דייוויד חאיאת: הרופא שהכריז מלחמה על הסרטן
הוא היה בן שמונה-עשרה כאשר הכלה של חברו הטוב קיבלה אבחנה סופנית, ואז, בניגוד לכל הסיכויים, החלימה – לאחר שטופלה על ידי ז'אן ברנאר (Jean Bernard), ההמטולוג הצרפתי הדגול של תקופת שלאחר המלחמה. כשצפה בביטול גזר דין מוות, הגיע דייוויד חאיאת למסקנה שהוא חוזה ב"תחילתה של מהפכה מדעית" והחליט להצטרף אליה. ארבעה עשורים לאחר מכן הוא כבר הקים את המכון הלאומי לסרטן של צרפת, כתב את תוכנית המלחמה הראשונה שלה נגד המחלה, והפך לאחד הרופאים המוכרים ביותר במדינה – עד שתחקיר עיתונאי קשר את שמו לתעשיית הטבק.
מתוניס לניס
חאיאת נולד ב-27 באוגוסט 1956 בתוניסיה למשפחה בעלת אמצעים צנועים, והגיע לצרפת בגיל ארבע. הוא החל את לימודי הרפואה באוניברסיטת ניס ב-1974 וסיים אותם שם ב-1980, אז עבר למערכת בתי החולים הפריזאית התחרותית מאוד לצורך סטאז' והתמחות. הוא זכה במקום באונקולוגיה באמצעות תחרות רשמית (concours), ובמקום לפנות ישירות לעיסוק מעשי, דחה את שירותו הצבאי כדי לבצע מחקר מעבדתי – הסימן הראשון לקריירה שתסרב תמיד לשלב הבא והמובן מאליו.
הקולטן שאף אחד לא האמין בקיומו
המחקר הזה הוביל אותו לישראל, לעבודה תחת הפרופסור יצחק ויץ (Isaac Witz) באוניברסיטת תל אביב על אימונולוגיה של גידולים. שם הוא מצא משהו שלא היה אמור להיות שם: קולטן Fc מסיס המסתובב בנסיוב של עכברים. קולטני Fc היו מוכרים ככאלה השוכנים על גבי ממברנות של תאים; גרסה חופשית שלהם נראתה לרוב המבקרים כמו תוצר לוואי מעבדתי, והיא נדחתה ככזו. תגובתו של חאיאת הייתה לשחזר את התוצאה עד שלא ניתן יהיה להתעלם ממנה. העקביות משכה תשומת לב בבית הספר לרפואה מאונט סיני (Mount Sinai School of Medicine) בניו יורק, שם הוא המשיך וזיהה את אותו קולטן מסיס בנסיוב אנושי. עבודה זו הפכה לדוקטורט שלו ב-1988 באימונולוגיה של גידולים באוניברסיטת פייר ומארי קירי (University Pierre and Marie Curie), על זיהוי וטיהור של קולטני Fc מסיסים בנסיובים של בני אדם ועכברים, לצד הסמכתו כדוקטור לרפואה (MD) ומומחיותו באונקולוגיה בשנת 1985.
בניית תחום
הוא חזר לבית החולים פיטייה-סלפטרייר (Pitié-Salpêtrière) כפרופסור עוזר ב-1985, הפך לפרופסור מן המניין באוניברסיטת פייר ומארי קירי ב-1989, ולקח על עצמו את ניהול המחלקה לאונקולוגיה רפואית בפיטייה-סלפטרייר ב-1990 – תפקיד שבו החזיק במשך עשורים. התפוקה המחקרית והקלינית שלו עלתה על 500 פרסומים שעברו ביקורת עמיתים, המשתרעים על פני אימונולוגיה של גידולים, פרמקוקינטיקה של תרופות אנטי-סרטניות, והבעיה של חיזוי אילו חולי מלנומה יגיבו לאימונותרפיה. הוא ניהל ניסויים קליניים בשלבים I ו-II בסרטן השד, המעי הגס, הריאות ומלנומה, העבודה הלא-זוהרת של השלבים המוקדמים שבה רוב התרופות החדשות גוועות בשקט.
