קורנליוס הרץ (Cornelius Herz): החשמלאי במרכז שערוריית פנמה
ב-20 בנובמבר 1892 נמצא הברון ז'אק דה ריינאך (Jacques de Reinach) מת בפריז. איש הכספים בילה את הערב הקודם בסבב פגישות נואש, ומותו – שנרשם כהתאבדות – הצית את שערוריית השחיתות הגדולה ביותר של הרפובליקה הצרפתית השלישית. בתוך ימים עזב רופא ויזם חשמל אמריקאי יליד גרמניה בשם קורנליוס הרץ את צרפת למלון בבורנמות'. הוא מעולם לא חזר. על מה הוא באמת היה אשם התנהל ויכוח במשך יותר ממאה שנה, והוויכוח לא הוכרע.
מבזאנסון לניו יורק
הרץ נולד בבזאנסון (Besançon) בספטמבר 1845 להורים יהודים-גרמנים, לאופולד הרץ ואדלייד פרידמן, שהגיעו מהסן. בשנת 1848 היגרה המשפחה לאמריקה, התיישבה בניו יורק, וקיבלה אזרחות עד שנת 1853. הוא החל ללמוד בסיטי קולג' של ניו יורק בשנת 1858, שירת כסגן בצבא ארצות הברית בשנת 1861, וסיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 1864 עם תואר ראשון ותואר שני. לאחר מכן למד בהיידלברג, באוניברסיטת פריז ובבית הספר לרפואה של פריז.
מלחמת צרפת-פרוסיה מצאה אותו בצרפת. הוא שירת כרופא גדודי תחת הגנרל אנטואן שאנזי (Antoine Chanzy) ומונה לאביר לגיון הכבוד בינואר 1871, ולאחר מכן קיבל משרה בבית החולים הימי בברק-סור-מר (Berck-sur-Mer). הוא חזר לאמריקה בסתיו 1871, הגיע לשיקגו בזמן לשריפה הגדולה וניהל את עבודות השיקום הרפואי. בשנת 1872 הפך לרופא ראשי של בית החולים מאונט סיני בניו יורק. הוא נשא לאישה את ביאנקה סארוני בבוסטון בשנת 1873, עבר לסן פרנסיסקו, הצטרף למועצת הבריאות והתמחה במחלות עצבים.
שנות החשמל
זהו החלק בחייו של הרץ שנודע לשמצה כמעט מחק לחלוטין. הוא ייסד את חברת החשמל של קליפורניה (California Electrical Works), ובספטמבר 1877 חתם על הסכם עם תומאס אדיסון, ג'ורג' פרסקוט וסטיבן פילד בנוגע לזכויות האירופיות לפטנט הטלגרף המרובע – ההמצאה שאפשרה לארבע הודעות לעבור בו-זמנית על חוט בודד.
לאחר מכן עבר לפריז עם ביאנקה ושתי בנותיהן והפך למארגן מרכזי של תעשיית החשמל הצרפתית ברגע היווסדה. הוא ייסד את חברת העברת כוח חשמלי (Electric-Force Transmission Company) על סמך הפטנטים של מרסל דפרה (Marcel Deprez), ולפי עדותו של סר אדוארד ג'יימס ריד, שכתב ב-Fortnightly Review בשנת 1897: "בשנת 1878 יצר קורנליוס ונבחר לנשיא הסינדיקט הצרפתי הידוע לחשמל". הוא היה ממובילי התערוכה הבינלאומית לחשמל בפריז בשנת 1881 – האירוע שהציג את האור החשמלי לתודעה האירופית ההמונית. הוא ייסד שני כתבי עת מדעיים, La Lumière Électrique ו-Journal d'Électricité, וביחד עם הבנקים הגדולים בפריז ומשפחת רוטשילד הקים חברות חשמל ותקשורת, ביניהן מיזם להפעלת קווי טלפון וטלגרף ממלכתיים שחיברו את 36,000 הקומונות של צרפת בחצי פני למילה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכבוד הגיע בעקבותיו: קצין לגיון הכבוד בשנת 1878; מינוי על ידי הנשיא גרפילד לנציג ארצות הברית לקונגרס החשמלאים הבינלאומי ב-1881; מפקד ב-1881; קצין בכיר ב-1886; ומלך איטליה אומברטו הראשון העניק לו את הצלב הגדול של מסדר הקדושים מוריס ולזרוס.
פנמה
החברה האוניברסלית של תעלת פנמה (Compagnie universelle du canal interocéanique de Panama), ניסיונו של פרדיננד דה לספס (Ferdinand de Lesseps) לחזור על הצלחת תעלת סואץ במרכז אמריקה, נקלעה למשבר פיננסי בשנת 1888 וביקשה אישור פרלמנטרי להלוואת הגרלה. החברה קרסה בתחילת 1889, והחקירה שבאה בעקבותיה טענה כי יותר מ-150 פרלמנטרים קיבלו שוחד כדי לתמוך באישור. בריטניקה מזהה את הדמויות המרכזיות בתוכנית השוחד כריינאך, יחד עם שני מתווכים, לאופולד ארטון (Léopold Arton) וקורנליוס הרץ, שברחו מהמדינה. שארל ביהו (Charles Baïhaut), שר עבודות ציבוריות לשעבר, הודה בקבלת תשלומים ונידון לחמש שנות מאסר ב-1893; רוב הצירים האחרים המעורבים זוכו מחוסר ראיות. ממשלתו של אמיל לובה (Émile Loubet) נפלה בנובמבר 1892.
