעקש לעשן סיגרים קובניים אמיתיים עד שגרם לעצמו להרעלת ניקוטין. הוא היה בן חמישים ותשע, ועד שש שנים קודם לכן הוא החזיק בתואר לא רצוי: השחקן הטוב ביותר של דורו שמעולם לא היה מועמד לפרס האקדמיה. שעה אפלה (Darkest Hour) סיימה את הוויכוח. היא גם הסתירה אמת קשה יותר על אולדמן, שהיא שהעבודה הטובה ביותר שלו כמעט מעולם לא הייתה תלויה בגומי.
דפטפורד, והאיש שעזב
גארי לאונרד אולדמן נולד ב-21 במרץ 1958 בניו קרוס, דרום לונדון. אביו, לאונרד ברטרם אולדמן, היה מלח לשעבר שהפך לרתך ואלכוהוליסט שעזב כשגארי היה בן שבע. אמו, קתלין צ'ריטון, גידלה את הילדים; אחותו הגדולה מורין הפכה לשחקנית לילה מורס. הוא גדל כאוהד מילוול עם מסירות צדדית למנצ'סטר יונייטד, בגלל ג'ורג' בסט. הוא הלך לבית הספר ווסט גריניץ' בדפטפורד ועזב בגיל שש עשרה כדי לעבוד בחנות ספורט.
הוא רצה להיות פסנתרן תחילה. מה שניתב אותו מחדש היה צפייה במלקולם מקדואל בThe Raging Moon ב-1971 — ההלם של ההכרה שנער ממעמד הפועלים יכול לעשות את זה למחייתו. הוא נבחן ל-RADA ונדחה, עם עצה לשקול קו עבודה אחר. הוא הלך במקום זאת למכללת רוז ברופורד בסידקאפ ולקח תואר ראשון במשחק ב-1979.
שנות הרויאל קורט
אולדמן הלך ישר לתיאטרון ונשאר שם רוב העשור, עובד עם הרויאל קורט והלהקה השייקספירית המלכותית בקברט, רומיאו ויוליה, Saved של אדוארד בונד, והמלט. הפריצה שלו הייתה חתונת האפיפיור של בונד ב-1984, שהביאה לו את פרס ה-Time Out Fringe לשחקן חדש הטוב ביותר ואת פרס הדרמה תיאטרון לשחקן הטוב ביותר. שווה להתעקש על התקופה הזו, כי הראוותנות שמאוחר יותר הגדירה את המוניטין הקולנועי שלו נבנתה על שנים של משמעת במה בכמה מהכתיבה החדשה והסגפנית ביותר בבריטניה.
סיד, ג'ו, אוסוולד, דרקולה
שלושה תפקידים עשו את שמו בקולנוע, ואף שניים מהם לא חולקים מערכת עצבים. הוא היה סיד וישס בסיד וננסי (1986), המחזאי ג'ו אורטון בPrick Up Your Ears (1987), והרוזן דרקולה בדרקולה של קופולה (1992), עם לי הארווי אוסוולד בJFK של אוליבר סטון באמצע. רוג'ר איברט כתב שאולדמן "מסוגל להמציא את עצמו מחדש לכל תפקיד" וכינה אותו השחקן הבריטי הצעיר הטוב ביותר בסביבה. העיתונות תייקה אותו תחת ה"בריט פאק"; התיאור מכר פחות ממה שקרה, שהיה שחקן שמסרב באופן שיטתי לבנות עצמי מזוהה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עשור הנבלים, והשתייה
לאורך שנות ה-90 הוליווד מצאה בו שימוש: הוא הפך לספק האמין ביותר של התעשייה לאיום אינטליגנטי. נורמן סטנספילד, קצין ה-DEA בולע הכדורים בלאון (1994), מצוין באופן קבוע בין נבלי המסך הגדולים של הקולנוע. ז'אן-בטיסט עמנואל זורג בהאלמנט החמישי (1997) וחבר הקונגרס שלדון רניון בהמועמדת (2000) באו בעקבותיו. הוא שבר את הדפוס עם בטהובן רציני ומוערך באהובה בת אלמוות (1994).
מחוץ למסך העשור היה גרוע יותר. האלכוהוליזם של אולדמן היה ציבורי — הייתה מעצר על נהיגה בשכרות ב-1991 — והוא נכנס לגמילה ב-1994. הוא פיכח מאז 1997 ונתן קרדיט לאלכוהוליסטים אנונימיים בגלוי ושוב ושוב. נישואיו, חמישה במספר, כוללים איגודים עם לסלי מנוויל, אומה תורמן, דוניה פיורנטינו ואלכסנדרה עדנבורו; הוא נשוי לגיזל שמידט מאז 2017.
