דימיטריס כריסטופיאס: הקומוניסט שניהל כלכלת גוש אירו
"אני אעזוב בתחושת אומללות אמיתית," אמר דימיטריס כריסטופיאס (Dimitris Christofias) עם סיום כהונתו, "מכיוון שמה שהבטחתי לא יכול לקרות לאור עקשנותה של טורקיה." הוא נכנס לתפקידו ב-2008 כאיש בעל הסיכויים הטובים ביותר בדורו לאחד את קפריסין מחדש — קומוניסט קפריסאי-יווני בעל קשרים ממשיים עם איגודים מקצועיים קפריסאיים-טורקיים, שנבחר בדיוק כדי שיוכל לנסות לעשות זאת. חמש שנים לאחר מכן האי נותר חצוי, שלושה עשר מלחים נספו והבנקים קרסו.
בנו של הבנאי מדיקומו
הוא נולד ב-29 באוגוסט 1946 בדיקומו (Dikomo), בן לאב בנאי ואחד מחמישה ילדים. הוא התחנך בברית המועצות, מסלול שהיה מקובל באותה תקופה בשמאל הקפריסאי עבור נער מוכשר ממעמד הפועלים בעל כרטיס מפלגתי, וחזר משם כמרקסיסט בלתי מתפשר.
האירוע המכונן היה האסון של 1974, כאשר הפלישה הטורקית הותירה את האי חצוי. כריסטופיאס, שהוביל אז את אדון (EDON), תנועת הנוער הקומוניסטית, תואר על ידי חבריו כמי שתמיד היה בחזית המאבקים שבאו בעקבות זאת. מנקודה זו ואילך, הבעיה הקפריסאית הייתה העובדה המארגנת של חייו, והאיחוד מחדש, כפי שהגדיר זאת, היה חזון חייו.
אקל (AKEL)
אקל (AKEL) — המפלגה הפרוגרסיבית של אנשי העבודה — שונה מרוב המפלגות הקומוניסטיות באירופה: היא מבוססת המונים, מושרשת באיגודי עובדים, וחריגה באזור בכך שהיא מקיימת יחסי עבודה עם השמאל הקפריסאי-טורקי מעבר לקו החוצה. באפריל 1988, בגיל ארבעים ואחת, הפך כריסטופיאס למזכיר הכללי הצעיר ביותר שלה אי פעם, תפקיד בו החזיק עד 2009.
הוא היה אינטרנציונליסט מתוך אמונה ולא מתוך פרוטוקול, ביקר בקובה ונפגש עם פידל קסטרו (Fidel Castro) ב-1990. עמיתים שספדו לו השתמשו שוב ושוב באותן שתי מילים: פשוט וישיר. מיוני 2001 עד פברואר 2008 כיהן כנשיא בית הנבחרים, המשרה השנייה בחשיבותה במדינה, ועד סוף אותה תקופה היה המועמד השמאלי הסביר ביותר שהרפובליקה העמידה.
הוא גם היה קרוב למוות. ב-1999 הוא עבר השתלת כליה שנתרמה על ידי אחותו ועבר ניתוח לב פתוח באותה שנה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פתיחת רחוב לדרה
הוא זכה בנשיאות בתחילת 2008, והתגובה הבינלאומית הייתה כמעט מלאת תקווה. הנה סוף סוף מנהיג קפריסאי-יווני עם מעמד אמיתי בקרב השמאל הקפריסאי-טורקי, העומד מול מנהיג קפריסאי-טורקי, מהמט עלי טלאט (Mehmet Ali Talat), שהגיע מאותו זרם פוליטי. משקיפים העריכו כי הייתה לו ההזדמנות הטובה ביותר מזה עשורים להגיע לפריצת דרך.
התוצאה הראשונה הגיעה במהירות. כריסטופיאס וטלאט הסכימו לפתוח מעבר ברחוב לדרה (Ledra Street) בלב ניקוסיה החצויה — רחוב קניות שהפך, עבור רבים, לסמל לחלוקת האי עצמו. זו הייתה פעולה פיזית קטנה עם מטען סמלי עצום, ולרגע זה נראה כתחילתו של משהו.
זה לא היה כך. השיחות נמשכו ללא פתרון. באפריל 2010 טלאט הובס והוחלף על ידי דרוויש ארוגלו (Derviş Eroğlu), שתמך בעצמאות לצפון אך הסכים להמשיך במשא ומתן. חמש שנים של פגישות לא הניבו הסדר.
מארי
ב-11 ביולי 2011, מאגר של כארבע מאות טונות של תחמושת שהוחרמו ממשלוח איראני ואוחסנו בשטח פתוח בבסיס הימי אוונגלוס פלוראקיס (Evangelos Florakis) התלקחו באופן ספונטני. שלושה עשר בני אדם נהרגו. הפיצוץ הרס את תחנת הכוח המרכזית של האי.
