דניאל אדם מוולסלבין: האיש שתיקנן את השפה הצ'כית
בשנת 1576 ויתר פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת פראג על משרתו כדי להינשא לבתו של מדפיס. האוניברסיטה דרשה פרישות מהמרצים שלה; אנה הייתה בתו של יז'י מלנטריך מאוונטינו (Jiří Melantrich of Aventino), שניהל את בית הדפוס החשוב ביותר בבוהמיה. זה נראה כמו סוף הקריירה. זה היה בדיוק ההפך. במהלך עשרים ושלוש השנים הבאות, דניאל אדם הפיק כ-139 פרסומים וכ-15 מילונים, והותיר את השפה הצ'כית כה משונה לעין, עד שהיסטוריונים כינו את השליש האחרון של המאה ה-16 על שמו.
בנו של הטוחן שהפך לפרופסור
הוא נולד בפראג ב-31 באוגוסט 1546, בנם של שטפן אדם, חוכר טחנה, ורגינה, בתו של פסל מקוטנה הורה בשם יקוב. זה היה בית של אומנים, לא של מלומדים. הוא למד באוניברסיטת פראג אצל פרוקופ לופאץ' ופטר קודיצילוס, וקיבל תואר ראשון ב-1568 ותואר שני ב-1569.
העלייה הייתה מהירה. עד 1572 הוא ירש את מורו לופאץ' כפרופסור להיסטוריה, ומילא תפקידים אקדמיים נוספים עד 1576. באותה שנה הפך לאזרח פראג, וב-1578 קיבל שלט אצולה, ואימץ כשם משפחתו z Veleslavína – מוולסלבין – על שם מקום הולדתו של אביו. בנו של חוכר טחנה הפך לאציל זוטר בתוך דור אחד, הודות ללטינית ולהיסטוריה.
בית המלאכה
הוא החל לנהל את בית הדפוס של מלנטריך ב-1576, היה שותף ב-1578, ועבר לבעלות מלאה במחצית השנייה של שנות ה-80 של המאה ה-16 – לאחר מות גיסו ב-1586, כאשר המעמד המשפטי הוסדר סופית עד 1589 וחובות שולמו במשך שנים לאחר מכן. בין 1586 ל-1599 הוציא בית המלאכה כ-139 כותרים: 62 בלטינית, 60 בצ'כית, שניים בגרמנית וחמישה עשר רב-לשוניים.
הפיצול הלשוני הזה הוא כל הטיעון של חייו בנתון סטטיסטי אחד. הלטינית הייתה שפת המלומדים; הצ'כית הייתה שפתם של כל השאר. וולסלבין ניהל בית דפוס שהתייחס אליהן כשווות, והנקודה בחצי הלטיני הייתה במידה רבה להזין את החצי הצ'כי. תוכניתו, כפי שמנסח זאת מקור צ'כי, נבנתה על "חינוך והשכלה תרבותית" ולא על חישוב מסחרי – מה שהבדיל אותו אפילו בקרב מדפיסים אירופיים, מקצוע שלא נודע באדישות לרווח.
היסטוריה לאנשים שלא היו מלומדים
ספרו שלו הגיע ראשון. Kalendář historický (לוח שנה היסטורי), שפורסם ב-1578 והורחב באופן משמעותי ב-1590, צמח ישירות מתוך הוראתו באוניברסיטה: לוח שנה שבו כל יום בשנה נשא את אירועיו ההיסטוריים, והפך את הכרונולוגיה למשהו שבורגני יודע קרוא וכתוב יכול לעיין בו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סביבו הוא בנה ספרייה מתורגמת של היסטוריה עולמית בצ'כית. דברי ימי העולם של יוהאן קריון הופיעו כ-Kronika světa ב-1584. Kroniky dvě o založení země české (שתי כרוניקות על ייסוד ארץ צ'כיה) הגיעו בעקבותיו ב-1585, כשהן נושאות את ההיסטוריה של בוהמיה מאת אניאס סילביוס. הגיאוגרפיה ההיסטורית של מוסקוביה מאת גואניני יצאה כ-Kronika moskevská ב-1590. הוא הדפיס את אוסביוס וקסיודורוס כ-Historie církve ב-1594, את הגיאוגרפיה המקודשת של בינטינג כ-Itinerarium sacrae scripturae ב-1592, ואת אדריכומיוס על ירושלים באותה שנה.
לא הכל היה לימוד גבוה. הוא פרסם את Práva městská (חוקי העיר) ב-1579; Politia historica, מדריך לממשל, ב-1584; ובשנים 1595–96 את מדריכי הרפואה והבוטניקה הביתיים Apatéka domácí ו-Herbář. כרבע מהתפוקה הכוללת היה דתי, כולל תרגומים של סופרי הרפורמציה שהופצו לקוראים הלא-קתוליים של בוהמיה. הקטלוג נקרא כניסיון מכוון לצייד קהל קוראים שלם של שפת האם מאפס.
הוא לא עשה זאת לבד. הוא גייס מתרגמים – מיקולאש אלברט, יאן קוצין, מטואש הוזיוס, ואצלב פלאצל, אדם הובר – הזמין את עבודתם, ואז ערך אותה בעצמו, והוסיף הקדמות משלו.
