גבריאלה סבטיני (Gabriela Sabatini): חבטת גב היד שארגנטינה לעולם לא שכחה
כנערה היא הייתה ביישנית עד כדי כך שהפסידה משחקים בכוונה כדי להימנע ממסיבות עיתונאים לאחר המשחק – היא הודתה שוויתרה על משחק חצי גמר כדי שלא תצטרך לעמוד מול עיתונאים לאחר גמר. ובכל זאת, גבריאלה סבטיני ניצחה את שטפי גראף (Steffi Graf), השחקנית הדומיננטית ביותר בתקופתה, 11 פעמים, יותר הפסדים ממה שספגה גראף מול כל יריבה אחרת בקריירה שלה. הסתירה בין הנערה המופנמת לבין היריבה העזה ביותר של גראף מגדירה קריירה שנבנתה כמעט כולה על חבטה אחת יוצאת דופן: חבטת גב יד ביד אחת שחבטה כדורי הכרעה מכל מקום בקו הבסיס.
ילדת פלא מבואנוס איירס
גבריאלה ביאטריס סבטיני נולדה ב-16 במאי 1970 בבואנוס איירס, ארגנטינה, לאוסבלדו סבטיני, מנהל בג'נרל מוטורס (General Motors), ולביאטריס גארופאלו סבטיני. אחיה הבכור אוסבלדו הפך לימים לשחקן ומפיק. היא אחזה במחבט טניס בגיל שש, ניצחה בטורניר הראשון שלה בגיל שמונה, ובגיל 13 הפכה לשחקנית הצעירה ביותר שזכתה באליפות הנוער היוקרתית אורנג' בול (Orange Bowl) בשנת 1983 – תוצאה שסימנה לעולם הטניס שארגנטינה הצמיחה ילדת פלא עוד לפני שהפכה למקצוענית.
משחק שנבנה על ספין עילי
המשחק של סבטיני נבנה סביב חבטת כף יד בעלת ספין עילי אדיר וחבטת גב יד ביד אחת עוצמתית המסוגלת לייצר חבטות הכרעה מעומק קו הבסיס, סגנון שהפך אותה לאחת משחקניות קו הבסיס הפיזיות ביותר בדורה, גם כשיותר מאוחר שילבה במשחקה התקפות רשת אגרסיביות, בצורה הבולטת ביותר במהלך ניצחונה המכונן בגראנד סלאם. היא הפכה למקצוענית באמצע שנות ה-80 והתקדמה במהירות, זכתה בתואר השחקנית החדשה של השנה ב-WTA ב-1985 והגיעה לדירוג שיא בקריירה של מקום 3 בעולם ביחידות בשנת 1989.
אליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1990
המשחק המכונן בקריירה של סבטיני התקיים באליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1990, שם ניצחה את גראף בגמר וזכתה בתואר הגראנד סלאם היחיד שלה ביחידות, תוך שהיא משנה את הטקטיקה האגרסיבית של עלייה לרשת שעזרה לגראף לשלוט בספורט במשך רוב ארבע השנים שקדמו לכך. זה היה רגע השיא של יריבות שכללה בסופו של דבר 40 משחקים, כאשר גראף ניצחה ברובם, אך סבטיני ניצחה ב-11 – מספר ההפסדים הגבוה ביותר שגראף ספגה מיריבה בודדת לאורך הקריירה שלה. סבטיני גם זכתה בתואר הזוגות לנשים בווימבלדון ב-1988 בשיתוף פעולה עם גראף, זיווג שאיחד לזמן קצר את יריבות היחידות העזות ביותר בטניס כצוות זוגות, ולקחה את מדליית הכסף ביחידות באולימפיאדת סיאול 1988, עם חזרת הטניס למשחקים לאחר היעדרות של 64 שנים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מצוינות מתמשכת לאורך עשור
לאורך הקריירה שלה, סבטיני זכתה ב-41 תארים משולבים ביחידות ובזוגות – 27 ביחידות בלבד, על פי רישומי היכל התהילה – כולל ארבעה תארים באליפות איטליה הפתוחה, והגיעה לחמישה גמרים של גראנד סלאם ביחידות, כולל סגנות באליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1988 ובווימבלדון ב-1991. היא בילתה 508 שבועות רצופים בדירוג עשר הטובות בעולם בין השנים 1986 ל-1996, ו-312 שבועות רצופים בחמישייה הראשונה, שיא של מצוינות מתמשכת שמעטים משחקני תקופתה הגיעו אליו. בין 1990 ל-1994 היא הגיעה לרבע הגמר ומעלה ב-15 טורנירי גראנד סלאם רצופים, רצף של יציבות שבוע אחר שבוע באירועים הגדולים של הספורט שמעיד על משמעת שנמשכה הרבה מעבר לחבטה המזוהה עמה.
