פריץ לאנג: אדון האופל
ב-25 בספטמבר 1920, אשתו הראשונה של לאנג, אליזבת רוזנטל (Elisabeth Rosenthal), מתה מפצע ירי באמבטיה בביתם. הירי בוצע מאקדח הבראונינג של לאנג, שהובא מהמלחמה. לאנג ותאה פון הארבו (Thea von Harbou) – הכותבת שאיתה היה מעורב באותה עת ושאותה נשא מאוחר יותר לאישה – כינו זאת התאבדות; שניהם הואשמו באי-מתן עזרה, אך האישומים בוטלו במהרה. זהו הראשון מבין סיפורים רבים על פריץ לאנג שבהם הגרסה שסיפר אינה תואמת את התיעוד הקיים. מכון הסרטים הבריטי (British Film Institute) כינה אותו "אדון האופל". הכינוי הזה פועל ביותר מרמה אחת.
וינה, וארבע פציעות
לאנג נולד בווינה ב-5 בדצמבר 1890 לאנטון לאנג, אדריכל ומנהל חברת בנייה, ולפאולין שלזינגר, שנולדה כיהודייה והמירה דתה לנצרות קתולית; הוא הוטבל כקתולי בכנסיית שוטנקירכה (Schottenkirche) באותו דצמבר. היה לו אח מבוגר בשם אדולף. הוא נרשם לאוניברסיטה הטכנית של וינה כדי ללמוד הנדסה אזרחית, עבר ללמוד אמנות, נסע לפריז ללמוד ציור ב-1913, והחל מ-1910 טייל ברחבי אירופה, אפריקה, אסיה והאוקיינוס השקט. הוא התנדב לצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה, נפצע ארבע פעמים, איבד את הראייה בעינו הימנית, ושוחרר בדרגת סגן ב-1918. לאחר תקופה קצרה בתיאטרון הווינאי הוא הצטרף לחברת דקלה פילם (Decla Film) כתסריטאי והחל לביים, תחילה באולפני UFA ולאחר מכן בנרו-פילם (Nero-Film).
ויימאר
השנים בגרמניה נעות בין סרטי אמנות אקספרסיוניסטיים לבין מותחנים פופולריים, ולאנג התייחס ברצינות לשניהם. הוא פגש את תאה פון הארבו ב-1920; היא הייתה שותפה לכתיבת כל סרטיו עד 1933. "דוקטור מבוזה: השחקן" (Dr. Mabuse, der Spieler, 1922) היה מותחן פשע בן ארבע שעות בשני חלקים והראשון בטרילוגיה. "הניבלונגים" (Die Nibelungen, 1924) נמשך חמש שעות. "מטרופוליס" (Metropolis, 1927) חרג משמעותית מהתקציב ונכשל כלכלית, עובדה שהיא כיום הערת שוליים למעמדו כבסיס הוויזואלי של מדע בדיוני קולנועי. גם "מרגלים" (Spies, 1928) הפסיד כסף. "אישה על הירח" (Woman in the Moon, 1929) המציא, למטרות דרמטיות, את הטיל רב-שלבי, את כן השיגור ואת ספירת העשור לאחור – מוסכמות ששרדו מעבר לסרט ואומצו על ידי עידן החלל האמיתי. לאחר מכן הגיע "M" (1931), סרטו המדבר הראשון, סיפור על רוצח ילדים, עם פיטר לורה (Peter Lorre) בתפקידו הראשי הראשון. הוא נחשב ליצירת מופת של הקולנוע המדבר המוקדם, וג'ף אנדרו מה-BFI מייחס לו את יצירת התבנית לסרטי רוצחים סדרתיים. שיטות העבודה של לאנג לא היו עדינות: במהלך סצנת השיא, נאמר כי הטיל את לורה במורד גרם מדרגות כדי להשיג מראה חבול באמינות.
סיפור גבלס
גרסתו של לאנג הייתה כזו: "הצוואה של דוקטור מבוזה" נאסר להקרנה ב-30 במרץ 1933 בטענה להסתה להפרות סדר – גבלס הצהיר כי הוא "מראה שקבוצה מסורה מאוד של אנשים מסוגלת לחלוטין להפיל כל מדינה באלימות" – ושר התעמולה זימן את לאנג, רק כדי להציע לו את הנהגת UFA, כה התרשם מיכולותיו של לאנג. לאנג אמר שהחליט להימלט עוד באותו ערב לפריז. הדרכון שלו מספר סיפור אחר: הוא מתעד נסיעות מגרמניה ואליה לאורך כל שנת 1933, והוא עזב את ברלין לצמיתות ב-31 ביולי, ארבעה חודשים לאחר הפגישה שתיאר כמכריעה. הוא ביים סרט אחד בצרפת, "ליליום" (Liliom, 1934), מאת פרנץ מולנאר (Ferenc Molnár), לפני שעבר לאמריקה. פון הארבו נשארה; הם התגרשו ב-1933.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הוליווד
הוא הפך לאזרח ארצות הברית ב-1939 וביים עשרים ושניים סרטים באולפנים הגדולים. "זעם" (Fury, 1936), דרמת לינץ' עם ספנסר טרייסי, הגיעה כאשר האולפן אוסר עליו להציג קורבנות שחורים או לבקר את הגזענות ישירות – פשרה שאומרת יותר על הוליווד מאשר על לאנג. "You Only Live Once" עקב ב-1937. המלחמה הולידה סדרה של סרטים אנטי-נאציים: "Man Hunt" (1941), המתואר כסרט ההתערבותי הטוב ביותר שהוליווד הפיקה לפני פרל הארבור, ולאחר מכן "Hangmen Also Die!" (1943), "Ministry of Fear" (1944) ו-"Cloak and Dagger" (1946). "The Woman in the Window" (1944) ו-"Scarlet Street" (1945), האחרון עם אדוארד ג'. רובינסון וג'ואן בנט, הם יצירות מרכזיות בפילם נואר. "The Big Heat" (1953) הוא דרמה משטרתית הזכורה בשל אכזריותה. "While the City Sleeps" ו-"Beyond a Reasonable Doubt" יצאו שניהם ב-1956. הוא חזר לגרמניה עבור האפוס ההודי בשני חלקים, "הנמר מאשנאפור" ו-"קבר הודי", ב-1959, וסיים את הקריירה שלו עם "The Thousand Eyes of Dr. Mabuse" ב-1960, שנעשה כשהוא מתקרב לעיוורון.
