פיאלדינג לוקאס הבן (Fielding Lucas, Jr.): האדם שהציב את בלטימור על המפה
בשנת 1804 פתח וירג'יני בן עשרים ושלוש חנות ברחוב איסט בלטימור 116 ומכר נייר, דיו וספרים. זו הייתה אחת מחנויות מכשירי הכתיבה האמיתיות הראשונות בארצות הברית. בתוך עשור הוא עבר למסחר במפות, ובתוך שניים הוא הפיק את מה שבני זמנו החשיבו לאטלס הכללי המעולה ביותר שיוצר באמריקה. פיאלדינג לוקאס הבן בילה חמישים שנה בהפיכת דלפק מכשירי כתיבה לבית הוצאה לאור שהעניק לבלטימור מקום בהיסטוריה של הכרטוגרפיה האמריקאית — ולאורך הדרך, העניק לכנסייה הקתולית האמריקאית את השנתון המרכזי הרציני הראשון שלה ולבלטימור את מדריך הטיולים הראשון שלה.
מפרדריקסבורג לרחוב בלטימור
לוקאס נולד ב-3 בספטמבר 1781 בפרדריקסבורג, וירג'יניה, למשפחה שכנראה התיישבה שם לפחות מאמצע המאה. כמעט שום דבר לא ידוע על ילדותו או השכלתו, וזה כשלעצמו מעיד על הכל: הוא מופיע ברשומות כשהוא כבר בעסקים, ללא פירמה שעברה בירושה וללא פטרון ברור. בשנת 1804 הוא ייסד את העסק שהפך ל-Lucas Brothers בכתובתו ברחוב איסט בלטימור, ובשנת 1806 קיבל לידיו את ניהול הפעילות בבלטימור של הבית מפילדלפיה Conrad, Lucas and Company. הוא עבד לצד הפירמה של מתיו קארי (Mathew Carey), האמריקאי יליד אירלנד מפילדלפיה שהיה אז המוציא לאור החשוב ביותר בארצות הברית.
התחנכות זו בתוך המסחר של פילדלפיה הייתה משמעותית. הבית של קארי היה המקום שבו המוציאות לאור האמריקאיות למדו לעשות דברים בקנה מידה רחב, ולוקאס לקח את מה שלמד בחזרה בהמשך הדרך לעיר שלא הייתה לה מקבילה.
לתוך מסחר המפות
הוא נכנס לתחום הוצאת המפות סביב שנת 1814, כאשר הוציא אטלס של ארצות הברית. הוא מוכר בדרך כלל כמוציא לאור המסחרי המצליח הראשון של מפות בבלטימור, שהייתה ברפובליקה המוקדמת שדה פתוח לחלוטין: ייצור האטלסים האמריקאי התרכז בפילדלפיה ובניו יורק, ומיפוי המדינה הצעירה היה עסק שדרש הון, כישרון חריטה ותאבון לסיכון במידה שווה בערך.
האטלס הראשון שלו יצא לאור בין 1815 ל-1817, והוא קשור מקרוב למהדורה הידועה מפילדלפיה שפורסמה על ידי Carey & Lea בשנת 1822. A New and Elegant General Atlas מתוארך לשנת 1814. אך היצירה שבנתה את שמו הייתה A General Atlas Containing Distinct Maps משנת 1823, שמתוארת כאטלס הכללי המעולה ביותר שיוצר בארצות הברית באותה תקופה. אטלס עולם הגיע בעקבותיו בשנת 1825, לצד זרם של אטלסים קטנים יותר ומפות שפורסמו בנפרד, כולל מפה ימית של מפרץ צ'ספיק ומפרץ דלאוור.
הוא לא חרט בעצמו. חלק גדול מהתוצרת שלו נחרט על ידי הנרי שנק טאנר (Henry Schenck Tanner), החורט האמריקאי הבולט של התקופה, ולוקאס שיתף פעולה עם האדריכל והמהנדס רוברט מילס (Robert Mills) על ה-Atlas of South Carolina, אחד מאטלסי המדינות המוקדמים ביותר שיוצרו באמריקה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →האלמנך הקתולי
קו העסקים הגדול השני של לוקאס החל בשנת 1834 עם The Metropolitan Catholic Calendar and Laity's Directory, ששמו שונה בשנת 1838 ל-Metropolitan Catholic Almanac. בלטימור הייתה הדיוקסיה הראשתית של הקתוליות האמריקאית, ולוקאס בנה את האלמנך ליצירה המרכזית של הכנסייה בארצות הברית: מהדורת 1845 הוסיפה מפה של הדיוקסיות האמריקאיות — צעד טבעי עבור יצרן מפות — ועד 1850 הוא הכיל גם רשימות אנשי כמורה עבור אנגליה ואירלנד. יחד עם בן זמנו ג'ון מרפי (John Murphy), לוקאס הפך את בלטימור למרכז של הוצאה לאור קתולית באמריקה.
