אמיל זטופק: הקטר האנושי
אמיל זטופק רץ כשפניו מעוותות בפרצוף, ראשו שמוט, זרועותיו מתנופפות, דימוי כל כך לא תואם לחן אתלטי עד שכתבים לעגו לו כאל מסע ייסורים בעיצומו. זה לא היה כך. בין ה-20 ביולי ל-27 ביולי 1952, בהלסינקי, אותו גוף מעוות זכה בשלוש מדליות זהב אולימפיות בשלושה אירועים שונים בשלושה ימים שונים, הישג בריצה למרחקים שאף אחד לא השתווה לו ביותר משבעים שנה מאז.
ממפעל הנעליים למסלול
זטופק נולד ב-19 בספטמבר 1922, בקופז'יווניצה, צ'כוסלובקיה, הילד השביעי במשפחה צנועה. בגיל שש-עשרה הלך לעבוד במפעל הנעליים באטה בזלין, שם מאמן ספורט קפדני של החברה הכריח אותו למעשה להשתתף במרוץ חברה; הוא רץ בחוסר רצון בין 100 מתחרים, סיים שני ומצא, כמעט במקרה, את הדבר שיקדיש לו את חייו. הוא למד את שיטות האימון של האולימפי הפיני הגדול פאבו נורמי ובנה מהן משהו מעניש עוד יותר: חזרות שנרוצו בתנאים הקשים ביותר שיכול היה למצוא, שלג עמוק במגפי צבא כבדים, אימונים שנרשמו שלוש פעמים ביום. לאחר המלחמה הצטרף לצבא צ'כוסלובקיה, עלה לדרגת קצין, והשתמש במבנה החיים הצבאיים כדי לפנות עוד ועוד זמן להתאמן.
בניית המנוע
התאחדות האתלטיקה העולמית (World Athletics) נותנת קרדיט לזטופק על אימון של עד שלוש פעמים ביום, ריצה של עד 100 חזרות של 400 מטרים בסשן אחד, ורישום של כ-50 קילומטרים מדי יום, כ-350 קילומטרים בשבוע. הוא קבע 18 שיאי עולם בין 1951 ל-1955 למרחקים שבין 5,000 מטרים ל-35,000 קילומטרים, וב-1951 הפך לרץ הראשון ששבר את מחסום השעה ל-20 קילומטרים. בשבועיים שלפני הלסינקי הוא רץ 20,000 מטרים פעמיים על המסלול, שובר את שיא העולם בשתי הפעמים, ב-61:15.8 ואז ב-59:51.8, כשהוא מתייחס למעשה למבחני זמן אכזריים כאל הכנה סופית שלו ולא כאל הפחתת עומס. הטכניקה שלו לא הציעה שום רמז למספרים שמתחתיה: יריבים ועיתונאים כינו אותו "הקטר האנושי" בשל סגנון ריצה שנראה כל כך מאומץ שזטופק, שלא הוטרד מכך, פשוט משך בכתפיו. "זו לא התעמלות או החלקה אמנותית, אתם יודעים," אמר על הפרצופים שעשה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לונדון, ואז הלסינקי
הוא הכריז על עצמו באולימפיאדת לונדון 1948, כשזכה ב-10,000 מטרים ולקח כסף ב-5,000 מטרים אחרי גסטון רייף הבלגי בסופת גשמים. ארבע שנים מאוחר יותר בהלסינקי הוא עשה משהו שאף רץ למרחקים לא חזר עליו מאז: ב-20 ביולי הוא הגן על תואר ה-10,000 מטרים שלו עם שיא אולימפי; ב-24 ביולי הוא זכה ב-5,000 מטרים עם הקפה אחרונה צורבת של 57.5 שניות, כשהוא עוקף את אלן מימון הצרפתי, הרברט שאדה ממערב גרמניה, וכריס צ'אטאווי הבריטי בפנייה האחרונה; וב-27 ביולי, בריצתו הראשונה אי פעם במרתון, הוא זכה גם בו, בשיא אולימפי של 2:23:04, או 2:23:03 לפי נתוני התאחדות האתלטיקה העולמית. במהלך המרוץ הזה, הפייבוריט למרתון, ג'ים פיטרס הבריטי, ניסה לערער אותו בטענה שהקצב מרגיש איטי. "אתה אומר איטי מדי. אתה בטוח שהקצב איטי מדי?" השיב זטופק לפי הדיווחים, ואז פשוט ברח ממנו. אף ספורטאי לפני או אחרי לא זכה ב-5,000, ב-10,000 ובמרתון באותה אולימפיאדה.