יחד איתה הגיעה שאיפה מבנית. בשנת 1998 הוא ייסד את הפדרציה הצרפתית של אונקולוגים רפואיים וכיהן כנשיאה הראשון עד 2001, ובכך העניק למקצוע שהיה מפוזר בין התמחויות שונות קול אחד מאוחד. הוא יצר תואר שני למצוינות ברפואה אונקולוגית כדי להכשיר את הדור הצרפתי הבא, וצבר מינויים בחו"ל – פרופסור נלווה במרכז הסרטן MD אנדרסון (MD Anderson Cancer Center) ביוסטון, וקתדרות אמריטוס בסין וביפן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המלחמה של שיראק
המעבר מרופא קליני לאדריכל מערכות התרחש ב-1999, כאשר חאיאת והאונקולוג האמריקאי גבריאל הורטובאגי (Gabriel Hortobagyi) ניסחו את "אמנת פריז נגד הסרטן", הבנויה על טענה שנשמעת תמימה אך לא הייתה כזו: שזכויות חולי סרטן הן זכויות אדם. האמנה נחתמה על ידי הנשיא ז'אק שיראק (Jacques Chirac) ואושרה על ידי מנכ"ל אונסק"ו קואיצ'ירו מצוורה (Koïchiro Matsuura), ושני הגברים ארגנו את הפסגה העולמית נגד הסרטן סביבה בשנים 2000 ו-2001.
שיראק החליט שמורשתו הנשיאותית תהיה מלחמה בסרטן, וביולי 2002 הוא גייס את חאיאת כדי לכתוב אותה. תוכנית הסרטן (Plan cancer) שהתקבלה הייתה התגייסות לאומית – בדיקות סקר, סטנדרטים לטיפול, מימון מחקר וזכויות חולים שקובצו לתוכנית אחת עם סמכות פוליטית מאחוריה. האנדרטה המוסדית שלה הייתה המכון הלאומי לסרטן (Institut National du Cancer), שהוקם כדי להעניק לצרפת מרכז פיקוד קבוע למחלה. חאיאת מונה לנשיא המייסד באפריל 2004, כיהן עד ספטמבר 2006, ונשאר כנשיא כבוד. הוא גם ייסד והוביל את קרן AVEC, שהוכרזה כקרן לתועלת הציבור ב-2013 ופורקה ב-2020, אשר מימנה מחקר ותוכניות לאיכות חיים לחולים.
ההכרה הלכה והצטברה: פרס השירות הציבורי של האגודה האמריקאית לחקר הסרטן (American Association for Cancer Research) בשנת 2000, מענק מחקר מקרן בריסטול מאיירס סקוויב (Bristol Myers Squibb Foundation) באותה שנה, אביר לגיון הכבוד ואביר מסדר ההצטיינות הלאומי, תואר CBE של כבוד מבריטניה, מסדר האריה של סנגל, ומסדר הידידות של רוסיה.
הרופא הציבורי
חאיאת הפך, באופן לא שגרתי לאונקולוג מחקרי, לדמות מוכרת בכל בית בצרפת. הוא כתב רבי-מכר, כולל מותחנים רפואיים וספר פופולרי על תזונה וסרטן, והקפיד להגביל את הכתיבה לחופשות, טיסות ורכבות כדי שלא יסיחו את דעתו מבית החולים. זו הייתה אישיות ציבורית מנוהלת בקפידה: הפרופסור שיכול להסביר אונקולוגיה בטלוויזיה בלי התנשאות, ושהתעקש שמניעה והנאה מהאוכל אינן דברים סותרים.
