דניס טיטו: האיש שקנה את דרכו למסלול סביב כדור הארץ
נאס"א לא רצתה אותו שם. מנהל הסוכנות, דניאל גולדין, חשב שזה "לא הולם שתייר יטוס לחלל". מנהל תחנת החלל הבינלאומית שלה, רוברט ד. קבאנה, הבהיר זאת לרוסים: "לא נוכל להתחיל באימונים, כי איננו מוכנים להתאמן עם דניס טיטו". ב-28 באפריל 2001 המריאה החללית סויוז TM-32 בכל זאת, כשבתוכה חגור מנהל כספים קליפורני בן 60, ובמשך 7 הימים, 22 השעות ו-4 הדקות הבאים הוא הקיף את כדור הארץ 128 פעמים. הוא שילם כ-20 מיליון דולר לסוכנות החלל הפדרלית הרוסית עבור הזכות הזו. הקטגוריה "תייר חלל" לא הייתה קיימת לפניו. היא קיימת כעת בזכותו.
קווינס
דניס טיטו נולד ב-8 באוגוסט 1940 בקווינס, ניו יורק, ולמד בתיכון פורסט הילס. בשנת 1962 קיבל תואר ראשון במדעים באסטרונאוטיקה ואווירונאוטיקה מאוניברסיטת ניו יורק – תואר בתחום שרק זה עתה קיבל שם, בשנה שבה תוכנית החלל האמריקאית הייתה עדיין אוסף של הבטחות. לאחר מכן השלים תואר שני במדעי ההנדסה מהקמפוס בהרטפורד של המכון הפוליטכני רנסלר.
בעיית המסלול
הוא החל לעבוד במעבדות ההנעה הסילונית (JPL) של נאס"א, המוסד האחראי על חישוב הדרך לשגר עצם ברחבי מערכת השמש כך שיגיע ליעד ספציפי. ליבת העבודה הזו היא קביעת מסלול: בהינתן מיקומו, מהירותו והכוחות הפועלים על גוף מסוים, יש לחזות היכן הוא יהיה, ולכמת את רמת הביטחון בתחזית. זוהי מתמטיקה של אי-ודאות המיושמת על תנועה.
התובנה של טיטו – וזו הייתה תובנה, לא מקריות – הייתה שהמנגנון שבו השתמש למידול מסלולי חלליות יכול להיות מיושם על שווקים פיננסיים. אותו מבנה בעיה מופיע בשניהם: מערכת הנעה תחת כוחות מרובים, הנצפית באופן לא מושלם, הדורשת הערכה הסתברותית של מצבה העתידי, וחשוב מכך, של השגיאה בהערכה זו. בשנת 1972 עזב את תחום התעופה והחלל והקים את חברת Wilshire Associates בסנטה מוניקה, תוך שימוש באנליטיקה כמותית לניתוח סיכוני שוק. החברה הפכה לספקית מרכזית של שירותי ניהול השקעות, ייעוץ וטכנולוגיה, המשרתת לקוחות בינלאומיים המייצגים נכסים בשווי 71 מיליארד דולר.
זהו החלק בסיפור שלרוב נבלע תחת הטיסה. טיטו היה אחד האנשים שהביאו את שיטות מדעי הטבע לניהול כספים, בתקופה שבה רוב וול סטריט עדיין התנהלה על בסיס אינטואיציה ומערכות יחסים. ההעברה לא הייתה מטאפורית; זו הייתה המתמטיקה עצמה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קניית מושב
שלושה עשורים לאחר מכן הוא הוציא חלק ניכר מההון שצבר על הדבר שהשאיר מאחור. תוכנית החלל הרוסית בשנות ה-90 שלאחר התפרקות ברית המועצות סבלה ממחסור נואש בכסף והייתה מוכנה לשקול הסדרים שנאס"א מצאה כבלתי נתפסים. טיטו ניהל משא ומתן על מושב, התאמן למשימה, שוגר על גבי סויוז TM-32 וחזר על גבי סויוז TM-31.
ההתנגדות האמריקאית לא הייתה רק סנוביזם. עמדת נאס"א הייתה שתחנת החלל הבינלאומית היא מתקן מחקר מבצעי עם זמן צוות מוגבל וסיכונים ממשיים, וכי נוסע לא מאומן מטיל סיכון על כל מי שנמצא על הסיפון. תשובתו של טיטו הייתה להתנהג כחבר צוות: הוא ביצע מספר ניסויים מדעיים במהלך הטיסה במקום רק להסתכל מהחלון. הוא חזר כתייר החלל הראשון במימון עצמי בהיסטוריה, והוויכוח שכפה – שגישה למסלול סביב כדור הארץ יכולה להירכש על ידי אדם פרטי – הוכרע מעצם העובדה שהוא עשה זאת. כל טיסת חלל מסחרית מאז חוזרת לאותו שבוע.