Nil by Mouth
בשנת 1997 הוא כתב, הפיק וביים את סרטו היחיד. Nil by Mouth הוא דיוקן חצי-אוטוביוגרפי של משפחה מדרום לונדון שנהרסה על ידי התמכרות ואלימות במשפחה, שצולם במסורת הריאליזם החברתי ובכיכובה של אחותו. הוא זכה בפרס באפט"א אלכסנדר קורדה לסרט בריטי מצטיין וכעת רשום באופן שגרתי בין הסרטים הבריטיים הטובים ביותר של המאה שלו. הוא מעולם לא ביים שוב, מה שנשאר הפער הבולט ביותר בקריירה שלו.
סמיילי, צ'רצ'יל, לאמב
אחרי שנים בשטח של משכורות, שני זיכיונות החזירו אותו: סיריוס בלק בסרטי הארי פוטר מ-2004, והמפקח גורדון בטרילוגיית האביר האפל של כריסטופר נולאן — הופעה שמר קרמוד שפט כ"ההופעה הטובה ביותר בסרט, בפער", ואחת שלרוב מתעלמים ממנה.
ואז הגיע ג'ורג' סמיילי בהחפרפרת (2011), והמועמדות הראשונה שלו לאוסקר בגיל חמישים ושלוש. הוא עלה חמישה עשר פאונד, למד את הגרסה של אלק גינס, וביקר את ג'ון לה קארה כדי לגנוב את הקול. הערות התוכנית של ה-BFI מכנות את התוצאה "הופעה מינימליסטית יוצאת דופן, תצוגה וירטואוזית של כמעט חוסר הבעה" — הקוטב הנגדי מדרקולה. שעה אפלה לקחה את האוסקר, גלובוס הזהב, באפט"א ופרס SAG ב-2018; מאנק (2020) הביא מועמדות נוספת עבור דייוויד פינצ'ר; ומאז 2022 הוא מגלם את ג'קסון לאמב המפליץ, המבריק והדוחה במכוון בסוסים איטיים, תפקיד שהוא הציע שעשוי להיות האחרון שלו.
מדוע גארי נקרא גאון
המילה שימשה לגבי אולדמן על ידי אנשים עם מעמד להשתמש בה. טוני סקוט כינה אותו גאון באופן מוחלט. לוק בסון הציב אותו בין חמשת השחקנים הטובים בעולם. טום הארדי כינה אותו "בלי ספק, השחקן הגדול ביותר שחי אי פעם", וכריסטיאן בייל אמר שאולדמן הוא "הסיבה שאני משחק". המבקר דייוויד תומסון סיפק את הגרסה המדויקת ביותר של הטענה: "אולדמן נראה כמו עובר אורח ריק ואנונימי... שמחכה להיתפס על ידי שדים".
מה שהמחמאה מתארת הוא מלאכה, לא אינטלקט: טווח קולי ופיזי רחב בצורה יוצאת דופן יחד עם היעדר פרסונה. רוב שחקני המסך צוברים עצמי שהקהל קונה כרטיסים עבורו; אולדמן סירב, מה שעלה לו בכוכבות במשך עשרים שנה והוא בדיוק מה שהופך את סיד וישס, בטהובן, סמיילי וצ'רצ'יל לקריאים כבני אדם נפרדים. שימו לב גם לרגיסטר השני והנדיר יותר שה-BFI מזהה — לצד החיקוי הראוותני יושב סמיילי חסר ההבעה, הרבה יותר קשה ומתוגמל הרבה פחות.
מקרה הנגד ראוי לאוורור. טרנספורמציה יכולה להצליל לחיקוי, ועבודה עמוסת פרוסטטיקה כמו צ'רצ'יל מזמינה את החשד שמחלקת האיפור עשתה את ההרמה. אולדמן בילה מתיחה ארוכה של שנות ה-2000 בתפקידים מתחתיו. וראיון פלייבוי מ-2014 שבו הוא מזער הערות אנטישמיות של אחרים והתלונן על תקינות פוליטית הראה פער רציני בשיקול הדעת, שעליו התנצל שוב ושוב. גאונות כאן פירושה משהו צר ואמיתי: כלי של גמישות יוצאת דופן, מכוון באינטליגנציה יוצאת דופן.
לאחר מכן
ה"הוליווד ריפורטר" כינה אותו השחקן בעל ההכנסות הגבוהות ביותר בהיסטוריה, סרטיו הכניסו יותר מ-11 מיליארד דולר ברחבי העולם — הבחנה מוזרה למישהו שבילה את שנות העשרים שלו במחזות של אדוארד בונד. בשנת 2025 המלך צ'ארלס השלישי העניק לו תואר אבירות על שירותים לדרמה, והוליווד לחצה את ידיו לתוך החצר הקדמית של תיאטרון TCL הסיני. הילד ש-RADA דחתה סיים עם שלושה פרסי באפט"א, פרס אקדמיה, ודור של שחקנים שמצטטים אותו כסיבה שהם התחילו.