הרץ שהה באנגליה כשפרצה השערורייה. הוא חזר לצרפת, ואז עזב למלון טנרוויל בבורנמות' לאחר מותו של ריינאך. היה חשד נרחב שהוא החזיק בראיות נגד פוליטיקאים ואנשי כספים בולטים – מה שאם היה נכון, נתן לאנשים חזקים רבים אינטרס בשתיקתו.
האישום שהוגש נגדו בסופו של דבר היה סחיטה של ריינאך. ריד, בהגנתו משנת 1897, כינה זאת "אישום שמעולם לא הועלה על ידי הברון עצמו בחייו ולא היה לו בסיס גלוי בחוק או בעובדות", וטען שהמדינה הצרפתית מחקה את הרץ מרשימות לגיון הכבוד ללא שימוע, העלימה ראיות על עניינים טכניים, הקפיאה את נכסיו ורדפה אחרי הסגרתו דרך בתי המשפט האנגליים, בעוד העיתונות גינתה אותו כבוגד, מרגל בשירות האנגלים, מסית ורוצח. זהו הנרטיב של פרקליטו של הרץ, ויש לקרוא אותו בהתאם. המוסכם הוא שהרץ התנגד להסגרה על רקע מחלה סופנית ונשאר בבורנמות' עד מותו ב-6 ביולי 1898.
ז'ורז' קלמנסו (Georges Clemenceau), שידידותו עם הרץ הייתה ידועה לשמצה, הואשם בקבלת כסף בריטי, איבד את מושבו הפרלמנטרי ב-1893 ופרש מהפוליטיקה לשנים רבות. הוא האשים את הרץ בכך. השערורייה הפכה גם לנשק מרכזי עבור אויבי הרפובליקה, ובולטותם של בנקאים יהודים בפרשה נוצלה ללא רחם על ידי העיתונות האנטישמית – אותו זרם שיפרוץ במלוא עוצמתו בפרשת דרייפוס שנתיים לאחר מכן.
מדוע קורנליוס נקרא גאון
המגנים והתובעים של הרץ אינם מסכימים כמעט על דבר, אך הם אינם צריכים להתווכח על יכולותיו. לפני פנמה, הוא בנה קריירה משמעותית בצומת של רפואה, הנדסת חשמל ופיננסים: תואר רפואי מניו יורק, עיטור שדה קרב, ניהול בית חולים, ולאחר מכן הסכם פטנטים עם אדיסון ונשיאות הסינדיקט הצרפתי לחשמל ברגע היווסד התעשייה. הוא השיק שני כתבי עת טכניים וארגן חברות עם גיבוי של משפחת רוטשילד כדי לחבר מדינה שלמה בחשמל. להגיע לפריז כמהגר אמריקאי בשנת 1877 ולהפוך, בתוך שנה, לדמות המארגנת של החשמל הצרפתי דרש שילוב לא רגיל של אוריינות טכנית, שטף פיננסי ואומץ חברתי.
האיכות האחרונה הזו היא היכן שהמקרה מתהפך. הכישרון של הרץ היה לעמוד בצומת שבין טכנולוגיה חדשה לבין ההון והאישורים הפוליטיים שהיא דרשה – וזו בדיוק העמדה שמהמקום שלה אפשר או לבנות תעשייה או להשחית פרלמנט, תוך שימוש באותם כישורים. האם הוא עשה את השני נותר לא פתור. בריטניקה מתעדת אותו כמתווך בתוכנית השוחד שברח; ריד טען שהאישומים היו חסרי בסיס וכי צרפת משכה אותם, ודיווח שהרץ זוכה לחלוטין ב-1906, שמונה שנים לאחר מותו. לא ניתן לאמץ אף אחד מהדיווחים בפשטות.
מה שניתן לומר בכנות הוא זה: היכולת שהמקורות מפגינים היא תיווך – הרכבת טכנולוגים, בנקאים, שרים ועיתונאים להסדרים שלא היו קיימים בעבר. בתעשיית החשמל זה הפיק תשתית אמיתית. בפרשת פנמה, ללא קשר לתפקידו, זה הפיק קטסטרופה. זה לא אינטלקט שאפשר להעריץ בבטחה ללא סייג, והמילה גאון, המיושמת כאן, מתארת יכולת ולא מעניקה פסק דין.
מורשת
שערוריית פנמה האריכה ימים יותר מכל אדם שנטל בה חלק, והפכה בצרפת לקיצור של שחיתות פוליטית מערכתית. הרץ מת במלון חוף אנגלי, לאחר שהוסר מלגיון הכבוד שאליו טיפס עד לדרגת קצין בכיר, ונזכר כנמלט ולא כאדם שעזר לארגן את החשמול של צרפת. אוסף ולקום (Wellcome Collection) מחזיק בצבעי מים משנת 1897 בערך המהתלים בגלותו בבורנמות' – רופא המודד את הדופק שלו, עיתון המכריז על המרדף אחריו. זו אנדרטה מוזרה: הדימויים האחרונים שהופצו באופן נרחב של האיש הם קריקטורות שלו כשהוא מעמיד פנים שהוא חולה.