פרידריך אנגלס: בעל מפעל הכותנה שמימן את הקומוניזם
הוא היה בנו הבכור של יצרן כותנה מברמן, שנשלח למנצ'סטר בשנת 1842 כדי ללמוד את עסק המשפחה ב"ויקטוריה מיל". במקום זאת הוא מצא פועלת אירית בשם מרי ברנס, שלקחה אותו אל שכונות העוני שמעמדו לא נכנס אליהן, ובגיל עשרים וארבע פרסם ספר על מה שראה שם. במשך חמישים השנים הבאות הוא ניהל חברת טקסטיל ביום, ומימן, כתב במשותף ולבסוף ערך את גוף המחשבה הפוליטית המשפיע ביותר בהיסטוריה המודרנית. עם פרישתו מעסקים בשנת 1869 כתב לאמו: "הידד! היום ה-doux commerce (מסחר מתוק) הגיע לקיצו, ואני אדם חופשי."
הפייטיסט ומפעל הכותנה
פרידריך אנגלס נולד ב-28 בנובמבר 1820 בברמן, פרוסיה – כיום חלק מוופרטל – הבכור מבין תשעה ילדים. אביו החזיק במפעלי כותנה; אמו, אליזה פון האר, הייתה בתו של מורה; משק הבית השתייך לתנועה הפייטיסטית, זרם מחמיר של הלותרניזם הגרמני. הוא הוצא מהגימנסיה באלברפלד לפני שסיים את לימודיו ונשלח בשנת 1838 לברמן כפקיד בבית מסחר לפשתן, שם רכב, רקד, שתה ופרסם ביקורת תרבות תחת שם העט "פרידריך אוסוולד". קריאת ספרו של דוד שטראוס "חיי ישו" ערערה את נצרותו. שירות צבאי בחיל התותחנים של המשמר הפרוסי המלכותי בברלין החל מ-1841 אפשר לו להשתתף בהרצאות באוניברסיטה ולהתחבר ל"די פריין" (Die Freien), חוג הצעירים ההגליאנים הרדיקליים שנבנה על דיאלקטיקה ואתאיזם. אביו, המודאג, שלח אותו לאנגליה.
מנצ'סטר ומרי ברנס
מנצ'סטר בשנת 1842 הייתה עיר ההלם של המהפכה התעשייתית, ואנגלס הוצב בתוך המנגנון שלה כבן למשפחת הבעלים. מרי ברנס, שנולדה בשנת 1821 למהגרים מטיפררי ועבדה במפעל מגיל תשע לערך, הראתה לו את הצד השני – כולל הרובע שזכה לפרסום לשמצה בשם "אירלנד הקטנה". ספרו "מצב מעמד הפועלים באנגליה", שפורסם בשנת 1845, חיבר את הסיורים המודרכים שלה עם נתונים סטטיסטיים רשמיים ודוחות פרלמנטריים, ויצר משהו חדש: תצפית חברתית בלתי אמצעית ומתמשכת ששימשה כטיעון פוליטי. "רציתי לראות אתכם בבתיכם שלכם", כתב בהקדשה, "להתבונן בכם בחיי היומיום, לשוחח עמכם על תנאיכם ותלונותיכם, להיות עד למאבקיכם". הוא ומרי נשארו יחד עד מותה הפתאומי בינואר 1863, אז כתב למרקס כי "הנערה המסכנה אהבה אותי בכל לבה". אחותה ליזי הפכה לבת זוגו לאחר מכן; הוא נשא אותה לאישה על ערש דווי בשנת 1878 מתוך כבוד לקתוליות שלה.
קפה דה לה רז'אנס
אנגלס וקרל מרקס נפגשו פעם אחת בקלן באוקטובר 1842, מפגש ששניהם זכרו כקר. פגישתם השנייה, ב"קפה דה לה רז'אנס" בפריז באוגוסט 1844, הולידה את מה שאנגלס כינה הסכמה מלאה בכל התחומים התיאורטיים, ושותפות שנמשכה ארבעים שנה. "המשפחה הקדושה" (1845) חיסלה את הצעירים ההגליאנים. "האידיאולוגיה הגרמנית", שנוסחה בשנים 1845–1846, הציגה את התפיסה המטריאליסטית של ההיסטוריה: לא התודעה היא שקובעת את החיים, אלא החיים הם שקובעים את התודעה. בשנת 1848 הגיע "המניפסט הקומוניסטי", שנכתב סופית על ידי מרקס אך התבסס במידה רבה על טיוטות של אנגלס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הגנרל
כאשר פרצה המהפכה בשנת 1848, השניים ניהלו את ה"נויה ריינישה צייטונג" (Neue Rheinische Zeitung) בקלן. אנגלס הרחיק לכת מעבר לעיתונאות: במאי 1849 חזר לאלברפלד כמפקח על בריקדות, ולאחר מכן שירת כשליש בצבא המהפכני של באדן-פפאלץ, נלחם בארבעה קרבות כולל הגנה על מבצר ראשטאט לפני שנמלט לשווייץ ביולי ההוא. הוא היה הדמות המרכזית היחידה בתנועה שנורו עליה. הוא שמר על העניין, כתב ניתוחים מוערכים על מלחמת קרים, המלחמה הפרנקו-אוסטרית ומלחמת האזרחים האמריקנית, וזכה בבית משפחת מרקס בכינוי הקבוע "הגנרל".