ספרי ציור, פרחים ועיר
יתר רשימת הפרסומים מראה מוציא לאור עם אינסטינקטים רחבים באופן יוצא דופן. Lucas' Progressive Drawing Book, שפורסם בשלושה חלקים החל מ-1827, היה מדריך מוקדם להוראת אמנות באמריקה. הוא סייע לפרסם את Flora's Dictionary, אחד מספרי הלוחות הצבעוניים הראשונים שיוצרו בארצות הברית — עבודה תובענית מבחינה טכנית ויקרה. ובשנת 1832 הוא כתב את Picture of Baltimore, מדריך לעיר שאותה אימץ.
איש הציבור
לוקאס הפך לדמות בעלת חשיבות בבלטימור מעבר למסחרו. הוא היה פטרון של האמנויות ופילנתרופ; הוא ישב בוועדה שבנתה את אנדרטת וושינגטון של העיר, האנדרטה המשמעותית הראשונה לוושינגטון במדינה כלשהי; הוא ייסד את המכון של מרילנד לקידום אומנויות המכניקה; ומשנת 1827 כיהן כדירקטור במסילת הברזל של בלטימור ואוהיו (Baltimore and Ohio Railroad), מסילת הברזל הציבורית הראשונה בארצות הברית, ממש בשנת ייסודה.
המינוי האחרון הזה הוא מדד מועיל למעמדו. דירקטוריון B&O היה המקום שבו ישבה המנהיגות המסחרית של בלטימור, ומוכר מכשירי כתיבה שהפך למוציא לאור ישב שם מהתחלה.
מדוע פיאלדינג נקרא גאון
לוקאס לא מדד דבר ולא חרט דבר. הוא היה מוציא לאור, והטיעון למילה — אם יש להציגו ביושר — נשען על שיפוט וטעם ולא על תגלית. שלושה דברים תומכים בכך.
הראשון הוא שיפוט הרכבי. אטלס אינו אוסף של מפות; הוא טיעון לגבי מה שקורא צריך כדי להבין את העולם, באיזה סדר ובאיזה קנה מידה. אטלס 1823 נחשב לטוב ביותר באמריקה מכיוון שלוקאס קיבל החלטות טובות יותר ממתחריו לגבי היטל, צבע, טיפוגרפיה והכללה — ואלו החלטות אסתטיות ומערכתיות, שנעשו על ידו.
השני הוא יצירת שוק. לבלטימור לא היה מסחר במפות לפניו. בניית מסחר כזה שם, בתחרות ישירה מול בתים בפילדלפיה ובניו יורק עם הון עמוק יותר וחורטים טובים יותר, דרשה ממנו לצדוק לגבי שוק שעדיין לא היה קיים. הוא צדק, שוב ושוב, באטלסים, מדריכי ציור, ספרי לוחות צבעוניים והאלמנך הקתולי — ארבעה קהלים שונים, כולם נקראו נכונה.
השלישי הוא העין שלו לשותפים: טאנר לחריטה, מילס לקרוליינה הדרומית.
המקרה הנגדי הוא פשוט ויש להודות בו. התוכן הגיאוגרפי של המפות של לוקאס לוקט מסקרים קיימים, שרובם לא היו שלו; החריטה המעולה ביותר באטלסים שלו הייתה ידו של טאנר; הפרסום העמיד ביותר שלו, האלמנך הקתולי, הצליח בחלקו מכיוון שהבכורה הכנסייתית של בלטימור העניקה לו קהל קוראים שבוי. הוא היה אמרגן מעולה של כישורים של אנשים אחרים, שעבד בז'אנר שבו שיפוט האמרגן הוא המוצר. קרא לזה גאונות מסחרית ומערכתית, סרב לקרוא לזה המצאה, והתיאור יהיה מדויק.
מורשת
לוקאס נפטר בבלטימור ב-12 במרץ 1854, בגיל שבעים ושתיים. העסק עבר הלאה ונרכש על ידי בנו ויליאם פ. לוקאס (William F. Lucas) בשנת 1866. האטלסים שלו הם כעת חפצי אספנות, שנמכרים על ידי סוחרי מפות בשיקגו ובסן דייגו במחירים שהיו מדהימים את האיש שהציב אותם על דלפק מכשירי כתיבה, ו-Atlas of South Carolina והאטלס הכללי הגדול של 1823 נותרו נקודות התייחסות להיסטוריה של יצירת מפות אמריקאית. אנדרטת וושינגטון של בלטימור עדיין עומדת על הגבעה שהוא עזר להציב אותה עליה.