דונלד גריי טריפלט: האיש שחי חיים ארוכים כ"מקרה 1"
במשך שבעים שנה, הספרות הפסיכיאטרית העולמית הכירה אותו רק כ-"דונלד ט.", מקרה בוחן אנונימי שצוטט באלפי מאמרים על אוטיזם, מבלי שאיש מחוץ לעיירה פורסט שבמיסיסיפי ידע מה עלה בגורלו. הוא לא היה מודע לפרסום הזה. הוא הכיר משחק גולף, את מקהלת מכללת מילסאפס (Millsaps College), את הבנק במורד הרחוב שבו עבד במשך שישים וחמש שנים, ואת העיירה הדרומית הקטנה שהחליטה, הרבה לפני שלשאר העולם הייתה מילה לתיאור מה שעשה אותו שונה, פשוט לתת לו להיות מי שהוא.
פעוט לא רגיל בפורסט
דונלד גריי טריפלט נולד ב-8 בספטמבר 1933 בפורסט, מיסיסיפי, למרי ובימון טריפלט, משפחה מקומית בולטת – אביו היה עורך דין שהחזיק בחלק ממניות הבנק העירוני. מגיל צעיר מאוד הבחינו הוריו שהוא שונה: בימון טריפלט תיאר מאוחר יותר את בנו כמאושר ביותר כשהיה לבדו, "נסוג לתוך קונכייה", ועל פי הדיווחים כבר בגיל שנה ידע דונלד לזמזם ולשיר מנגינות בדיוק מפתיע למרות ריחוק כללי מהאנשים סביבו. בגיל שנתיים כבר שינן את מזמור כ"ג ואת חלקי הקטכיזם הפרסביטריאני, רמז מוקדם לזיכרון יוצא הדופן שיישאר אחד ממאפייניו המובהקים. התנהגותו המוקדמת – קשר עין מוגבל, אקולליה (חזרה על מילים), שימוש הפוך בגוף ראשון, קיבעון עז לחפצים מסתובבים ותווים מוזיקליים, וקשיים חמורים באכילה – הובילה את הוריו חסרי האונים להכניסו למוסד ממשלתי ב-1937, כשהיה בן שלוש. הם הוציאו אותו משם כעבור שנה, לאחר שלא השתכננו שמוסד הוא הפתרון, והביאו אותו הביתה.
מקרה 1
בחיפוש אחר עזרה, הביאו בני הזוג טריפלט את דונלד בסופו של דבר לליאו קאנר (Leo Kanner), פסיכיאטר ילדים אוסטרי-אמריקאי מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס, לאחר שבימון טריפלט כבר ערך דו"ח כתוב ומפורט להפליא בן שלושים ושלושה עמודים על התפתחותו והתנהגותו של בנו – מסמך שהעניק לקאנר היסטוריה רפואית עשירה מהרגיל לעבוד איתה. קאנר בדק את דונלד ב-1938 וכלל אותו כראשון מבין אחד עשר ילדים שתוארו במאמרו פורץ הדרך משנת 1943, "הפרעות אוטיסטיות של מגע רגשי" (Autistic Disturbances of Affective Contact), המחקר שתיאר לראשונה את האוטיזם כמצב מובחן בספרות הפסיכיאטרית בשפה האנגלית. דונלד מופיע במאמר זה כ-"מקרה 1", מה שהופך אותו, לפי הקונצנזוס ההיסטורי שנוצר מאז סביב עבודתו של קאנר, לאדם הראשון שתועד אי פעם באבחנה רשמית של אוטיזם.
לגדול תחת עין הציבור, בשקט
מה שקרה לאחר מכן הוא החלק בסיפורו של טריפלט שהכי פחות מזכיר את ההיסטוריה הרפואית הקלינית שאליה הפך. במקום להיעלם במוסדות טיפוליים, כפי שעשו ילדים רבים שקיבלו אבחנות פחות חמורות באותה תקופה, דונלד גדל ברובו בבית ובקהילה שלו. בגיל תשע בילה זמן בחווה משפחתית כעשרה מיילים מחוץ לעיירה, שם עסק בעבודה פיזית כמו חפירת בארות וספירת שיבולי תירס – משימות שהתאימו לדיוק שלו ולנוחות שלו עם שגרה. הוא למד בבתי הספר הציבוריים המקומיים של פורסט, שם, באופן בולט, נראה כי גם חבריו לכיתה וגם מוריו קיבלו אותו במקום לבודד אותו, והוא המשיך ללימודי מכללת מילסאפס בג'קסון, מיסיסיפי, שם קיבל תואר ראשון במתמטיקה ובצרפתית בשנת 1958. במילסאפס הוא שר במקהלת א-קפלה והצטרף לאחוות סטודנטים – סממנים רגילים של שנות קולג' של צעיר רגיל, שהושגו על ידי מי שהתיעוד על ילדותו המוקדמת תיאר ילד שנראה כחסר יכולת ליצירת קשר חברתי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שישים וחמש שנים בבנק
טריפלט חזר לפורסט לאחר הלימודים והחל לעבוד כמנהל חשבונות בבנק המקומי שאביו היה בעל מניות בו, והוא המשיך לעבוד שם במשך שישים וחמש שנים, תקופת כהונה של נאמנות ושגרה שמעט קריירות מכל סוג שהוא יכולות להשתוות לה. הוא מעולם לא נישא ולא היו לו ילדים, ולאחר מות הוריו בשנות ה-80 הוא המשיך לחיות לבדו בבית המשפחה בפורסט, בחירה שהתאימה להעדפתו לאורך כל חייו לסביבה יציבה ומוכרת. הוא למד לנהוג בסוף שנות העשרים לחייו והפך, לכל הדעות, לשחקן גולף נלהב, ששיחק מדי יום במשך עשורים, ופסנתרן מיומן. הוא גם טייל רבות ולפי עדותו, שאושרה מאוחר יותר על ידי עיתונאים, ביקר בכארבעים מדינות ובעשרים ושמונה מדינות בארצות הברית – זהו בקושי הפרופיל של אדם שספרות רפואית עשויה הייתה לחזות מתיק הילדות המוקדם שלו. חברי הקהילה שהכירו אותו תיארו אדם עם סגנון חברתי ייחודי: הוא נתן לאנשים כינויים, ועל פי הדיווחים נהנה לירות גומיות לעבר חברים ומכרים כדרך של ברכה שובבה.
