אסתר ויליאמס: האישה שהמציאה את הקולנוע המימי
היא שברה את מפרקתה בנפילה ממגדל בגובה 115 רגל לתוך מכל אולפן ובילתה שבעה חודשים בגבס גוף מלא. עור התוף שלה נקרע מעצם הזמן הרב שבילתה מתחת למים. פעם אחת היא כמעט טבעה מכיוון שמעצב תפאורה צבע את קירות ותקרת המכל בשחור והיא לא הצליחה למצוא את דלת המילוט. אסתר ויליאמס הייתה, על פי העדויות, הכוכבת שבסכנה הפיזית הגבוהה ביותר באולפני MGM בשנות ה-40 – והיא הופיעה בקומדיות על נערות בבגדי ים. הז'אנר שהיא הובילה, ה"אקווה-מחזמר", לא היה קיים לפניה ולא שרד אחריה.
אינגלווד
אסתר ג'יין ויליאמס (Esther Jane Williams) נולדה ב-8 באוגוסט 1921 באינגלווד, קליפורניה, בסלון בית צנוע, כבת החמישית והצעירה ביותר של לואיס סטנטון ויליאמס ובולה מירטל גילפין. המשפחה עברה ללוס אנג'לס לאחר ששחקנית הבחינה באחיה הגדול סטנטון; סטנטון מת בגיל שש עשרה ב-1929 כאשר המעי הגס שלו התפוצץ. היא סיימה את לימודיה בתיכון וושינגטון בלוס אנג'לס בשנת 1939, שם נבחרה לסגנית נשיא הכיתה ולאחר מכן לנשיאה, והמשיכה ללימודים בלוס אנג'לס סיטי קולג'.
הנערה המהירה ביותר בבריכה
בשחייה עבור מועדון האתלטיקה של לוס אנג'לס, ויליאמס קבעה שיאים אזוריים ולאומיים בסוף שנות העשרה שלה. עד גיל שש עשרה היא זכתה בשלוש אליפויות לאומיות של ארצות הברית בסגנון חזה וסגנון חופשי. בשנת 1939 קבוצת המעורב שלה קבעה את שיא השליחים ל-300 יארד במועדון האתלטיקה, והיא שחתה 100 מטר בסגנון חופשי בזמן של דקה ו-9.0 שניות.
היא כיוונה לאולימפיאדת הקיץ של 1940. המלחמה ביטלה אותן. המקרה ההיסטורי הבודד הזה הורה מחדש את כל חייה: בהיעדר משחקים לשחות בהם, היא הצטרפה למופע ה-Aquacade של בילי רוז בסן פרנסיסקו, מחליפה את אלינור הולם ומופיעה במשך כחמישה חודשים לצד האלופה האולימפית וטרזן המסך, ג'וני וייסמולר.
MGM
סוכנים מצאו אותה שם, והיא חתמה ב-מטרו-גולדווין-מאייר (Metro-Goldwyn-Mayer) בשנת 1941. החוזה שלה היה יוצא דופן באופן שמעיד על כך שהאולפן ידע שיש לו משהו שהוא לא מבין: היא קיבלה תשעה חודשי הכשרה לפני שהופיעה כלל מול מצלמה, וזכויות אורח בבריכת מלון בוורלי הילס כדי שתוכל להמשיך לשחות. היא השאירה את טביעות ידיה ורגליה בתיאטרון הסיני של גראומן ב-1 באוגוסט 1944.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הופעת הבכורה שלה הגיעה בסרט חייו הכפולים של אנדי הארדי בשנת 1942, אך הסרט שביסס את הנוסחה היה Bathing Beauty בשנת 1944. מה שבא לאחר מכן היה אחד הרצפים האמינים ביותר מבחינה מסחרית בעידן האולפנים. Thrill of a Romance (1945) היה הסרט השמיני המכניס ביותר של השנה. Neptune's Daughter (1949) היה העשירי; Take Me Out to the Ball Game, שיצא באותה שנה, היה האחד עשר. בין 1945 ל-1949 ויליאמס הופיעה בכל שנה לפחות באחד מעשרים הסרטים המכניסים ביותר. מציגים אמריקאים דירגו אותה ככוכבת הפופולרית ה-24 בשנת 1947, ה-11 ב-1948, ה-8 ב-1949 וב-1950 – שנייה בממלכה המאוחדת באותה שנה – והחמישית מבין כוכבות הקולנוע ב-1951. היא זכתה בפרס הנרייטה של גלובוס הזהב כחביבת הקהל העולמית בשנת 1952.
הסרטים הגיעו בהתמדה: Easy to Wed (1946), Fiesta ו-This Time for Keeps (1947), On an Island with You (1948), Duchess of Idaho ו-Pagan Love Song (1950), Texas Carnival (1951), Skirts Ahoy! ו-Million Dollar Mermaid (1952), Dangerous When Wet ו-Easy to Love (1953), Jupiter's Darling (1955), The Unguarded Moment (1956).
