פאתיח טרים: הקיסר של הכדורגל הטורקי
במאי 2000, גלאטסראיי (Galatasaray) גברה על ארסנל בפנדלים בקופנהגן והפכה למועדון הטורקי הראשון שזכה בתואר אירופי. Encyclopedia.com מתעד קהל של חצי מיליארד צופים ב-185 מדינות. האיש שבנה את הקבוצה עבד בעבודת כפיים מגיל שש כיוון שאביו היה נכה, נשר מבית ספר מקצועי, ובילה אחת-עשרה שנים כשחקן גלאטסראיי מבלי שזכה מעולם באליפות. טורקיה מכנה אותו "אימפרטור" (İmparator) – הקיסר – והתואר אינו אירוני לחלוטין.
אדנה, ועבודה בגיל שש
פאתיח טרים נולד ב-4 בספטמבר 1953 באדנה, שבדרום טורקיה. אביו טאלת היה קפריסאי-טורקי ובעל מוגבלות פיזית, וטרים עבד כדי לפרנס את משק הבית כילד קטן. בית הספר לא משך אותו; הוא עזב את בית הספר התיכון המקצועי בשנתו השנייה.
כדורגל דווקא כן. הוא הצטרף למחלקת הנוער של אדנה דמירספור (Adana Demirspor) ב-1963 ולסגל הבוגר ב-1969, בגיל חמש עשרה, תמורת 150 לירה בחודש במועדון שבו שאר השחקנים לא קיבלו שכר כלל. עד 1972 הוא מונה לקפטן ועזר לזכות בליגה השנייה ב-1972-73. סקאוט הבחין בו כשקבוצת אדנה גברה על גלאטסראיי, וב-8 ביולי 1974 הוא עבר לאיסטנבול.
אחת-עשרה שנים, ללא תואר
טרים שיחק כבלם אחורי בגלאטסראיי עד 1985: 407 הופעות בכל המסגרות, 317 בליגה, ו-27 שערים. הוא שימש כקפטן הקבוצה במשך שמונה שנים. הוא זכה בשלושה גביעים טורקיים, שני גביעי ראש הממשלה וגביע סופר קאפ אחד – ומעולם לא זכה באליפות. במדי נבחרת טורקיה הוא רשם 51 הופעות בין 1975 ל-1984, כבש שלושה שערים, וענד את סרט הקפטן ב-35 משחקים בינלאומיים, שיא לאומי באותה תקופה.
סוף דרכו היה אופייני. ב-1985 הוא הסתכסך עם השופט המזה אלאן (Hamza Alan) בעקבות כרטיס אדום, הושעה מחמישה משחקים ופרש.
בנייה מחדש של נבחרת לאומית
הוא אימן באנקרגוג'ו (Ankaragücü) מ-1987 ובגזטפה (Göztepe) מ-1989, ללא הצלחות בולטות, ולאחר מכן הצטרף למערך הנבחרת הלאומית של טורקיה ב-1990, תחת ספ פיונטק (Sepp Piontek) ועם הנבחרת הצעירה עד גיל 21. ב-1993 קיבל את תפקיד מאמן הנבחרת הבוגרת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מה שעשה שם היה חשוב יותר מהתוצאות. טורקיה מעולם לא העפילה לטורניר גדול. טרים הוביל אותם ליורו 1996. הם הפסידו בכל שלושת המשחקים ולא כבשו שער, מה שנחשב בנסיבות העניין כניצחון לאומי – הנקודה הייתה שטורקיה הופיעה לטורניר מלכתחילה.
שנות גלאטסראיי
הוא חזר לגלאטסראיי לאחר יורו 96 וזכה באליפות ארבע עונות ברציפות: 1996-97, 1997-98, 1998-99 ו-1999-2000. הוא גם זכה בשני גביעים טורקיים, שני גביעי סופר קאפ ושלושה גביעי TSYD. הוא גייס שחקנים רציניים – גאורגה חאג'י (Gheorghe Hagi), גאורגה פופסקו (Gheorghe Popescu), קלאודיו טפארל (Cláudio Taffarel), אדריאן איליה (Adrian Ilie) והנער אמרה בלוזוגלו (Emre Belözoğlu) – ובשנת 2000 הביא את גביע אופ"א, מה שהפך אותו למאמן המצליח ביותר בהיסטוריה של המועדון.
איטליה קראה לו. הוא הצטרף לפיורנטינה (Fiorentina) ביולי 2000 והחזיק מעמד כחמישה חודשים, כשהתפטר ב-26 בפברואר 2001 על רקע סכסוך עם הנשיא ויטוריו צ'קי גורי (Vittorio Cecchi Gori), לאחר שהביס את מילאן 4-0 והדיח אותה מהקופה איטליה בדרך לגמר. פסיקתו של חאג'י: "בחמישה חודשים הוא בנה קבוצה פנומנלית בפיורנטינה". מילאן החתימה אותו ב-18 ביוני 2001 ופיטרה אותו ב-5 בנובמבר לאחר הפסד לטורינו. מערך ה-4-3-1-2 שלו הקדים את מה שהסגל היה מסוגל לבצע. פאולו מלדיני (Paolo Maldini) היה אדיב לגביו: "הכישלון של טרים היה גם הכישלון שלנו".
