דנטון קולי: הידיים המהירות ביותר בניתוחי לב

ב-4 באפריל 1969, לקח דנטון קולי (Denton Cooley) אדם גוסס בשם הסקל קארפ (Haskell Karp), הסיר את לבו והציב מכונה במקומו. הלב המלאכותי המלא, שתוכנן על ידי דומינגו ליוטה (Domingo Liotta), הותיר את קארפ בחיים במשך שישים וחמש שעות עד שהגיע איבר מתורם. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שבן אדם נתמך על ידי לב מכני לחלוטין. הדבר גם הצית את הסכסוך המפורסם ביותר ברפואה האמריקאית, עלה לקולי במשרתו האוניברסיטאית והותיר שאלה מרחפת מעל המוניטין שלו שלעולם לא התפוגגה לחלוטין.

ילד מיוסטון

הוא נולד ב-22 באוגוסט 1920 ביוסטון, בנם של ראלף קלארקסון קולי, רופא שיניים, ומרי אוגוסטה פריילי קולי; סבו דניאל דנטון קולי פיתח את שכונת יוסטון הייטס. הוא למד בבית הספר היסודי מונטרוז, בחטיבת הביניים סידני לנייר ובתיכון סן חסינטו, אותו סיים ב-1937, וקיבל מלגת כדורסל לאוניברסיטת טקסס באוסטין. בגובה מטר ושמונים ושלושה הוא שיחק בעמדות הפורוורד והסנטר, זכה באות הצטיינות במשך שלוש שנים מ-1939 עד 1941, והיה בקבוצה שזכתה באליפות ה-Southwest Conference ב-1939. הוא סיים תואר בזואולוגיה ב-1941 לאחר שגילה, במהלך לימודי הקדם-רפואה, שהוא רוצה לנתח.

הופקינס, בליילוק, והתינוק הכחול

הוא החל את לימודי הרפואה בסניף הרפואי של אוניברסיטת טקסס בגלווסטון וסיים בג'ונס הופקינס (Johns Hopkins), שם קיבל את התואר שלו ב-1944 ונשאר להכשרה כירורגית תחת אלפרד בליילוק (Alfred Blalock). בנובמבר 1944 הוא נכח בחדר – כמתמחה מסייע – במהלך ניתוח ה"תינוק הכחול" הראשון, פרוצדורת בליילוק-תומאס-טאוסיג (Blalock–Thomas–Taussig) שחנכה את ניתוחי הלב המודרניים. ויויאן תומאס (Vivien Thomas), שותפו למעבדה של בליילוק, היה הדמות הנוספת באותו חדר ניתוח. קולי היה בן 24, והוא ראה את התחום נולד.

חיל הרפואה של צבא ארצות הברית גייס אותו ב-1946; הוא ניהל שירותים כירורגיים בבית החולים הצבאי בלינץ, אוסטריה, והשתחרר בדרגת קפטן ב-1948. הוא חזר להופקינס כמדריך, ולאחר מכן בילה את השנים 1950 ו-1951 בלונדון עם ראסל ברוק (Russell Brock) בבית החולים רויאל ברומפטון, שם למד את הגישה האירופית לטיפול בחזה.

שוב ביוסטון, והיריבות

מייקל דבייקי (Michael DeBakey) הזמין אותו חזרה ליוסטון ב-1951 כפרופסור חבר בביילור קולג' לרפואה (Baylor College of Medicine), בעבודתו בבית החולים מתודיסט. במשך עשור שניהם יחד הפכו את יוסטון לבירה העולמית של ניתוחי לב וכלי דם, תוך פיתוח שיטות חדשות לכריתת מפרצות באבי העורקים. ב-1960 העביר קולי את עבודתו לבית החולים סנט לוקס אפיסקופל, וב-1962, תוך שימוש בכסף פרטי, ייסד את מכון הלב של טקסס (Texas Heart Institute) – הבסיס שאותו ינהל כמנתח ראשי במשך יותר מארבעים שנה.

התפוקה של המכון הייתה תעשייתית. קולי ניהל מספר חדרי ניתוח במקביל, נע ביניהם, והוא והצוותים שלו רשמו בסופו של דבר יותר מ-120,000 ניתוחי לב פתוח. בין 1962 ל-1967 הוא ועמיתיו פיתחו מסתמי לב מלאכותיים שהפחיתו את התמותה בהחלפת מסתמים משבעים אחוז בערך לשמונה. מתחילת שנות ה-60 הוא בנה מומחיות בניתוחי לב פתוח ללא עירויי דם עבור מטופלים מעדי יהוה, תחום שמעניש כל מנתח שהוא איטי או לא מדויק. הוא ניתח תינוקות וילדים בזמן שמעטים היו עושים זאת. המוטו המקצועי שלו היה שלוש מילים: "שנה, פשט ויישם".