המילונים
המילונים הם המקום שבו השפה באמת השתנתה. הוא הוציא את Dictionarium linguae latinae ב-1579, את ה-Nomenclator ב-1586, וב-1598 את ה-Nomenclator quadrilinguis Boemico–Latino–Graeco–Germanicus המורחב בארבע שפות וגם את ה-Sylva quadrilinguis – צ'כית, לטינית, יוונית וגרמנית במקביל.
השיטה שלו הייתה הסתגלות ולא המצאה: הוא לקח מודלים לקסיקוגרפיים הומניסטיים יוקרתיים מחו"ל ובנה אותם מחדש סביב הצ'כית. אבל הבנייה מחדש הייתה העיקר. במקום להסתפק באספקת מקבילה צ'כית אחת לכל מילת מפתח לטינית, הוא העמיס על הערכים מילים נרדפות, ביטויים ופתגמים, תוך הפגנת מה שהמילון הביוגרפי של האקדמיה הצ'כית מכנה שיקול דעת לשוני מתוחכם המבוסס על לטינית קלאסית. ההשפעה הייתה להעניק לצ'כית הכתובה מאגר ביטויים שלא היה קיים בה בצורה מאורגנת קודם לכן, ולקבע אותה – להפוך את "הצ'כית ההומניסטית" לסטנדרט ולא לקבוצה של הרגלים אזוריים.
המראה של ספר צ'כי
הוא היה גם אומן רציני של העמוד המודפס. הטיפוגרפיה שלו מתוארת כפיכחה ואלגנטית הומניסטית, הכפופה את הקישוט לקריאות, ובית המלאכה שלו החזיק בערך 47 גופנים וגדלים – רומי גאראמונד, פראקטור, יוונית ועברית – אוסף הגופנים הנרחב ביותר בבוהמיה לפני ההר הלבן. הוא הכניס את חריטת נחושת לדפוס בשפה הצ'כית, הזמין לוחות עבור ה-Itinerarium מ-1592 ושכר את אגידיוס סדלר עבור דיוקן של קרישטוף האראנט, שהוא הדיוקן החרוט העתיק ביותר הידוע בספר מודפס בשפה הצ'כית ששרד.
מדוע דניאל מכונה גאון
האיכות הנדונה אינה מקוריות המחשבה אלא שיקול דעת אדריכלי על שפה שלמה. נראה כי וולסלבין תפס, ואז הוציא לפועל, תוכנית מסוג שכמעט אף אחד לא מנסה: לזהות את כל מה שחסר לתרבות קריאה בשפת אם – היסטוריה, מדריך משפטי, מדריך רפואי, היסטוריה של הכנסייה, גיאוגרפיה עולמית, ומעל הכל מילון עשיר מספיק כדי לכתוב בו – ואז להזמין, לתרגם, לערוך, לתקנן ולהדפיס את הכל, תוך שלוש עשרה שנים, לפי סטנדרט טיפוגרפי עקבי. המילון הביוגרפי של האקדמיה הצ'כית למדעים מדרג את חשיבותו בציון הגבוה ביותר שלו וזוקף לזכותו את יצירת המרכז לפופולריזציה של למידה הומניסטית בקרב מעמד הביניים המשכיל של פראג. עידן וולסלבין קרוי על שמו כי השפה הצ'כית של אותה תקופה היא במידה רבה המהדורה שלו.
טיעון הנגד הכן הוא שכמעט שום דבר בקטלוג אינו שלו. קריון, גואניני, אוסביוס, אדריכומיוס, בינטינג – אלו ספרים של אנשים אחרים. המילונים נבנו על מודלים הומניסטיים זרים. רוב התרגום נעשה על ידי אלברט, קוצין, הוזיוס, פלאצל והובר. עבודתו המקורית היחידה בעלת חשיבות היא ה-Kalendář historický, לקט מהרצאותיו. הוא מדפיס, עורך ולקסיקוגרף בעל תובנה יוצאת דופן, לא הוגה, והמילה "גאון" המיושמת עליו מתארת טעם, סיבולת ואינטליגנציה ארגונית ולא תגלית. בני זמנו באנטוורפן ובוונציה הפיקו יותר ממנו. מה שהם לא עשו היה לקחת שפה מדוברת על ידי כמה מיליוני אנשים ולהגיש לה, בתוך עשור וחצי, ספריית עבודה שלמה.
מורשת
הוא מת בפראג ב-18 באוקטובר 1599. אנה שמרה על פעילות בית הדפוס עד 1605, שש שנים אחרי בעלה, וסגרה את פעילותו הארוכה של בית המלאכה מלנטריך-וולסלבין לקראת סוף תור הזהב של בוהמיה שלפני קרב ההר הלבן.
מה ששרד אותו הוא תווית. היסטוריונים צ'כים אינם מכנים את השליש האחרון של המאה ה-16 עידן רודולף השני, אף שהקיסר החזיק את חצרו באותה עיר; הם מכנים אותו עידן וולסלבין, על שם מדפיס. השם הוא פסק הדין – הערכה שהדבר המכריע שקרה בבוהמיה באותן שנים לא התרחש בטירה אלא בבית מלאכה מתחתיה, שבו פרופסור לשעבר החליט, ספר אחר ספר, מה השפה שלו תוכל לומר. בשנת 1902 הוקמה אנדרטה ברובע של פראג הנושא את שמו המאומץ.