דנה, וחתונה של המלחמה הקרה
באותו יום שבו זכה בזהב ב-5,000 מטרים בהלסינקי, אשתו, מטילת הכידון דנה זטופקובה, שנולדה באותו יום ובאותה שנה כמו אמיל, זכתה בזהב אולימפי משלה, רגעים אחריו. כשהציע בבדיחות דעת שהוא נתן לה השראה לזריקה, היא השיבה לו שהוא צריך ללכת לתת השראה לאיזו בחורה אחרת ולראות אם היא יכולה לזרוק כידון חמישים מטרים. ב-1957, בעיצומן של הגבלות נסיעה מתקופת המלחמה הקרה, זטופק פנה אישית לנשיא צ'כוסלובקיה אנטונין זפוטוצקי כדי לאפשר לאלופת הדיסקוס האולימפית אולגה פיקוטובה להינשא למיידה הפטיש האמריקאי הרולד קונולי, מקרה נדיר של ספורטאי שהיה אליל המדינה מבזבז את ההון הפוליטי שלו על אושר של מישהו אחר.
האביב של פראג והמחיר שלו
זטופק תמך באגף הרפורמיסטי של המפלגה הקומוניסטית במהלך האביב של פראג ב-1968. לאחר שהפלישה בהובלת ברית המועצות ריסקה את התנועה, הוא נשלל מדרגתו הצבאית, גורש מהמפלגה, ונדחק מכל תפקיד בכיר שהחזיק. במשך כחמש שנים הגיבור הלאומי שנשא את דגל צ'כוסלובקיה בשתי אולימפיאדות עבד בעבודת כפיים, כולל תקופה של חיפוש משאבי טבע עבור חברת גיאולוגיה ממשלתית; שמועות עקשניות מיקמו אותו לזמן קצר באתרים לכריית אורניום, אם כי המכרות המדוברים כבר נסגרו. ב-1977 התירה המדינה את חזרתו לפראג והעניקה לו תפקיד פקידותי זוטר של סקירת פרסומי ספורט זרים במשרד קטן מתחת לאצטדיון סטרהוב, עבודה ששמר עד פרישתו. רק ב-9 במרץ 1990, לאחר נפילת הקומוניזם, הנשיא ואצלב האוול שיקם אותו רשמית.
מדוע אמיל מכונה גאון
הטיעון לגאונותו של זטופק בנוי על תיאוריית אימון לא פחות מאשר על כישרון פיזי גולמי, והביטוי "גאון למרחקים ארוכים" שימש במפורש כדי לתאר אותו. לפניו, רצים למרחקים התאמנו בעיקר לפי תחושה וקילומטראז' מתון; זטופק התייחס לגוף כאל מערכת שיש להעמיס עליה בכוונה, ריצה בשלג ובמגפיים כבדים במיוחד כדי לגרום לתנאי המרוץ להרגיש קלים בהשוואה, ערימת חזרות בנפח, עד 100 רבעי מייל בסשן, שבן דורו ראו כפזיז. מה שהוא ראה שאחרים לא ראו היה שסבל באימון הוא משתנה שניתן לשליטה, לא תאונה, ושהחשיפה החוזרת למאמץ קיצוני תעלה את התקרה על מה שהגוף שלו יכול לקיים בתחרות; 18 שיאי העולם שלו לאורך תקופה של חמש שנים היו התוצר הישיר של אותה תיאוריה שנבדקה ונבדקה שוב על עצמו. טקטיקות המרוץ שלו נשאו את אותו יתרון מחושב מתחת למראה כאוטי: חילופי הדברים עם ג'ים פיטרס במרתון של 1952 לא היו התרברבות אלא קריאה בזמן אמת של הפסיכולוגיה של יריב, דקירת פיטרס כדי להטיל ספק בקצב שלו לפני שזטופק פשוט ברח והשאיר אותו מאחור. טיעון הנגד הכנה הוא שההסברים של זטופק עצמו לצורתו המגושמת היו מבטלים ולא אנליטיים, ורב מה שמכונה גאונות בריצתו נקרא, במקורות, כתיאבון טהור לסבל ולא כתובנה מחושבת: הוא התאמן קשה יותר, לא חכם יותר, מיריביו, ונתן לתוצאות לדבר בעד השיטה.
מורשת
זטופק מת מסיבוכים של שבץ ב-21 בנובמבר 2000, בפראג, בגיל 78; הלווייתו בתיאטרון הלאומי משכה דמויות מובילות מספורט בינלאומי. הוא נתן את אחת ממדליות הזהב האולימפיות שלו ב-1966 לרץ האוסטרלי רון קלארק, מחזיק שיאי עולם מרובים שמעולם לא זכה בזהב אולימפי, ואמר לו שזה לא מתוך ידידות אלא כי הוא ראוי לכך. מגזין "ראנרס וורלד" (Runner's World) כינה אותו הרץ הגדול בהיסטוריה ב-2013, וב-2012 הוא היה בין שנים-עשר הספורטאים הראשונים שנכנסו להיכל התהילה של ה-IAAF, קטר של קריירה שמעולם לא הפסיק לשכתב את מה שריצה למרחקים יכולה לדרוש מגוף.