פאוסטו קופי (Fausto Coppi): אלוף האלופים שרכב לבדו
בין השנים 1949 ל-1952, בכל פעם שפאוסטו קופי פתח במתקפה במרוץ גדול, איש לא הצליח להשיגו. היסטוריונים של ענף הרכיבה מעריכים כי לאורך שנים אלו הוא גמא כ-3,000 קילומטרים של רכיבת סולו בראש הדבוקה – רצף דומיננטיות כמעט בלתי ניתן לשחזור שהעניק לו את הכינוי שאיטלקים עדיין משתמשים בו עבורו: Il Campionissimo, אלוף האלופים.
אופניים חלודים במרתף
אנג'לו פאוסטו קופי נולד ב-15 בספטמבר 1919 בקסטלניה (Castellania), כפר קטן ליד אלסנדריה שבפיימונטה, צפון איטליה – כפר ששמו שונה לקסטלניה קופי לכבודו בשנת 2019. כילד חלוש שלא גילה עניין רב בבית הספר, הוא מצא אופניים חלודים במרתף המשפחתי בגיל שמונה והוקסם מהם. הוא עזב את הלימודים בגיל שלוש-עשרה כדי לעבוד אצל קצב מקומי, סיפק בשר על אותם אופניים וספג את שיחות המרוצים מרוכבים שעברו בחנות, בטרם הפך למקצוען בשנת 1940 וניצח מיד בג'ירו ד'איטליה בגיל עשרים.
קטוע על ידי המלחמה
הדומיננטיות המוקדמת של קופי נקטעה על ידי מלחמת העולם השנייה. הוא גויס לצבא האיטלקי, נשלח להילחם במערכה בתוניסיה בשנת 1943 ונפל בשבי הכוחות הבריטיים ליד אנפידה (Enfidha). הוא בילה זמן במחנה שבויי מלחמה לפני שחלה במלריה והועבר בחזרה לאיטליה, שם עבד עבור חיל האוויר המלכותי בבסיס ליד קזרטה עד לשחרורו ב-1945. לאחר מכן הוא חזר להתחרות כאילו השנים האבודות רק חידדו את רעבונו.
חמישה ג'ירו, שני טור, הישג אחד שאין לו אח ורע
קופי ניצח בג'ירו ד'איטליה חמש פעמים (1940, 1947, 1949, 1952, 1953) ובטור דה פראנס פעמיים (1949, 1952), והפך לרוכב הראשון אי פעם שניצח בשני המרוצים באותה שנה קלנדרית – הישג עליו חזר שלוש שנים לאחר מכן. פער הניצחון שלו בטור דה פראנס של 1952, שעמד על 28 דקות ו-27 שניות, נותר מהדומיננטיים ביותר בתולדות המרוץ. הוא גם ניצח במילאנו-סן רמו שלוש פעמים, בחמישה מרוצי איל לומברדיה (שיא), וקבע את שיא השעה העולמי בשנת 1942, תוצאה שהחזיקה מעמד כמעט ארבע-עשרה שנים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →היריבות שפיצלה מדינה
היריבות בת העשור של קופי עם הענק האיטלקי ג'ינו ברטלי (Gino Bartali) הפכה לקו שבר תרבותי באיטליה שלאחר המלחמה: ברטלי ייצג את המסורת הקתולית והשמרנות הכפרית, בעוד קופי ייצג מודרניות חילונית וחדשנות באימונים ובתזונה. האוהדים התחלקו למחנות של 'קופיאיני' (coppiani) ו'ברטליאני' (bartaliani) ששיקפו את המתחים הפוליטיים הרחבים של המדינה. החשדנות ההדדית ביניהם הייתה עזה עד כדי כך שבאליפות העולם ב-1948 בוולקנבורג שבהולנד, שני הגברים בחרו לפרוש מהמרוץ מאשר לעזור לשני לנצח, והתאחדות הרכיבה האיטלקית השעתה כל אחד מהם לשלושה חודשים כעונש. דווח כי ברטלי נהג לחפש בחדר המלון של קופי לפני מרוצים, בודק "בקבוקים, מבחנות, אמפולות" כדי לצפות את הטקטיקה שלו – ובכל זאת השניים יצרו את אחת התמונות המתמשכות והשנויות במחלוקת ביותר בענף הרכיבה: שיתוף בקבוק מים על הקול ד'איזוואר (Col d'Izoard) במהלך הטור של 1952.
