דניאל אראפ מוי: הממלא-מקום שנשאר עשרים וארבע שנים
כאשר ג'ומו קניאטה (Jomo Kenyatta) מת באוגוסט 1978, המעמד הפוליטי בניירובי התייחס לסגנו כאל סידור זמני. הוא הגיע מבני הטוגן (Tugen), תת-קבוצה קטנה של הקלנג'ין (Kalenjin); לא היה לו בסיס כוח בקרב הממסד הקיקויו (Kikuyu); פלג אחד ניסה לשנות את החוקה כדי למנוע ממנו לרשת אותו, והוא נסוג לזמן קצר לעמק השבר (Rift Valley) עד שהובטח לו שבטוח לחזור. "אף אחד לא חשב שהוא יחזיק מעמד זמן רב בשלטון", ציינה ההיסטוריונית לידיה מותומא (Lydia Muthuma). "הוא הפך לנשיא כדי למלא פער". הוא מילא אותו עד דצמבר 2002.
נער הרועים מברינגו
הוא נולד ב-2 בספטמבר 1924 בכפר קוריינגוו (Kuriengwo), מחוז סאצ'ו (Sacho), בברינגו (Baringo), ושמו ניתן לו טורויטיץ' אראפ מוי (Toroitich arap Moi) – כאשר טורויטיץ' פירושו "קבל את הבקר בברכה הביתה". אביו קימוי אראפ צ'ביי (Kimoi arap Chebii) מת ב-1928, כשהילד היה בן ארבע; אחיו הבכור טויטואק (Tuitoek) גידל אותו. בשנת 1934 הוא נרשם לבית ספר של המיסיון הפנימי של אפריקה (Africa Inland Mission), תחילה בקברטונג'ו (Kabartonjo) ומאוחר יותר בקפסאבט (Kapsabet), שם הפך לנוצרי ואימץ את השם דניאל. הוא נותר חבר בכנסיית AIM למשך שארית חייו.
לאחר שנדחתה בקשתו להתקבל לבית הספר התיכון העילית אליאנס (Alliance High School) על ידי הממשל הקולוניאלי, הוא הלך במקום זאת למכללה להכשרת מורים בטמבאך (Tambach) מ-1945 עד 1947 ומאוחר יותר לקגומואו (Kagumo). הוא הורה בין השנים 1946 ל-1955, וסיים כמנהל בית ספר במחוז קייו (Keiyo). זהו קורות החיים הכי פחות זוהרים בפוליטיקה האפריקאית המודרנית, ובדיעבד, חניכות מצוינת: מורה לומד סבלנות, היררכיה ושימוש בקהל שאינו יכול לעזוב את החדר.
המפסיד שניצח
בשנת 1955 הוא נבחר למועצה המחוקקת עבור עמק השבר, מחליף את ג'ון אולה טמנו (John ole Tameno), ונבחר מחדש ב-1957. בשנת 1960 הוא היה ממייסדי האיחוד הדמוקרטי האפריקאי של קניה (Kenya African Democratic Union) עם רונלד נגלה (Ronald Ngala) – המפלגה הפדרליסטית של הקהילות האתניות הקטנות יותר בקניה, שהוקמה במיוחד נגד מפלגת KANU המרכזנית של קניאטה. הוא הפך לשר החינוך בממשלת טרום-העצמאות ב-1961 ונכנס לפרלמנט עבור צפון ברינגו עם קבלת העצמאות בדצמבר 1963.
KADU הפסידה בוויכוח באופן מוחלט. בשנת 1964 היא התפרקה לתוך KANU. רוב מנהיגי מפלגה מובסת נעלמים; מוי הובא לקבינט, מונה לשר הפנים, וב-1967 מונה לסגן הנשיא השלישי של קניאטה. הוא החזיק במשרה במשך אחת-עשרה שנים ובמושב ברינגו עד 2002. הלקח שספג – שהישרדות עדיפה על ניצחון – יגדיר את ארבעת העשורים הבאים.