קבצי פיליפ מוריס
באפריל 2021 האישיות הזו ספגה פגיעה קשה. תחקיר של עיתונאי לה מונד (Le Monde) סטפן אורל (Stéphane Horel) וז'רמי בארוך (Jérémie Baruch) דיווח כי חאיאת, במהלך העשור השני של המאה ה-21, בנה לעצמו פעילות ייעוץ עם התעשייה בנושא "הפחתת סיכונים" – וכי הלקוחות כללו את פיליפ מוריס אינטרנשיונל (Philip Morris International), שעבורם הדיווח תיאר פעילות לובינג התומכת במוצרי טבק מחומם בצרפת ובהונג קונג. ההאשמה לא הייתה אי-חוקיות אלא אי-הלימה: האיש שכתב את תוכנית המלחמה של צרפת נגד הסרטן קיבל תשלום מהתעשייה שגורמת לרוב מקריו. זו עובדה יחידה שכל תיאור ישר של הקריירה שלו חייב לשאת לצד השאר.
מדוע מכנים את דייוויד גאון
הטענה נשענת על שילוב ולא על תגלית יחידה. כמדען, לחאיאת הייתה תכונה מועילה ונדירה – סירוב לקבל דחייה נוחה. כאשר הקולטן Fc המסיס שלו בנסיוב עכברים כונה תוצר לוואי, הצעד המקובל היה לוותר עליו; הוא שחזר זאת עד שזה הוכח כנכון, ואז מצא זאת בבני אדם, מה שהפך תצפית שנדחתה לדוקטורט. זה פחות גאונות גולמית מאשר עקשנות מחושבת, שבמדע מעבדתי היא לעיתים קרובות אותו הדבר.
הטענה הגדולה יותר היא ארגונית. המקוריות האמיתית שלו הייתה ההבנה שהצוואר הבקבוק בתוצאות הטיפול בסרטן בצרפת לא היה מולקולרי אלא אדריכלי – שמדינה יכולה להחזיק אונקולוגים מצוינים ועדיין להפסיד חולים בגלל שבדיקות סקר, סטנדרטים, מימון ומחקר ישבו ב"סילו" (ממגורות) נפרדים בלי שאף אחד יהיה אחראי. אמנת פריז, תוכנית הסרטן, המכון הלאומי לסרטן (INCa) והפדרציה של אונקולוגים רפואיים הם גרסאות של תובנה אחת: בנה את המוסד, והרפואה תבוא בעקבותיו. מעט קלינאים מסוגלים להחזיק בראשם פרוטוקול ניסוי שלב I וארכיטקטורה של בריאות לאומית בו זמנית.
לטיעון הנגד יש שני חלקים ושניהם הוגנים. שום דבר מכל זה אינו תגלית במובן שהמילה בדרך כלל מרמזת עליו: אין מנגנון "חאיאת", אין תרופה על שמו, ואין תיאוריה ששינתה את מה שאונקולוגים מאמינים בו. הוא היה בונה ומתקשר מצטיין בתוך תחום שאחרים שינו. והדיווח של לה מונד על ייעוצו לפיליפ מוריס פוגע באמינות שאפשרה את העבודה המוסדית. שיקול דעת, לא רק אינטלקט, הוא חלק ממה שהמילה אמורה לאשר.
מורשת
המכון הלאומי לסרטן עדיין עומד על תילו, והמסגרת שחאיאת ניסח עבור שיראק נותרה עמוד השדרה של האופן שבו צרפת מתארגנת נגד המחלה – הדבר המשמעותי ביותר שהוא יצר, והדבר שפחות מקושר לשמו בזיכרון הציבורי. מאות אונקולוגים צרפתים עברו דרך המחלקה שלו או תוכנית ההכשרה שלו. המוניטין שלו כעת חשוף תמיד לשני צדדים: הרופא שאמר לאומה שהסרטן הוא מחלה שניתן לנצח, והיועץ שהחשבוניות שלו הגיעו מהצד השני.