מעשה של סולידריות שקטה
בשנת 1993, לאחר שמוניקה סלש (Monica Seles) נדקרה על ידי צופה במהלך משחק ושחקניות מובילות אחרות הצביעו להגן על הדירוג שלהן במקום לשמור על מקומה של סלש עם חזרתה, סבטיני נמנעה מההצבעה – מעשה קטן אך מובהק של סולידריות מצד שחקנית שהייתה ידועה בהימנעות מעימותים ציבוריים מכל סוג שהוא. היא פרשה מטניס מקצועני באוקטובר 1996, בגיל 26, כשהיא מכריזה על החלטתה בניו יורק וסוגרת קריירה שהפכה אותה לאחת השחקניות העקביות ביותר בדירוג בדורה, מבלי שהגיעה מעולם לצמרת הדירוג העולמי.
חיים לאחר הטניס
סבטיני בנתה אחת מקריירות העסקים המוצלחות ביותר לאחר הפרישה בטניס, והשיקה קו בשמים תחת שמה עם החברה הגרמנית מולהנס (Mülhens) ב-1989, בעודה שחקנית פעילה, שהמשיך להימכר במשך עשורים לאחר מכן. היא פרסמה אוטוביוגרפיה מעוררת השראה, הסיפור שלי (My Story), ב-1994, וב-1992 הפכה לטניסאית הראשונה שזכתה לכבוד של זן ורדים שפותח ונקרא על שמה. ארגנטינה חנכה פסל ברונזה שלה במרכז בואנוס איירס ב-2014 – המחבט שלו נגנב שבועות ספורים לאחר ההתקנה. היא מחזיקה באזרחות איטלקית, שהושגה ב-2003 דרך סב-סבה מצד אביה, ועבדה עם יוניסף (UNICEF), אונסק"ו (UNESCO) והאולימפיאדה המיוחדת (Special Olympics), ומאוחר יותר שימשה כמודל לחיקוי לספורטאים במשחקים האולימפיים לנוער ב-2018. היא נכנסה להיכל התהילה הבינלאומי של הטניס בשנת 2006, כאשר הוצגה, באופן הולם, על ידי גראף עצמה, וקיבלה את פרס פיליפ שאטרי (Philippe Chatrier) של הפדרציה הבינלאומית לטניס, הכבוד הגבוה ביותר שלה, בשנת 2019.
מדוע גבריאלה מכונה גאונה
המילה, המיוחסת לסבטיני, מתארת שליטה פיזית וטקטית ולא מקוריות אינטלקטואלית, וכך יש להבין זאת: הישגה היה גוף שאומן לבצע חבטה אחת – חבטת גב יד בספין עילי ביד אחת – בעקביות ובעוצמה שאפילו השחקנית הדומיננטית ביותר בספורט, גראף, לא יכלה לפתור באופן אמין, כשהיא מנצחת 11 פעמים מול יריבה שכמעט לא הפסידה לאף אחת אחרת. זוהי גאונות של ביומכניקה וחזרתיות: שנים של אימון ממושמע שתורגמו לחבטה מזוהה ומאוימת לאורך כל הסבב, בתוספת האינטליגנציה הטקטית להשתמש במשחק רשת נגד גראף באופן ספציפי בטורניר היחיד, אליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1990, שבו זה היה החשוב ביותר. הטיעון הנגדי הכנה הוא ישיר: סבטיני מעולם לא הגיעה למקום 1 בעולם, זכתה רק בתואר גראנד סלאם אחד ביחידות למרות חמש הופעות בגמר, והקריירה שלה, הנמדדת רק לפי גביעים, נמצאת מתחת לכמה מבני דורה. הגאונות שלה אמיתית אך צרה – חבטה אחת מהונדסת להפליא ועקביות לאורך הקריירה, לא השליטה המוחלטת של אלופות הטניס הגדולות ביותר.
מורשת
סבטיני נותרה טניסאית הנשים המצליחה ביותר של ארגנטינה ואחת הדמויות הפופולריות ביותר בספורט לאורך זמן, שנזכרת פחות בזכות ערימת גביעי גראנד סלאם ויותר בזכות חבטת גב יד ש, במשך שבוע אחד בניו יורק ב-1990, הייתה טובה מספיק כדי לנצח את השחקנית הטובה ביותר שהספורט ראה אי פעם.