יורו 2008, והמערכה השנייה הארוכה
הוא חזר לגלאטסראיי מ-2002 עד 2004, זכה בתואר 2003-04 לפני שהתפטר במרץ 2004, וחזר לאמן את נבחרת טורקיה ב-2005. יורו 2008 הוא יצירת המופת שלו של עצבים ולא של שליטה. טורקיה הפסידה במשחק הפתיחה לפורטוגל, ניצחה את שווייץ עם שער בדקה השנייה של תוספת הזמן, חזרה מפיגור של שני שערים נגד צ'כיה עם שלושה שערים ב-15 הדקות האחרונות, ניצחה את קרואטיה בפנדלים לאחר שער שוויון בשניות האחרונות, והפסידה בחצי הגמר לגרמניה. לאורך כ-490 דקות של כדורגל בטורניר ההוא, טורקיה הובילה במשך שלוש עשרה דקות בלבד. יורוספורט בחר בו למאמן המצטיין של הטורניר; World Soccer דירג אותו כמאמן השביעי בטיבו בעולם באותו דצמבר.
הוא התפטר ב-11 באוקטובר 2009. לאחר מכן הגיעו שתי תקופות נוספות בגלאטסראיי – 2011 עד 2013, שהניבו תארים ב-2011-12 ו-2012-13 ורבע גמר ליגת האלופות שבו שער עקב של דידייה דרוגבה (Didier Drogba) ניצח את ריאל מדריד 3-2 בבית; ו-2017 עד 2022, שהביאו שני תארים נוספים. הוא פוטר ב-10 בינואר 2022. מאז אימן את פנאתינאיקוס (Panathinaikos) מדצמבר 2023 עד מאי 2024 ואת אל-שבאב (Al-Shabab) מדצמבר 2024 עד יולי 2025.
שמונה תארי אליפות בסופר ליג. חמישה גביעים טורקיים. חמישה גביעי סופר קאפ. גביע אופ"א אחד. איטליה העניקה לו את תואר "מפקד מסדר כוכב הסולידריות האיטלקית" (Commendatore of the Order of the Star of Italian Solidarity) בשנת 2007.
מדוע פאתיח נחשב לגאון
הטיעון בעד טרים אינו טמון בחדשנות טקטית, ויהיה לא ישר לטעון אחרת. קבוצת מילאן שלו נכשלה בדיוק משום שהרעיונות שלו הקדימו את יכולתו להטמיע אותם בחמישה חודשים, והקמפיין של טורקיה ביורו 2008 היה רצף של הצלות מאוחרות ולא הפגנת שליטה – שלוש עשרה דקות של הובלה לאורך טורניר שלם אינן חתימה של אסטרטג רב-אמן.
הגאונות, אם קיימת, היא בניהול אמונות, וזו מיומנות קוגניטיבית אמיתית ומוערכת בחסר. הניסוח של טרים עצמו לפילוסופיה שלו הוא נאמנות, יושרה, מורל גבוה ורוח קבוצתית, וכשנשאל לאיזה בית ספר אירופי הוא שייך הוא דחה את השאלה לחלוטין: "זה לא אף אחד מאלה – זו השיטה של טרים". מה שהוא מסוגל לעשות, טוב יותר מכל אחד אחר, הוא לגרום לשחקנים רגילים להתנהג כאילו תוצאת המשחק היא זמנית בלבד. שלושה שערים ב-15 דקות נגד צ'כיה הם לא תוצאה טקטית; זו תוצאה פסיכולוגית, שנוצרה על ידי סגל שאומן לא לקבל פיגור כעובדה מוגמרת. הוא בנה את זה ברמה הלאומית במדינה ללא היסטוריה של טורנירים כלל, ואז שוב ברמת המועדונים באירופה.
הוא גם מגלה כישרונות אמיתי – אמרה בלוזוגלו ביניהם – ומאמן שהבין שגיוס חאג'י ופופסקו לאיסטנבול ב-1996 היה הצהרה על הדימוי העצמי של הכדורגל הטורקי לא פחות מאשר החלטה מקצועית. הטיעון הנגדי ההגון הוא שהמזג של הקיסר עלה לו ביוקר שוב ושוב, מהשופט שעימו רב ב-1985 ועד לעזיבות בפיורנטינה ובגלאטסראיי, וכי מאמן שפוטר או התפטר מרוב תפקידיו לא ראוי לשבח על עקביות. הוא ראוי לשבח על מה שגרם לאנשים להאמין שאפשרי.
מורשת
טרים לא רק זכה בתארים בטורקיה; הוא שינה את מה שהכדורגל הטורקי ציפה מעצמו. לפניו, הנבחרת הלאומית מעולם לא הגיעה לטורניר ואף מועדון טורקי לא זכה באירופה. הוא השיג את שניהם, ועשה זאת תוך שהוא נשאר ללא ספק אדם מאדנה שעזב את בית הספר בגיל שש-עשרה. הוא נשוי לפוליה טרים (Fulya Terim) ואב לשתי בנות, מרווה (Merve) ובוסה (Buse). בטורקיה הוא אינו רק מאמן שהצליח. הוא דמות לאומית, והכינוי דבק בו מסיבה טובה.