חיים מוקדמים ורקע
פוזולי (Fuzuli) בחר לעצמו שם עט — שפירושו בערבית "יומרני" או "מיותר" — באירוניה של משורר: הוא הניח שאף אחד אחר לא ירצה לחלוק אותו. הוא נולד בשם מוחמד בן סולימאן (Muhammad bin Suleyman) בכרבלא בסביבות שנת 1483, למשפחה משבט הבאיאת הטורקי, והעביר את כל חייו בערים המקודשות של עיראק — כרבלא, נג'ף ובגדאד — בזמן שאימפריות התחלפו סביבו, כשהוא כותב תחת שלטון הספווים ואחר כך, לאחר 1534, תחת העות'מאנים של סולימאן המפואר, שלו הקדיש שירי הלל מפורסמים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →רב-גוניות ספרותית
מה שמייחד את פוזולי הוא שליטתו בשלוש שפות. הוא הותיר אחריו דיוואנים (אוספי שירה) שלמים בטורקית אזרית, בפרסית, ושירים בערבית — שטף רב-לשוני שכמעט אף משורר אחר בתקופתו לא השתווה לו. הדיוואן האזרי שלו הפך למודל שדורות של משוררים עות'מאנים ואזרים חיקו, ושפתו נותרה אבן יסוד בזהות הספרותית האזרית.
יצירת מופת ומורשת
יצירת המופת שלו היא "ליילי ומג'נון" (1535), שנכתבה בטורקית אזרית. בעוד שמשוררים קודמים סיפרו את הסיפור הערבי העתיק כרומן, פוזולי הפך אותו למיסטיקה: אהבתו חסרת התקווה של מג'נון לליילי הופכת לכמיהת הנשמה לאלוהי, ואובדן ארצי הופך לשער לאיחוד עם האל. היא נחשבת במידה רחבה לטיפול הנעלה ביותר באגדה בספרות הטורקית, וארבע מאות שנים לאחר מכן היא סיפקה את הליברית ל"ליילי ומג'נון" (1908) של עוזייר חג'יביילי (Uzeyir Hajibeyov), האופרה הראשונה במזרח המוסלמי.
פרוזה ושנים אחרונות
ספרו הפרוזאי "שיקאיית-נאמה" (Shikayatnama) — שנכתב כאשר קצבה עות'מאנית לא שולמה לו — נותר יצירה קלאסית של ספרות סאטירית: "פגשתי ברכה", הוא כתב על הבירוקרטים, "אך היא לא הייתה שוחד, לכן הם לא קיבלו אותה". פוזולי מת ממגיפה בכרבלא בשנת 1556. פסלים, כיכר בבאקו, עיר ומחוז באזרבייג'ן נושאים את שמו; כתבי יד של הדיוואנים שלו שמורים כאוצר מאיסטנבול ועד תבריז ובאקו.