עשרים שנה מאחורי שולחן כתיבה
משנת 1850 התפייס עם משפחתו וחזר לחברת "ארמן ואנגלס" במנצ'סטר כפקיד, ועלה לדרגת שותף בשנת 1864, עם הכנסה של מעל 1,000 ליש"ט בשנה עד 1860. הוא החזיק מגורים מכובדים לעסקים ומשק בית נפרד בשכונות מעמד הפועלים, ובמשך שני עשורים שלח בין 3,000 ל-4,000 ליש"ט למשפחת מרקס חסרת הכסף בלונדון. ללא הכסף הזה אין "הקפיטל". הוא גם ספג חלק מחייו הפרטיים של מרקס, וטען לאבהות על פרדי דמות, הבן שהיה למרקס עם סוכנת הבית, והודה באמת רק לאלינור מרקס כשהיה על ערש דווי. הוא פרש ב-30 ביוני 1869 עם הסדר של 12,500 ליש"ט ועבר ל-122 ריג'נטס פארק רוד בספטמבר 1870.
הלמה הגדול של ריג'נטס פארק רוד
הבית בלונדון הפך למרכזיית הסוציאליזם הבינלאומי. אנגלס סייע להביס את האנרכיסטים של באקונין בקונגרס האג ב-1872 וייעץ לאינטרנציונל השני מאז הקמתו ב-1889. הוא גם כתב את הספרים שלימדו את התנועה במה היא מאמינה: "אנטי-דירינג" (1878), שממנו חילץ את "סוציאליזם: אוטופי ומדעי" (1880) – עד 1892 תורגם לעיתים קרובות יותר מאשר ה"מניפסט" או ה"קפיטל", והופץ בעשר שפות; "מקור המשפחה, הקניין הפרטי והמדינה" (1884), שנבנה על האנתרופולוגיה של לואיס ה. מורגן, שכינה את עליית המשפחה הפטריארכלית "התבוסה ההיסטורית העולמית של המין הנשי"; והספר הלא גמור "דיאלקטיקה של הטבע". לאחר מות מרקס במרץ 1883, הקדיש אנגלס את שנותיו הנותרות למשימה שכינה סיזיפית: הפיכת "בליל" של טיוטות וחישובים לא גמורים לכרכים ב' (1885) ו-ג' (1894) של "הקפיטל". הוא אובחן כחולה בסרטן הוושט במרץ 1895 ומת בלונדון ב-5 באוגוסט, בגיל 74. אפרו פוזר בים מול ביצ'י הד.
מדוע פרידריך נקרא גאון
נקודת המוצא הכנה היא שהמילה שמורה בדרך כלל לשותפו, ואנגלס התעקש על כך בעצמו. יכולותיו הייחודיות היו שונות מאלו של מרקס וכנראה נדירות יותר בשילובן: עין אמפירית, כישרון לסינתזה, ומתנה יוצאת דופן להנגשת חומר קשה. בגיל עשרים וארבע, ללא הכשרה במה שטרם היה קיים כסוציולוגיה, הוא הפיק ב"מצב מעמד הפועלים באנגליה" פיסת תצפית שטח שעדיין מתפקדת כראיה. הוא היה בלשן מרשים – הוא טען לשליטה בשיחה בעשרים וחמש שפות – וחייל מוכשר מספיק כדי להילקח ברצינות בעניינים צבאיים על ידי אנשי מקצוע. "סוציאליזם: אוטופי ומדעי" נמכר יותר מהיצירות שסיכם, וזהו מדד אמיתי לכוח הסברתי.
טיעון הנגד הוא משמעותי ומגיע מתוך המסורת עצמה. מרקסיסטים מערביים, בהם ג'רג' לוקאץ', הרברט מרקוזה ונורמן לוין, טענו שאנגלס השטיח את מרקס ל"מטריאליזם דיאלקטי" נוקשה ומדעני, וכי "דיאלקטיקה של הטבע" סיפקה את השלד לדוגמה הסובייטית. התערבויותיו העריכתיות ב"הקפיטל" ב' ו-ג' שינו קטעים על משברים, שיעור הרווח הנופל וחוק הערך, והציגו את כתבי היד של מרקס כגמורים יותר מכפי שהיו. חוקרים אחרים מכנים את תזת הפיצול קריקטורה הנשענת על ראיות רעועות. כך או כך, חלק גדול מחשיבותו של אנגלס הוא נגזרת מכוונת: הוא היה המפרש, העורך, מגייס הכספים והמוציא לפועל, והוא בחר בתפקיד זה.
מורשת
אנגלס הוא הסיבה שהמרקסיזם קיים כדוקטרינה ניתנת להעברה ולא כערימה של מחברות שלא פורסמו – והסיבה לכך שהצורה שלו במאה העשרים היא שיטתית, ושבירה, כפי שהתבררה. הקדמתו משנת 1895 ל"מאבקי המעמדות בצרפת" של מרקס, שטענה כי עידן המהפכה על ידי מיעוטים מודעים קטנים חלף וכי מעמד הפועלים יכול לתפוס את השלטון באמצעות זכות בחירה כללית, נתפסה על ידי אדוארד ברנשטיין כדי להצדיק סוציאליזם אבולוציוני. אנגלס מחה על הקריאה הזו. הוויכוח על כוונתו לא הסתיים.