האיש הפרטי
לאורך נישואיו לפון הארבו, לאנג היה ידוע כרודף שמלות; בין מאהבותיו היו השחקנית גרדה מאורוס (Gerda Maurus), שהופיעה ב-"מרגלים" ו-"אישה על הירח", ולילי לאטה (Lily Latte), החל מ-1931. פון הארבו החלה רומן עם העיתונאי ההודי איי טנדולקר (Ayi Tendulkar) בתחילת שנות ה-30. לאנג תיאר את עצמו כאתאיסט בעודו מחזיק בדעה שדת חשובה להוראת אתיקה: "אם אינך מלמד דת, איך תוכל ללמד אתיקה?" זוהי נוסחה חושפנית מצד במאי שסרטיו עוסקים כמעט אך ורק באשמה, שיפוט והשאלה האם צדק יכול בכלל להיות מנוהל על ידי מוסדות אנושיים.
מדוע פריץ נקרא גאון
הכישרון שלו היה אדריכלי. לאנג התמחה כמהנדס ואז כצייר, והמתנה שלו הייתה הרכבת פריים כפי שמרכיבים בניין – קווי ראייה, מסה, גאומטריה, הצבת דמות בתוך מרחב שעושה את העבודה הפסיכולוגית שהדיאלוג אינו עושה. זוהי מלאכת מחשבת ולא אינטלקט, ויש לתאר זאת כמלאכה: המיומנות הספציפית מורכבת מבימוי, תאורה ועריכה כך שהצופה מרגיש נצפה, לכוד או נשפט מבלי שנאמר לו לעשות זאת. הוא החיל זאת על חומרים שאף אחד לא מערכת. "M" בנה את התבנית למותחן הפסיכולוגי על רוצח; "מטרופוליס" ו-"אישה על הירח" סיפקו למדע הבדיוני את הדקדוק הוויזואלי שלו, ובמקרה העניקו לתוכנית החלל את הספירה לאחור שלה; "Scarlet Street", "The Woman in the Window" ו-"The Big Heat" סייעו לבסס את מנגנון הפרנויה, הגורל והדו-משמעות המוסרית האופייני לפילם נואר.
ראוי לציין גם את טענות הנגד. חלק ניכר מהעבודה בגרמניה נכתב בשיתוף עם תאה פון הארבו, שתרומתה נוטה להצטמצם בתיאור הממוקד בבמאי. כמה מהסרטים המפורסמים – "מטרופוליס", "מרגלים" – היו כישלונות כלכליים שמוניטינם נבנה בדיעבד, בעיקר על ידי מבקרי "מחברות הקולנוע" (Cahiers du cinéma); פרנסואה טריפו התלונן כי מעריצים "ישללו ממנו כל גאונות כאשר הוא 'חותם' על סרטי ריגול... סרטי מלחמה... או מותחנים פשוטים," מה שמודה בכך שהעבודה האמריקאית זכתה לזלזול זמן רב. ולאנג היה מיתולוג-עצמי שהאנקדוטה המפורסמת ביותר שלו, הזימון לגבלס, נסתרת על ידי הדרכון שלו עצמו. מה ששורד מכל זה הוא הצילומים. הקומפוזיציות נותרו מבוקרות וקריאות גם היום כפי שהיו לפני מאה שנה, ובמאים עדיין מעתיקים אותן.
מורשת
לאנג מת משבץ בלוס אנג'לס ב-2 באוגוסט 1976 ונקבר בפורסט לון הוליווד הילס. בין כבודו היו "יד הכסף" של התאחדות אמנויות הקולנוע הגרמנית עבור "M" ב-1931, צלב המפקד של מסדר ההצטיינות ב-1957 וב-1966, הסרט המוזהב של אמנויות הקולנוע ב-1963, מסדר האמנויות והספרות של צרפת ב-1965, לוח הוקרה מסן סבסטיאן ב-1970, מסדר הדגל עם זר הזהב של יוגוסלביה ב-1971, תואר פרופסור כבוד לאמנויות יפות מאוניברסיטת וינה ב-1973, וכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד בכתובת 1600 Vine Street, שהוקדש ב-8 בפברואר 1960. ארכיון הסרטים של האקדמיה משמר את "Man Hunt" ו-"Human Desire".