גילוי, מאוחר בחיים
במשך עשורים נשאר "דונלד ט." דמות אנונימית בספרות המדעית, וזהותו האמיתית לא הייתה ידועה אפילו לרוב חוקרי האוטיזם. הדבר השתנה בשנת 2010, כאשר העיתונאים ג'ון דנוון (John Donvan) וקארן צוקר (Caren Zucker) איתרו אותו בפורסט ופרסמו את סיפורו ב-The Atlantic תחת הכותרת "הילד הראשון של האוטיזם", וחשפו לראשונה למי הפך "מקרה 1" של קאנר. סיפורו הופיע לאחר מכן באופן בולט בספרם של דנוון וצוקר משנת 2016 "In a Different Key", שהיה מועמד לפרס פוליצר, ובסרט דוקומנטרי של PBS משנת 2022, מה שהביא לו הכרה ציבורית מסוג שהוא חי כמעט את כל חייו מבלי לחפש.
מוות
דונלד טריפלט הלך לעולמו ב-15 ביוני 2023 (יש מקורות המציינים את ה-18 ביוני), בביתו בפורסט, מיסיסיפי, ממחלת הסרטן, בגיל שמונים ותשע – חיים ארוכים, שחיו כמעט במלואם בתוך עיירה דרומית קטנה אחת, שהאריכו ימים מעבר למסגרת הקלינית שנבנתה כדי לתאר אותו.
מדוע דונלד מכונה גאון
זהו מקרה שבו התשובה הכנה היא ש"גאון" היא כמעט המילה הלא נכונה, והערך צריך לציין זאת במקום לכפות טענה שהתיעוד אינו תומך בה. לטריפלט היו כישרונות אמיתיים וספציפיים – זיכרון מוקדם יוצא דופן, שמיעה אבסולוטית ברורה, מיומנות אמיתית בפסנתר, והסוג של יכולת מדויקת ומכוונת שגרה שהתאימה לו היטב להנהלת חשבונות לאורך קריירה של שישים וחמש שנים – אך דבר בחייו אינו מסתכם בברק אינטלקטואלי או במקוריות יצירתית במובן המקובל של המילה, ואף תיאור רציני שלו לא טוען אחרת. חשיבותו ההיסטורית היא ייחודית באמת, אך היא נשענת על משהו אחר לגמרי: היותו האדם הראשון שתועד באבחנה של מצב שישנה את הפסיכיאטריה, החינוך וההבנה הציבורית של הבדלים נוירולוגיים, ולאחר מכן חי חיים ארוכים, מורכבים ומסופקים ברובם שערערו בשקט כל הנחה קודרת שהרופאים בתקופתו עשו לגבי המשמעות של אבחנה כזו לעתידו של אדם. אוטיזם הוא אבחנה המתארת דרך אחרת לעיבוד העולם, לא פגם באופי או תקרה לחיים שחיו היטב, והישגו האמיתי של טריפלט – אם הישג הוא בכלל המסגרת הנכונה – היה פשוט להיות הוא עצמו במשך שמונים ותשע שנים בעיירה שנתנה לו לעשות זאת. זוהי צורה של חשיבות הראויה לתיעוד זהיר. זה לא אותו דבר כמו גאונות, והעמדת פנים אחרת תשטח סיפור טוב יותר ואנושי הרבה יותר.
מורשת
חייו של דונלד טריפלט, מרגע שהפכו לציבוריים, סבכו תמונה של אוטיזם שהספרות הקלינית והפופולרית ציירה במשך עשורים בעיקר במונחים של חסר ומיסוד. חייו הארוכים, הרגילים והמשולבים בקהילה בפורסט, מיסיסיפי, עומדים כאחת הדוגמאות הנגדיות הברורות ביותר שקיימות בתיעוד להנחה שאבחנת אוטיזם בילדות מוקדמת מכתיבה עתיד צר או דל, ומקרהו נותר נקודת הנתונים המכוננת עבור כל ההבנה הקלינית של אוטיזם שבאה בעקבותיו.