השיר Sentimental Journey, שיצא לאור בשנת 1945, הזניק את דוריס דיי (Doris Day) לתודעה הלאומית כסולנית בלהקתו של לס בראון (Les Brown). הקלטה זו שימשה כהמנון עבור חיילים במהלך מלחמת העולם השנייה, וביססה אותה כזמרת בעלת הצלחה מסחרית משמעותית לפני שעברה לקריירה קולנועית ששלטה בקופות הוליווד לאורך שנות ה-60.
התפתחות מוקדמת ורדיו
דוריס מרי אן קאפלחוף (Doris Mary Anne Kappelhoff), שנולדה בסינסינטי בשנת 1922, חיפשה בתחילה מסלול מקצועי בתחום הריקוד. תאונת דרכים בשנת 1937 גרמה לשבירת רגלה, מה שאילץ אותה לעבור לתחום השירה. היא למדה אצל גרייס ריין (Grace Raine), שנתנה לה שלושה שיעורים שבועיים כדי לפתח את הטכניקה שלה. היא קיבלה עבודות מוקדמות בתוכנית הרדיו של תחנת WLW בשם Carlin's Carnival ובמוסד מקומי בשם Charlie Yee's Shanghai Inn. ברני ראפ (Barney Rapp), מנהל להקה שערך אודישנים למאות זמרות, שכר אותה בסופו של דבר. הוא הציע את שם הבמה דוריס דיי כדי שיתאים יותר לשלטי התיאטראות, בהשראת פרשנותה לשיר Day After Day.
הצלחה מוזיקלית ומעבר לקריירת סולו
לאחר תקופתה עם ראפ, שיתפה דיי פעולה עם מנהלי הלהקות ג'ימי ג'יימס (Jimmy James), בוב קרוסבי (Bob Crosby) ולס בראון. הקלטותיה עם להקתו של לס בראון, כולל My Dreams Are Getting Better All the Time, הגיעו לעשירייה הפותחת במצעדי הבילבורד. היא הקליטה למעלה מ-650 שירים בין השנים 1947 ל-1967. ביצועה לשיר Que Sera, Sera הפך להקלטה המזוהה עמה ביותר וזיכה אותה בהיכל התהילה של הגראמי בשנת 2011. לאחר עזיבתה את מעגל הביג בנד, היא שמרה על קריירה כזמרת סולו תוך שהיא מרחיבה את פועלה המקצועי לקולנוע ולטלוויזיה.
קריירה בקולנוע ובטלוויזיה
דיי ערכה את הופעת הבכורה שלה במחזמר Romance on the High Seas בשנת 1948 לאחר שהרשימה את כותב השירים ג'ול סטיין (Jule Styne) ואת הבמאי מייקל קורטיז (Michael Curtiz). הפילמוגרפיה שלה כוללת את תפקיד הנושא בסרט Calamity Jane, שיצא לאור ב-1953, ותפקיד ראשי במותחן משנת 1956, The Man Who Knew Too Much. היא שיתפה פעולה עם רוק הדסון (Rock Hudson) בשלוש קומדיות מצליחות: Pillow Talk, Lover Come Back ו-Send Me No Flowers. היא גם עבדה עם ג'יימס גארנר (James Garner) בסרטים Move Over, Darling ו-The Thrill of It All. לאחר סיום עבודתה הקולנועית ב-1968, היא עברה לטלוויזיה, והובילה את The Doris Day Show עד שנת 1973.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פעילות ציבורית והכרה
מעבר לקריירת הבידור שלה, דיי התמקדה ברווחת בעלי חיים. היא הקימה את ליגת בעלי החיים של דוריס דיי (Doris Day Animal League) וייסדה את הקרן ללא מטרות רווח Doris Day Animal Foundation. תרומתה לתעשייה זכתה להכרה באמצעות פרסים שונים, כולל פרס ססיל ב. דמיל (Cecil B. DeMille Award) בטקס גלובוס הזהב בשנת 1988, היכל התהילה של נשות אוהיו ב-1981, ופרסי גראמי מרובים, כולל פרס מפעל חיים בשנים 2007 ו-2008. היא התגוררה בקרמל ואלי (Carmel Valley), קליפורניה, עד מותה בשנת 2019.
עובדות מהירות
- לידה: 1922, סינסינטי - פטירה: 2019, קרמל ואלי - להיט ראשון: Sentimental Journey, 1945 - שיר מזוהה: Qué Será, Será - מעסיק אולפן עיקרי: Warner Bros. Entertainment - כניסות להיכל התהילה של הגראמי: 1998, 2011 - משך קריירה טלוויזיונית: 1968–1973 - פעילות בולטת: ליגת בעלי החיים של דוריס דיי
שאלות נפוצות של קוראים
### מה הייתה הסיבה לשינוי שם הלידה שלה?
ברני ראפ הציע את השם דוריס דיי מכיוון ששם משפחתה המקורי, קאפלחוף, היה ארוך מדי מכדי להתאים בצורה יעילה לשלטי התיאטראות.
### האם היא קיבלה פרסים על קריירת הקולנוע שלה?
כן, היא זכתה בפרס ססיל ב. דמיל בטקס גלובוס הזהב בשנת 1988 על מפעל חיים בתחום סרטי הקולנוע.