דנייל טריפונוב: טכניקה מפלצתית, צליל מזהר
בגיל שמונה, כשנגן קונצרט של מוצארט עם תזמורת בפעם הראשונה, איבד דנייל טריפונוב שן חלב באמצע הופעה. הוא המשיך הלאה. שני עשורים לאחר מכן אמרה מרתה ארחריץ' – לא אישה הנוטה להתלהבות שיווקית – ל'פייננשל טיימס': "מה שהוא עושה עם ידיו הוא בעל ערך טכני מדהים. זהו גם המגע שלו – יש בו עדינות וגם את היסוד הדמוני. מעולם לא שמעתי דבר כזה."
ניז'ני נובגורוד
טריפונוב, שנולד ב-5 במרץ 1991 בניז'ני נובגורוד שבמה שהיה עדיין ברית המועצות, היה בן יחיד לאב מלחין ולאם מורת מוזיקה. הוא החל לנגן בפסנתר בגיל חמש ונתן את רסיטל הסולו הראשון שלו בגיל שבע. חיי הבית היו משמעותיים: הוא גדל כשהוא מבין מוזיקה כמשהו שנכתב וכמשהו שמנוגן גם יחד, וזהות כפולה זו מעולם לא התיישבה לחלוטין.
מ-2000 עד 2009 למד אצל טטיאנה זליקמן בבית הספר הגבוה למוזיקה גנסין במוסקבה, ומ-2006 למד הלחנה במקביל אצל ולדימיר דובגן. ב-2009 עבר לארצות הברית ולמכון הקליבלנדי למוזיקה ונכנס לכיתתו של סרגיי באבאיין, שם נשאר עד 2015 – הוא זכה בתעודת אמן ב-2013 ודיפלומת אמן ב-2015, והמשיך בהלחנה אצל קית' פיץ, ראש מחלקת ההלחנה של בית הספר. באבאיין אמר לימים כי "להחזיק יהלום נדיר כמו דנייל טריפונוב בכיתה שלי זו אחריות עצומה."
השנה שבה הכול קרה
רקורד התחרויות של טריפונוב מתחיל בענווה. בין 2006 ל-2008 הוא זכה בפרס השלישי בתחרות שופן הבינלאומית לפסנתרנים צעירים בבייג'ינג, במקום החמישי בתחרות סקריאבין הבינלאומית הרביעית, ובפרס הראשון בתחרות הפסנתר הבינלאומית השלישית בסן מרינו, שם אסף גם פרס מיוחד עבור הביצוע הטוב ביותר ליצירה מאת צ'יק קוריאה. ב-2010 הגיע למקום השלישי בתחרות פסנתר שופן הבינלאומית ה-16 בוורשה, יחד עם פרס מיוחד מטעם הרדיו הפולני עבור המזורקה הטובה ביותר.
ואז הגיעה שנת 2011. במאי הוא זכה בפרס הראשון בתחרות המאסטרים הבינלאומית לפסנתר ע"ש ארתור רובינשטיין ה-13 בתל אביב, כשהוא מוסיף את פרס פנינה זלצמן לשופן, פרס המוזיקה הקמרית ופרס חביב הקהל. שבועות לאחר מכן זכה לחלוטין בתחרות צ'ייקובסקי הבינלאומית ה-14 במוסקבה – פרס ראשון, מדליית זהב וגרנד פרי, בתוספת פרס הקהל והפרס לביצוע קונצ'רטו קמרי מיטב. זכייה בכל אחת מהתחרויות מייצרת קריירה. זכייה בשתיהן בתוך עונה אחת הפכה אותו, לרגע, לפסנתרן הצעיר המבוקש ביותר בחיים: הוא קיבל כ-150 הצעות הופעה וניגן שמונים וחמישה קונצרטים במהלך שנים עשר החודשים הבאים. כשסקרה את הקונצ'רטו הראשון של צ'ייקובסקי שלו באותה שנה, כינתה אן מידג'ט מ'הוושינגטון פוסט' את הנגינה "מבריקה באופן מוזר וקיצוני."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית המוסד
הביסוס היה מהיר. ב-2012 הופיע לראשונה עם הפילהרמונית של ניו יורק, תזמורת קליבלנד והתזמורת הסימפונית של שיקגו, ונתן את הופעות הבכורה שלו ברסיטלים בבריטניה בוויגמור הול ובקווין אליזבת' הול. בפברואר 2013 הופיע לראשונה ברסיטל בקרנגי הול, חתם על חוזה בלעדי עם דויטשה גרמופון, וזכה בפרס פראנקו אביאטי של איטליה לסוליסט האינסטרומנטלי הטוב ביותר.