מה זה עלה
הציבור ראה קלילות. המציאות הייתה סיכון פיזי ברמה תעשייתית. זה היה בסרט Million Dollar Mermaid בשנת 1952 – הסרט שהעניק לה את הכינוי שלה – שצלילה ממגדל בגובה 115 רגל שברה את מפרקתה, מה שהכניס אותה לגבס גוף לשבעה חודשים והותיר אותה עם כאבי ראש למשך שארית חייה. עבודת הצלילה קרעה את עור התוף שלה. הטביעה שכמעט קרתה במכל בעל הקירות השחורים הייתה כשל עיצובי שאיש לא חשב עליו, כי איש לא עשה סרטים כאלה לפני כן.
היא עזבה בשנת 1956 במקום לקחת את התפקיד הראשי ב-The Opposite Sex, כשהיא מוותרת על קרוב ל-3 מיליון דולר בתשלומים דחויים מהחוזה. זו הייתה פעולת סירוב יקרה באופן יוצא דופן, והיא עשתה זאת באמצע שנות השלושים לחייה.
אשת העסקים
מה שהיא עשתה לאחר מכן הוא החלק בסיפור שלרוב מושמט. ויליאמס השקיעה בתחנת שירות, מפעל למוצרי מתכת, יצרנית בגדי ים, נדל"ן ורשת מסעדות בשם Trails. היא נתנה זיכיון לשמה לייצור בריכות שחייה ולקווי בגדי ים רטרו, שניהם שרדו את קריירת הקולנוע שלה בעשורים. היא הפיקה סרטוני לימוד שחייה לילדים ושמשה כפרשנית לשחייה צורנית באולימפיאדת הקיץ של 1984.
חייה הפרטיים היו קשים יותר. על נישואיה הראשונים, ללאונרד קובנר, היא כתבה מאוחר יותר שהיא גילתה "להקלה רבה, שכל מה שהייתי צריכה לביטחון הרגשי והאישי שלי היה הנחישות וההתמדה שלי". על שלוש עשרה שנותיה עם פרננדו לאמאס היא אמרה שחיה "בכניעה מוחלטת לו", לא מסוגלת לגרום לילדיה לחיות איתה. ספר זיכרונותיה משנת 1999 The Million Dollar Mermaid, שנכתב עם המבקר דיגבי דיהל, חשף רומן עם ויקטור מטור וטען שג'ף צ'נדלר היה קרוס-דרסר – טענות שעמיתיה הכחישו ושצבעו את המוניטין המאוחר שלה.
מדוע אסתר מכונה גאונה
הטענה נשענת על מיומנות ושליטה פיזית, לא על אינטלקט, והעמדת פנים אחרת תהיה לא ישרה. ויליאמס הייתה ספורטאית עילית אמיתית – שלוש אליפויות לאומיות עד גיל שש עשרה, שיא שליחים לאומי, זמן של 1:09.0 במאה מטר חופשי – ומה שהיא הוסיפה לכך היה היכולת לבצע תנועות מאומצות ומתוזמרות במדויק מתחת למים תוך מראה של נשימה, חיוך ומשחק. כמעט אף אחד לא יכול לעשות זאת. שחייה למען מהירות ושחייה עבור המצלמה הן דיסציפלינות הפוכות: האחת מותאמת ליעילות, השנייה לאשליה של קלות בתנאים של חוב חמצן, כלור, עור תוף קרוע ועדשה שמענישה על כל מאמץ גלוי. ויליאמס פתרה את הבעיה הזו מאפס, כי איש לא פתר אותה לפניה, ובכך יצרה ז'אנר קולנועי שלא היה לו תקדים ולא יורש. זוהי צורה אמיתית של מקוריות, גם אם היא קרובה יותר למה שאנו מייחסים לכוריאוגרף מאשר למדען.
טיעון הנגד פשוט. הסרטים שלה לא היו שאפתניים אמנותית; היא הייתה נכס קופתי אמין בכלי רכב שנבנו סביב גימיק יחיד, וכשהקהל התעייף מהגימיק הקריירה הסתיימה. היא לא ביימה, כתבה או עיצבה. המילה "גאון" הייתה מביכה את בני דורה אם הייתה מיושמת על משחקה. מה שניתן להגנה הוא צר יותר ועדיין משמעותי: אינטליגנציה אתלטית נדירה, סובלנות חריגה לסכנה פיזית, וחוש עסקי – הבריכות, בגדי הים, העזיבה של חוזה של 3 מיליון דולר – להפוך חידוש של חמש עשרה שנה לשם שעדיין מוכר מוצרים.
מורשת
ויליאמס הוכנסה להיכל התהילה הבינלאומי של השחייה בשנת 1966 ויש לה כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד ברחוב ויין 1560. היא מתה ב-6 ביוני 2013 בבוורלי הילס, בגיל 91. טביעות ידיה מוצבות בחצר הקדמית של התיאטרון הסיני של גראומן מאז 1944, שמה עדיין מופיע על בריכות שחייה ובגדי ים, והאקווה-מחזמר נותר ז'אנר עם כוכבת אחת בדיוק. הוליווד בנתה אותה כולה מתחת למים, ומעולם לא הצליחה לבנות אחרת.