הוא קיבל תואר דוקטור לשם כבוד בהנדסה מהמכון הפוליטכני רנסלר ב-18 במאי 2002.
מאדים
בפברואר 2013 הכריז טיטו על קרן Inspiration Mars, והציע משימה מאוישת במימון פרטי למאדים עד שנת 2018. זה היה מוחו של מהנדס המסלולים שחזר לפעול: תאריך קבוע, יעד קבוע, ודרישה שההנדסה תותאם לכך. עד נובמבר 2013 הוא הודה בפומבי שהפרויקט ידרוש סיוע משמעותי מנאס"א. הוא מעולם לא יצא לפועל. אך הוא תפקד כפרובוקציה – אזרח פרטי שהניח על השולחן ארכיטקטורת משימה בין-פלנטרית מתוקצבת במלואה ואתגר את הסוכנות לומר שזה בלתי אפשרי.
הוא היה נשוי ארבע פעמים: לסוזן, איתה הביא שני ילדים, לאחר מכן לאליזבת פבלובה ב-2011, לאליזבת טנהאוטן בין 2016 ל-2019, ולאקיקו טיטו מאז 2020.
מדוע דניס מכונה גאון
הטיעון החזק ביותר עבור טיטו אינו שהוא טס לחלל, דבר שקנה בכסף, אלא שהוא ראה זהות מבנית בין שני תחומים שאף אחד לא חיבר ביניהם. בשנת 1972, הרעיון שניתן לייעד מחדש מתמטיקה של ניווט חלליות לתמחור סיכוני שוק לא היה מובן מאליו; זו הייתה פעולה אמיתית של הפשטה, של זיהוי ש"הערכת המצב העתידי של מערכת דינמית רועשת" מתארת גם מסלול וגם תיק השקעות. זוהי התנועה הקוגניטיבית הספציפית שמפרידה בין מקוריות לבין מיומנות, וטיטו עשה זאת מוקדם מספיק כדי ש-Wilshire Associates תצמח לחברה המייעצת על נכסים בשווי 71 מיליארד דולר בזמן שרוב התעשייה עדיין אילתרה. הצעת Inspiration Mars מראה את אותו הרגל מחשבתי שני דורות מאוחר יותר – משימה שתוכננה לאחור מתאריך ויעד במקום קדימה מתקציב זמין.
טיעון הנגד הוא אמיתי ויש לומר אותו בבירור. טיטו לא פרסם שום תיאוריה פורצת דרך ואינו מחזיק בפטנט מכונן; למהפכה הכמותית בפיננסים היו הורים רבים, והוא לעיתים רחוקות מוזכר בין התיאורטיקנים המרכזיים של התחום. המעשה המפורסם ביותר שלו היה רכישה. עשרים מיליון דולר קנו מושב, לא הישג, וההתנגדות של נאס"א – שהוא היה נוסע במעבדה פעילה – לא הייתה בלתי סבירה. Inspiration Mars לא הפיקה אף חללית. מה ששורד את הניפוח הוא עדיין משמעותי: מהנדס שזיהה פעמיים גבול לא תפוס, בפיננסים כמותיים ובטיסות חלל פרטיות, ועבר לתוכו לפני שהמוסדות בכל אחד מהתחומים הסכימו שהוא קיים.
מורשת
טיטו הוא התשובה לשאלת טריוויה והמקור של תעשייה. לפני 28 באפריל 2001 לא היה שוק מסחרי לטיסות חלל מאוישות ולא היה אוצר מילים עבורו; כל העסק שלאחר מכן – הצוותים הפרטיים, המושבים שנמכרו על טילים, הוויכוחים על למי יש את הזכות להיות במסלול – מתחיל עם אדם בן 60 בסויוז שסוכנות החלל האמריקאית סירבה לאמן. הוא עזב את ההנדסה לטובת הפיננסים ואז השתמש בפיננסים כדי לקנות את דרכו חזרה לכתובת האקסקלוסיבית ביותר של ההנדסה. מעט קריירות הן מעגליות בצורה כה מסודרת.