רסיטל קרנגי הופיע ב-2013, אלבום רחמנינוב עם התזמורת הפילדלפית ב-2015, וב-2016 האטיודים הטרנסצנדנטליים המלאים של ליסט – התקליט שזיכה אותו בפרס גראמי לשлBה הלא-ווקאלית או האינסטרומנטלית הקלאסית הטובה ביותר לשנת 2018, לאחר מועמדויות קודמות ב-2013 וב-2015. שבעה מאלבומיו דורגו במצעד האלבומים הקלאסיים המובילים של בילבורד. באותה שנה, 2016, הגיעו תואר 'אמן השנה' של מגזין 'גראמופון' ו'פרס הנגן' של החברה הפילרמונית המלכותית. ב-2017 קיבל את פרס הרברט פון קאראյան בפסטיבל פסחא בזלצבורג. הוא היה אמן-בבית בפילהרמונית של ברלין בשנים 2018–2019 ובפילהרמונית של ניו יורק ב-2019, השנה שבה הכריז עליו 'מוזיקל אמריקה' כאמן השנה.
המלחין שאף אחד לא מדבר עליו
טריפונוב כותב מוזיקה, וזו העובדה הנחקרת פחות אודותיו. המכון הקליבלנדי למוזיקה הזמין ממנו קונצ'רטו לפסנתר בדו מינור נמוך, אשר בוצע לראשונה ב-23 באפריל 2014. הוא כתב גם חמישיית פסנתר, שבוצעה במהלך שהותו כאמן בבית בפילהרמונית של ברלין, ו-רחמניאנה (Rachmaniana), יצירת סולו שנכתבה עבור אלבום רחמנינוב שלו.
לימודי ההלחנה שלו נמשכו קרוב לעשור אצל שני מורים. השאלה האם היצירות משמעותיות היא שאלה נפרדת מהשאלה האם הן קיימות; מה שהן מבססות הוא שיחסו לרפרטואר הוא כיחסו של אדם שבנה את המנגנון מבפנים.
מה אומרים המבקרים
מעטים המבצעים שצברו סופרלטיבים בקצב הזה. 'הטיימס' כינה אותו "ללא ספק הפסנתרן המדהים ביותר של תקופתנו." 'הגלאוב אנד מייל' כינה אותו "ללא ספק הווירטואוז הקלאסי המוביל כיום." 'הניו יורק טיימס' כתב שמעטים האמנים שהגיעו למוזיקה הקלאסית "עם הלהט" של טריפונוב. באומרו ב'ניו יורק קר' ב-2017, הציע אלכס רוס את הניסוח המדויק ביותר: "לפז'אן יש שילוב נדיר של טכניקה מפלצתית וצליל מזהר."
מדוע דנייל נקרא גאון
המילה נקשרת לטריפונוב בצורה מאובטחת יותר מאשר לרוב הווירטואוזים, והסיבה לכך היא השילוב ולא כל יכולת בודדת שהיא. ארחריץ' איתרה זאת במדויק: יכולת טכנית בידיים, בתוספת מגע המכיל "עדינות וגם את היסוד הדמוני" בבת אחת. משפט הסיום שלה – "מעולם לא שמעתי דבר כזה" – הוא ההמלצה החזקה ביותר הקיימת, משום שארחריץ' שמעה הכל. "הטכניקה המפלצתית והצליל המזהר" של רוס מבהירים את אותה נקודה בלשון ביקורתית: הנדירות אינה המנגנון, שבו מחזיקים מספר פסנתרנים, אלא קיומו המשותף עם איכות צליל שמנגנון בדרך כלל הרס.
קיימת כאן גם טענה אמיתית לאינטליגנציה יצירתית ולא פרשנית גרידא – עשור של לימודי הלחנה, קונצ'רטו מוזמן, חמישייה, יצירת סולו מקורית.
המקרה הנגדי ההגון הוא אמיתי. יצירותיו לא זכו למעמד ביקורתי עצמאי; הן מבוצעות ברובן על ידו, ואיש אינו טוען שהן היו שורדות ללא פרסומו כפסנתרן. השבח המוגזם ביותר – "הפסנתרן המדהים ביותר של תקופתנו" – מגיע מביקורת עיתונאית, ז׳אנר הנוטה מבחינה מבנית לסופרלטיבים, והדברים הספציפיים שארחריץ' מעריצה הם ידיים ומגע: יכולות פיזיות, מעודנות בצורה יוצאת דופן. מה שיש לטריפונוב באופן מוכח הוא מנוע ושליטה טונalית בקצה החיצוני של מה שהכלי מאפשר, בשילוב עם טווח דמיוני יוצא דופן בעיצוב פראזה. לכנות זאת גאון זה הוגן. להעמיד פנים שזה שווה ערך למקוריות מחשבתית – לא.
מורשת
טריפונוב מתגורר בניו יורק, נישא ליהודית רמירז ב-2017, ונולד לו בן באוגוסט 2020. הקריירה שלו התיישבה במשהו מעניין יותר מכפי שהמטאור של 2011 הציע: מחזורים שלמים, מגורים בשתי התזמורות המגדירות ביותר את המעגל הטרנס-אטלנטי, ומורשת מוקלטת שכבר עמוקה דיה כדי להתווכח איתה. הוא נותר הווירטואוז הנדיר שעדיין עשוי להיזכר בשל משהו שכתב.