שני ראשונים וקרע

בשנת 1968 הוא ביצע את השתלת הלב האנושי המוצלחת הראשונה בארצות הברית, במטופל בשם אוורט תומאס (Everett Thomas). באפריל שלאחר מכן הגיע ניתוח קארפ. הלב המלאכותי שהשתיל קולי צמח מתוכנית מחקר שבה דבייקי היה החוקר הראשי, ודעתו של דבייקי הייתה שקולי השתמש בו ללא אישור. קולי התפטר מביילור ב-1969. שני הגברים, שעבדו במרחק בלוקים זה מזה באותה עיר, לא דיברו במשך קרוב לארבעה עשורים. הם התפייסו בפומבי ב-2007, כשדבייקי היה בן 99 וקולי בן 87.

זהו הפרק שמגדיר אותו עבור היסטוריונים והפרק שעליו מעולם לא התנצל. כשנשאל תחת שבועה בבית משפט האם הוא מחשיב את עצמו למנתח הלב הטוב בעולם, ענה קולי: "אולי. אבל זכרו שאני תחת שבועה".

חיים מחוץ לחדר הניתוח

הוא התחתן עם לואיז גולדסבורו תומאס ב-15 בינואר 1949 ונשאר נשוי שישים ושבע שנים; היו להם חמש בנות. הוא ניגן בבס בלהקת סווינג בשם "The Heartbeats" מ-1965 ועד תחילת שנות ה-70, שיחק גולף במשך שישים ושמונה שנים, וב-1988 הגיש בקשה לפשיטת רגל לאחר שחובות נדל"ן ביוסטון השתבשו. בשנת 2000 התבקש לעיין ברשומות הלב של דיק צ'ייני (Dick Cheney) במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות. הוא כתב יותר מ-1,400 מאמרים מדעיים ושתים עשרה ספרים, ניתח עד שהיה בן 87, וביצע סבבי מטופלים עד גיל 96.

האותות וההצטיינויות היו מופלגים: פרס רנה לריש (René Leriche), הגבוה ביותר של האגודה הכירורגית הבינלאומית, ב-1967; מדליית החירות הנשיאותית מרונלד רייגן ב-1984; המדליה הלאומית לטכנולוגיה מביל קלינטון ב1998; פרס חמדאן הבינלאומי הגדול (Grand Hamdan International Award) ב-2000; מדליית האגודה הכירורגית האמריקאית להישגים מדעיים ב-2010; חברות כבוד בחמש מכללות מלכותיות לכירורגים ועיטורים מאחת עשרה מדינות זרות.

מדוע דנטון נקרא גאון

המילה שימשה לתיאורו במפורש. במותו, ג'יימס ט. וילרסון (James T. Willerson), נשיא מכון הלב של טקסס, אמר שהעולם "איבד גאון רפואי והומניטרי דגול". אך יושר דורש לציין איזה סוג של גאון נטען למעשה, ובמקרה של קולי זה נשען במידה מכרעת על מיומנות ולא על אינטלקט.

המיומנות מורכבת ממהירות, חיסכון והחלטה נחושה בתוך החזה. ניתוחי לב בעידן שלפני המעקפים המודרניים והקרדיופלגיה התנהלו לפי שעון: כל דקה נוספת של עצירת זרימת הדם עלתה למטופל ברקמות מוח ולב. מנתח שיכול היה לסיים תיקון בחצי מהזמן השיג תוצאות שמנתח איטי יותר לא יכול היה להשיג, ללא קשר למי שהבין טוב יותר את הפיזיולוגיה. לקולי היה את זה – ידיים של ספורטאי, ללא תנועה מיותרת, והעצבים להמשיך. זו הסיבה שהוא יכול היה לנתח ללא עירוי דם אצל עדי יהוה, למה הוא יכול היה לנהל כמה חדרי ניתוח בו-זמנית, ולמה הנפח הגולמי הגיע לשש ספרות. הוסף לזה כישרון אמיתי לפישוט: צמצום ניתוח לשלבים הכרחיים שאין להפחיתם, שזה מה ש"שנה, פשט ויישם" אמר בפועל.

טיעון הנגד הוא אמיתי. קולי לא היה המקור לרעיונות שביצע. ניתוח התינוק הכחול היה של בליילוק, תומאס וטאוסיג; הלב המלאכותי היה התכנון של ליוטה מתוך התוכנית של דבייקי; השתלת לב הייתה של כריסטיאן בארנארד (Christiaan Barnard). ההישג החתום שלו היה לעשות דברים ראשון, הכי מהר והכי לעיתים קרובות, וזו הבחנה שונה מלהיות זה שחשב עליהם. והניתוח ההיסטורי ביותר שלו אינו ניתן להפרדה מקרע אתי שעמיתים רבים לעולם לא סלחו עליו. קראו לו אחד הטכנאים הגדולים בתולדות הרפואה – זו טענה עצומה, וטענה שניתן להגן עליה – ולא אחד המוחות הגדולים שלה.

מורשת

קולי מת ביוסטון ב-18 בנובמבר 2016, בגיל 96, ונקבר בבית הקברות גלנווד. מכון הלב של טקסס נותר אחד ממרכזי הלב העמוסים ביותר עלי אדמות; האגודה הכירורגית לכלי דם ולב על שם דנטון א. קולי מונה כיום מאות מנתחים ברחבי יותר מחמישים מדינות; וביתן כדורסל הנושא את שמו עומד באוסטין, המקום שבו הידיים החלו את דרכן.