كوراسون أكينو (Corazon Aquino): האלמנה שהפילה דיקטטור
בפברואר 1986 עמדה עקרת בית שמעולם לא כיהנה בתפקיד פוליטי מול מיליונים מתושبي הפיליפינים, שהאמינו כי ניצחה בבחירות לנשיאות שדיקטטור התնקש לטעון כי הוא עצמו ניצח בהן. בתוך ימים פונה בכיר השלטון ששלט בפיליפינים במשך שני עשורים מהמדינה במסוק צבאי אמריקאי, וקורاسون أكينو (Corazon Aquino), שנכנסה לפוליטיקה רק משום שבעלה נרצח במסלול המראה בשדה תעופה, הושבעה לנשיאה הראשונה של המדינה.
יורשת מטעים שהפכה לאשת פוליטיקאי
היא נולדה בשם מריה كوراسون סומולונג קუוחנגקו (Maria Corazon Sumulong Cojuangco) ב-25 בינואר 1933 בפאניקי (Paniqui) שבטרלאק (Tarlac), והייתה הילדה השישית מתוך שמונה במשפחת מגדلي סוכר עשירה. היא התחנכה בבתי ספר פרטיים בפיליפינים ובארצות הברית, למדה באקדמיית רייבנהิล (Ravenhill Academy) בפילדלפיה ובבית הספר של מנזר נוטרדאם (Notre Dame Convent School) בניו יורק, לפני השלמת תואר ראשון בצרפתית בקולג' מאונט סנט וינסנט (College of Mount St. Vincent) בעיר ניו יורק. היא החלה לימודי משפטים באוניברסיטת המזרח הרחוק (Far Eastern University) במניلا אך הפסיקה את לימודיה לאחר שנישאה לסטודנט למשפטים עמית, בניגנו "נינוי" أكينو הבן (Benigno "Ninoy" Aquino Jr.), שלימים הפך למושל המחוזי הצעיר ביותר במדינה ולאחר מכן לסناتור, ולמתנגדו הבולט ביותר של הנשיא פרדיננד מרקوس (Ferdinand Marcos).
התאלמנות על מסלול ההמראה
כאשר מרקوس הכריז על משטר צבאי ב-1972, נינוי أكينو (Ninoy Aquino) נעצר ונדון לבסוף למוות; שנים של מאסר ותקופת הגליה רפואית בבוסטון באו לאחר מכן בטרם החליט לשוב הביתה ב-1983 כדי לטפל ישירות במרקوس. הוא נורה למוות ברגע שירד מהמטוס בנמל התעופה הבין-לאומי מניلا (Manila International Airport), התנקשות שיוחסה רבות לצבאו של מרקوس ואשר הפכה מיד את אלמנתו, אישה ללא קריירה פוליטית משל עצמה, למנהיגה הסמלית של האופוזיציה. كوراسون أكينو (Corazon Aquino) הובילה תהלוכת הלוויה שהוערכה בכשני מיליון בני אדם דרך מניلا, ההפגנה ההמונית הראשונה של הזעם הציבורי שבסופו של דבר תפיל את המשטר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כוח העם
אكينو התמודדה מול מרקوس בבחירות הבזק לנשיאות בפברואר 1986, וניהלה מסע בחירות בצהוב, הצבע שהפך לקיצור דרך עבור התנועה נגדו. כאשר מרקوس הכריז על עצמו כמנצח למרות עדויות נרחבות להונאה, מאות אלפי פיליפינים שטפו את רחובות מניلا, וחלקים מהצבא מרדו נגד הממשלה. בתוך ימים קרס משטר מרקوس, ומרקوس עצמו פונה באמצעות מסוק צבאי אמריקאי לגלות בהוואי. ההתקוממות ללא שפיכות דמים, הידועה כמהפכת כוח העם (People Power Revolution), הפכה למודל שצוין לימים כהשראה לתנועות דמוקרטיות באינדונזיה ובתאילנד, והיא הפכה את אكينו, שהושבעה ב-25 בפברואר 1986, לאישה הראשונה שכיהנה בנשיאות הפיליפינים. מגזין טיים (Time) בחר בה לאשת השנה לשנת 1986.