מילוי הפער
הוא הושבע ללא מתנגדים ב-14 באוקטובר 1978 כשהוא מבטיח ממשלה פתוחה ודמוקרטית. הוא סייר במדינה ופגש קנייתים רגילים ישירות, פריצה בולטת מסגנונו המרוחק והסגור של קניאטה, והוא נתפס באופן נרחב כדמות מאחדת. הוא העניק לנשיאות סיסמה, Nyayo (ניאיו) – "צעדים" – לאותת שהוא ילך בדרכו של קודמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אחרי ניסיון ההפיכה
ב-1 באוגוסט 1982 ניסו אנשי חיל האוויר בהובלת טוראי ראשון חזקיה אוצ'וקה (Hezekiah Ochuka), בגיבוי סטודנטים מהאוניברסיטה, להפיל אותו. הצבא דיכא זאת תוך יום; לפחות 159 בני אדם נהרגו, ואוצ'וקה ושותפיו לקשר נתלו במה שנותרו ההוצאות להורג השיפוטיות האחרונות בקניה.
כל מה שקרה לאחר מכן היה התבצרות. מפלגת KANU נכתבה בחוקה כמפלגה החוקית היחידה תחת סעיף 2(א). מרקסיזם נאסר באוניברסיטאות; משטרה חשאית הסתננה לחוגים אקדמיים ודחפה חברים לגלות; סופרים, מרצים ודמויות אופוזיציה נעצרו. בית ניאיו (Nyayo House) בניירובי הכיל מרתפי עינויים, שקיומם תועד בפומבי רק ב-2003, לאחר שמוי עזב את התפקיד. ועדת האמת, הצדק והפיוס של קניה גילתה מאוחר יותר שאלו שהתנגדו לו "נעצרו ועונו באופן שגרתי", שמערכת המשפט "הפכה לשותפה להנצחת הפרות", ושהפרלמנט "הפך לבובה". רצח שר החוץ רוברט אוקו (Robert Ouko) ב-1990 מעולם לא הוסבר בצורה מספקת. הבחירות ב-1988 נערכו בשיטת mlolongo (מלולונגו) – מצביעים שעמדו בתור בפומבי מאחורי סוכן המועמד שלהם, מה שהפך הצבעה חשאית לבלתי אפשרית במתכוון.
רב-מפלגתיות, בתנאים שלו
עד תחילת שנות ה-90 המלחמה הקרה הסתיימה, מחירי הסחורות קרסו, ותורמים בהובלת השגריר האמריקאי סמית' המפסטון (Smith Hempstone) עצרו סיוע. המשטרה הרגה יותר מעשרים בני אדם בהפגנה למען רפורמות. בוועידת KANU בקסאראני (Kasarani) בדצמבר 1991, מוי הודיע כי יבטל את סעיף 2(א). לאחר ויכוח עז, ההצעה עברה פה אחד.
זה היה המהלך הממולח ביותר בקריירה שלו. אופוזיציה חוקית הגיעה, והתפצלה מיד. מוי ניצח בבחירות ב-1992 עם 36.3 אחוז מהקולות ובבחירות ב-1997 עם 40.4 אחוז – אף פעם לא משהו שקרוב לרוב, ובשתי הפעמים נהנה משדה מפוצל. משקיפים עצמאיים שפטו שאף אחד מהמרוצים לא היה חופשי או הוגן, ושניהם לוו באלימות פוליטית ואתנית.
הכסף הלך בדרך של הפוליטיקה. תוכנית גולדנברג (Goldenberg), ששילמה סובסידיות יצוא על זהב שלקניה אין – שהוברח מקונגו – עלתה למדינה מעל עשרה אחוזים מהתמ"ג השנתי; מזכיר קבוע במשרד האוצר העיד ב-2003 שמוי הורה אישית על תשלום לגולדנברג ב-1991 בניגוד לחוק. בשנת 2006 קבע פאנל בוררות בינלאומי שהוא לקח שוחד של 2 מיליון דולר מאיש עסקים פקיסטני עבור זיכיונות דיוטי פרי בשדה התעופה. דוח חסוי שפורסם על ידי ויקיליקס (WikiLeaks) ב-2007 עקב אחרי מאות מיליוני פאונד שנותבו דרך חברות קש ואנשי קש לכמעט שלושים מדינות. עד הזמן שעזב, הכלכלה של קניה הייתה בצמיחה שלילית.