שערורייה באיטליה הקתולית
חייו האישיים של קופי הביאו אותו לעימות ישיר עם הכנסייה. הוא היה נשוי לבורנה צ'מפוליני (Bruna Ciampolini) אך התאהב בג'וליה אוצ'יני (Giulia Occhini), אשתו של קפטן בצבא, ופרשת האהבים שלהם הפכה לציבורית ב-1954 כאשר תצלום של אוצ'יני מחכה לו במרוץ הגיע לכותרות העיתונים; העיתון לה סטמפה (La Stampa) כינה אותה "האישה בלבן". האפיפיור פיוס השנים-עשר התערב באופן אישי, דחק בקופי לחזור לאשתו וסירב לברך את הג'ירו ד'איטליה כל עוד קופי משתתף בו. ניאוף היה אז עבירה פלילית באיטליה, וב-1955 קופי ואוצ'יני נשפטו וקיבלו עונשים על תנאי; צופים ירקו עליו ברחוב ובעלי בתים פינו את הזוג מדירותיהם. הוא נשאר עם אוצ'יני ללא קשר לכך, ולשניים נולד בן בשם פאווסטינו. קופי היה גם אתאיסט מוצהר, עמדה ציבורית נדירה ומעוררת מחלוקת באיטליה הקתולית של תקופתו.
דעיכה ומוות פתאומי
השערורייה, בשילוב מותו של אחיו הצעיר סרזה (Serse) בתאונת מרוץ בשנת 1951, גבו מחיר ניכר. בסוף שנות ה-50 עיתונאי שסיקר אותו תיאר אותו כ"צל אדם מרהיב וגרוטסקי", וציין כי מארגני מרוצים קיצרו לעיתים מסלולים רק כדי להבטיח שקופי יוכל לסיים. בדצמבר 1959 הוא נסע לוולטה העילית (כיום בורקינה פאסו), בהזמנת הנשיא כדי להתחרות ולצוד; הוא נדבק שם במלריה ומת בטורטונה שבאיטליה, ב-2 בינואר 1960, בהיותו בן ארבעים בלבד. טענה משנת 2002 לפיה הוא מת למעשה ממנת יתר של סמים או שהורעל נחקרה ונדחתה על ידי בית משפט איטלקי.
מדוע פאוסטו מכונה גאון
הטיעון לזכותו של קופי מבוסס על שליטה טכנית ופיזית ולא על מקוריות אינטלקטואלית: בני דורו והיסטוריונים מתארים אותו כרוכב האופניים המודרני הראשון באמת, שזוקף לזכותו הכנסת שיטות אימון ותזונה בשנות ה-40 שהפכו מאוחר יותר לסטנדרט בענף, וכן יכולת נדירה בשילוב של טיפוס, נגד השעון וספרינט שאפשרה לו לנצח כמעט בכל סוג של מרוץ שהספורט הציע. כותב הרכיבה ביל מקגאן (Bill McGann) טען כי "אם קופי אינו הרוכב הגדול ביותר בכל הזמנים, הרי הוא שני רק לאדי מרקס (Eddy Merckx)". הטענה הנגדית הכנה היא שקריירה שלו, בדומה לחלק גדול מהרכיבה של אותה תקופה, הונעה בגלוי על ידי אמפטמינים – הוא אמר למראיין בטלוויזיה שהוא השתמש בהם "כמעט כל הזמן" – דבר שמסבך כל ניסיון להציג את הדומיננטיות שלו כתוצר טהור של גאונות טבעית, פיזית או אחרת, ולא כתוצר של פרמקולוגיה שהייתה נפוצה בקרב בני דורו.
מורשת
הג'ירו ד'איטליה עדיין מעניק את פרס 'צ'ימה קופי' (Cima Coppi), פרס לרוכב הראשון שמגיע למעבר ההרים הגבוה ביותר במרוץ מדי שנה, לכבודו. הוא זכור בזכות האלגנטיות שלו והשליטה המבודדת שלו במרוץ לא פחות מאשר בזכות התוצאות שלו, והאסטרואיד 214820 פאוסטוקופי (Faustocoppi) נקרא על שמו בשנת 2017 – הכרה ראויה לרוכב שאיטלקים עדיין מתארים כאיש בודד בחזית של כל דבוקה שבה רכב אי פעם.