נשיאות תחת מצור
הישגה המרכזי של אكينו בתפקיד היה שיקום המוסדות שמרקوس הרס: היא החזירה על כוננם את החוקה ואת ההביאס קורפוס וקיבעה מחדש את המכניקה הבסיסית של ממשל דמוקרטי לאחר שני עשורים של שלטון סמכותי. הישג זה התמודד עם איום כמעט מתמיד – היא שרדה שבעה ניסיונות הפיכה במהלך כהונתה הבודדת בת שש השנים, עדות לעד כמה שנויה במחלוקת ושבירה נותרה המעבר לדמוקרטיה גם לאחר נפילתו של מרקوس. הרקורד שלה כמנהלת היה מעורב יותר מכפי שמעמדה הסמלי רמז: היא נאבקה לפרק את השחיתות המושרשת של האליטה הפוליטית והעסקית של המדינה, וכישלונה המשמעותי ביותר היה רפורמת קרקעות. תוכנית חלוקה מקיפה הייתה מרכזית במצע שלה, אך יישומה נתקע קשות, ומבקרים ציינו ניגוד עניינים צורם בעובדה שמטע הסוכר השייך למשפחתה, המשתרע על פני כעשרים וחמישה מייל רבועים ומכונה האצ'ينда לואיσιטה (Hacienda Luisita), היה בין האחוזות שהרפורמה אמורה הייתה לפרק – סתירה שערערה את אמינותה בקרב העניים הכפריים הגם שזכתה להערצה בין-לאומית כסמל דמוקרטי.
האיום הקרוב ביותר
ניסיון ההפיכה הרציני ביותר מבין השבעה התרחש בדצמבר 1989, כאשר כשלושה אלפים חיילים מורדים מתנועת רפורמת הכוחות מזוינים (Reform the Armed Forces Movement), בתמיכת חיילים הנאמנים למרקوس, השתלטו על בסיסי חיל אוויר וחלקים ממניلا והפציצו בצלילה את ארמון הנשיאות עצמו. אكينו ביקשה סיוע צבאי אמריקאי, ומטוסי קרב אמריקאיים מסוג F-4 פנטום (F-4 Phantom) שהמריאו מבסיס האוויר קלארק (Clark Air Base) איימו על מטוסי המורדים לגגת את פעילותם, התערבות מכרעת שעזרה לכוחות הממשלה להשתלט מחדש בתוך ימים אך במחיר של כמעט מאה הרוגים, בהם חמישה אזרחים, וכש1.5 מיליארד דולר בנזקים כלכליים. הפרק היווה חרב פיפיות פוליטית: הוא שמר עליה בתפקידה, אך ההסתמכות שלה על כוח אווירי אמריקאי כדי לשרוד הפיכה נגד ממשלה פיליפינית שנבחרה באופן דמוקרטי נוצלה על ידי מבקרים כהוכחה לכך שסמכותה נותרה רעועה, ואפילו סגן הנשיא שלה עצמו צידד פומבי בגורמים המזדהים עם הקושרים וקרא להתפטרותה.
מדוע كوراسون מכונה גאונה
טענתה של אكينו לגאونة מסוימת אינה טכנית או אינטלקטואלית במובן המקובל; היא נשענת על אינסטינקט פוליטי ומוסרי – היכולת, כגורם חיצוני חסר הכשרה וללא ניסיון ניהולי, להפוך לדמות היחידה המסוגלת לאחד אופוזיציה מפוררת ולשמש כחלופה לגיטימית לדיקטטור מושרש, ואז להחזיק קואליציה זו יחד באמצעות העברת שלטון ללא שפיכות דמים. מעריצים, כולל צופים בין-לאומיים שצפו בכוח העם מתפתח, ייחסו את סמכותה המוסרית האישית, שהועברה אליה ישירות ממרטירות בעלה, כמרכיב המכריע שהפוך את המהפכה לאפשרית במקום שבו תמרון פוליטי מאורגן לבדו נכשל במשך שנים. הטיעון הנגדי ההגון משמעותי: התכונות שהפכו אותה לסמל יעיל של התנגדות לא תורגמו בצורה נקייה לממשל מיומן, וכישלון נשיאותה להשיג רפורמת קרקעות משמעותית, בתוספת חלקה של משפחתה שלה בתוצאה, מצוין על ידי היסטוריונים כהוכחה לכך שגאונות סמלית ויכולת ניהולית אינן אותו הדבר.
מורשת
אكينו עזבה את התפקיד ב-1992 לאחר שקיימה את הבטחתה המרכזית לשקם את הדמוקרטיה הפיליפינית, דמוקרטיה שהמשיכה להתקיים, עד כמה שזה לא מושלם, בעשורים שחלפו מאז. היא המשיכה להשמיע את קולה נגד עבירות ממשלתיות ועוני עד למותה מסרטן ב-1 באוגוסט 2009 בגיל 76. בנה, בניגנו "נוינוי" أكينو השלישי (Benigno "Noynoy" Aquino III), נבחר לנשיא פחות משנה לאחר מכן, והאריך את המורשת הפוליטית של המשפחה לדור שני והבטיח ששמה יישאר קשור לוויכוח הבלתי גמור של המדינה סביב מה שמהפכתה השיגה בפועל.