מנוע מכהונה שלישית, הוא בחר באוהורו קניאטה (Uhuru Kenyatta) כיורשו. הבוחרים הקנייתים דחו אותו ביחס של שניים לאחד בדצמבר 2002. בחילופי השלטון, אחד הקהלים הגדולים ביותר שניירובי ראתה אי פעם התייצב והיה עוין בגלוי לנשיא היוצא.
מדוע דניאל מכונה גאון
המילה, המיושמת על מוי, יכולה להיות בעלת משמעות אחת בלבד: אינסטינקט יוצא דופן להישרדות פוליטית. חבר בקהילת מיעוט, מנהיג אופוזיציה מובס שנטמע במפלגת השלטון, סגן נשיא שנחשב לפתרון זמני, הוא שלט בקניה במשך עשרים וארבע שנים ועזב ברגע שבחר חוקתית במקום על ידי הפיכה או מוות – הבחנה שמעטים מבני זמנו האפריקאים הצליחו להשיג. קסאראני בדצמבר 1991 היה המהלך המנצח: הוא קרא נכון שלגליזציה של האופוזיציה תפצל אותה, ושהשדה המפוצל יאפשר לו לנצח בשתי בחירות לאומיות עם 36 ו-40 אחוז. הוא גם החזיק במחויבות לכל חייו לחינוך, והקים את בית הספר התיכון קבאראק (Kabarak High School) ואת אוניברסיטת קבאראק בין היתר, וקיבאקי (Kibaki) מאוחר יותר השתמש ב"ניסיונו העצום ובידע שלו בענייני אפריקה" כשמינה אותו לשליח שלום לסודן.
טיעון הנגד הוא מכריע. הישרדות הייתה כל ההישג; אין גוף של מחשבה, אין מוסד שנבנה עבור אף אחד מלבד עצמו, אין תיעוד כלכלי להגנה. הוא ניצח על מרתפי עינויים מתחת לבניין ממשלתי בבירה שלו, על מעצר וגלות של סופרי ואנשי אקדמיה של קניה, על בחירות שנערכו בתור ציבורי, ועל מדינה שוועדת הפיוס של קניה עצמה מצאה שהפכה את בתי המשפט והפרלמנט שלה לכלי של התעללות. גולדנברג לבדו עלה יותר מעשירית מהתוצר הלאומי. הוא העביר ליורשו כלכלה בהתכווצות וקהל עוין. פיקחות מסדר גודל כזה אינה אינטליגנציה במובן כלשהו ששווה לכבד; זו אינטליגנציה המיושמת לשאלה קטנה אחת – איך אני נשאר – במשך עשרים וארבע שנים.
מורשת
מוי מת בבית החולים בניירובי (The Nairobi Hospital) ב-4 בפברואר 2020, בגיל תשעים וחמש רשמי. הוא נקבר בחוות קבאראק שלו לצד אשתו בנפרד לינה (Lena), לאחר הלוויה ממלכתית באצטדיון ניאיו. שמו נמצא על שדה תעופה, אוניברסיטה, בית חולים אוניברסיטאי, בסיס אוויר ואצטדיון לאומי – הריהוט הסטנדרטי של נשיאות ארוכה. מה שבאמת האריך ימים אחריו הוא מעורפל יותר: מדינה שלמדה, ביוקר, איך נבנית מדינה חד-מפלגתית ואיך ניתן לפרק אותה, ודור פוליטי, כולל קניאטה ובנו שלו גדעון (Gideon), שגדלו כולם בתוך המערכת שיצר.