חקירה רשמית מצאה את כריסטופיאס אחראי אישית. הוא דחה את המסקנה לחלוטין, טען כי פקודיו הטעו אותו, התעקש ש"מצפונו נקי", ותיאר את הקמפיין נגדו כמלחמת השמדה. תהיה האמת בנוגע לשרשרת הפיקוד אשר תהיה, ההשפעה הפוליטית הייתה סופנית: נשיא שנבחר על בסיס אמון היה כעת האיש שנכשל בלהבחין בפצצה המונחת בשדה.
החילוץ הכלכלי
הפיצוץ הגיע על גבי מערכת בנקאית שהייתה חשופה ממילא בצורה קטלנית לחוב היווני, והוא חיסל את אספקת החשמל של מדינה הנשענת על תיירות. כריסטופיאס נקלע לסכסוך גלוי עם נגיד הבנק המרכזי, אתנאסיוס אורפנידיס (Athanasios Orphanides), בשאלה על מי מוטלת האשמה. חקירה שלאחר מכן הטילה עליו את האחריות העיקרית להבאת הרפובליקה לסף פשיטת רגל, תוך ציון מדיניות כלכלית פזיזה ועיכוב בפתיחת משא ומתן על חילוץ כלכלי. הוא כינה את אותה חקירה בלתי חוקית ואת הדו"ח שלה מלא באי-אמיתות והשמצות.
שיעורי התמיכה בו צנחו לאחד הנמוכים ביותר שנרשמו עבור נשיא קפריסאי כלשהו. הוא הפך למחזיק המשרה היחיד שבחר שלא להתמודד על כהונה שנייה. בחירות 2013 נערכו סביב סוגיית החילוץ הכלכלי ולא סביב האיחוד מחדש, וניקוס אנסטסיאדיס (Nicos Anastasiades) ניצח בהן על סמך הבטחה להבטיח כספים מהאיחוד האירופי ומהקרן המטבע הבינלאומית במהירות.
מדוע דימיטריס מכונה גאון
אף מקור שהוצלב כאן אינו משתמש במילה זו. מפלגתו שלו מכנה אותו מעורר השראה, ואדם שהיה פשוט וישיר — תיאור שיש בו חיבה דווקא משום שאינו טענה לגאונות.
הטענה הניתנת להגנה נוגעת לתובנה אסטרטגית אחת, שהחזיקה מעמד באופן עקבי במשך ארבעה עשורים. כריסטופיאס הבין את הבעיה הקפריסאית באופן מבני ולא לאומני: לא כמריבה בין שני עמים אלא כמריבה בין שתי אליטות לאומניות, מעל לראשיה של אוכלוסייה בעלת אינטרסים חומריים משותפים. זו הסיבה שאקל שמרה על קווים פתוחים לאיגודים קפריסאיים-טורקיים מעבר לקו החוצה, וזו הסיבה שכאשר הגיע לנשיאות, היה לו משהו שלא היה לאף קודם לו — אמון אישי אמיתי בצד השני של הקו הירוק. רחוב לדרה נפתח כי שני אנשים מאותה תרבות פוליטית יכלו להסכים על משהו אחר הצהריים אחד.
טיעון הנגד הוא חמור וברובו מוסכם. התובנה לא שרדה את המגע עם אנקרה, וחמש שנים של שיחות לא הניבו דבר. הוא נמצא אחראי אישית לאסון התחמושת שהרג שלושה עשר בני אדם, ואחראי בעיקר למחדל הכלכלי שעזר לדחוף את מדינתו לסף פשיטת רגל — ממצאים שהוא דחה בכעס אך לא הפריך. מרקסיסט לכל חייו הוכח כלא מצויד היטב כדי לנווט כלכלת שוק חופשי קטנה ועמוסת בנקים בגוש האירו דרך משבר אשראי יבשתי; אי-התאמה זו, יותר מכל שערורייה, מגדירה את כהונתו. הוא היה אדם בעל עקביות מוסרית יוצאת דופן ו, על פי העדויות, יכולת ניהולית רגילה.
מורשת
כריסטופיאס מת בניקוסיה ב-21 ביוני 2019, בגיל שבעים ושתיים. הוא נזכר על ידי תנועתו שלו כאידיאליסט ואינטרנציונליסט, ועל ידי חלק גדול מהציבור הקפריסאי כנשיא שתחתיו הכל השתבש בבת אחת. שניהם מדויקים. המעבר ברחוב לדרה עדיין פתוח, וזהו מונומנט צנוע, והטיעון שהעלה כל חייו — שחלוקת האי משרתת אליטות ולא אף אחת מהקהילות — האריך ימים מעבר לאכזבת כהונתו.