קליף רוברטסון: השחקן שחשף את השחיתות בהוליווד
בשנת 1977, שחקן פתח דו"ח מס שגרתי וגילה אי-התאמה שתעלה לו ביותר מכסף: טופס W-2 המציג תשלום של 10,000 דולר ששולם לו על ידי אולפני קולומביה, סכום שמעולם לא קיבל. במקום לקבל הסדר בשקט, קליף רוברטסון (Cliff Robertson) המשיך לעסוק בנושא עד שחשף את אחת משערוריות המעילה הגדולות בתולדות האולפנים – ולפי עדותו, בילה את רבע המאה הבא בתשלום מחיר על כנותו באמצעות הקריירה שלו. זהו מקרה נדיר של זוכה פרס האוסקר שהתפקיד המשמעותי ביותר שלו היה זה שגילם מחוץ למצלמות.
ילדות של יתום בלה הויה
רוברטסון נולד ב-9 בספטמבר 1923 בסן דייגו וגדל בלה הויה הסמוכה, קליפורניה. הוריו התגרשו כשהיה בן שנה; אמו מתה מדלקת הצפק בגיל עשרים ואחת, ואביו, שרוברטסון תיאר מאוחר יותר ביובש כ"יורש בטלן של סכום נאה מכספי חווה", היה נעדר במידה רבה מחייו. הוא גדל אצל סבתו מצד אביו, וחבריו ללימודים בתיכון לה הויה, אותו סיים ב-1941, כינו אותו "הפניקס המהלך". מלחמת העולם השנייה הובילה אותו לצי הסוחר האמריקאי כקצין שלישי לפני שנרשם למכללת אנטיוך באוהיו, אותה עזב ללא תואר כדי לעבוד לזמן קצר כעיתונאי – התחלה חסרת מנוחה לאדם שלא התמסר למשחק עד אמצע שנות העשרים לחייו.
משידורי טלוויזיה חיים ועד "צ'ארלי"
רוברטסון התאמן ב"אקטורס סטודיו" ובנה קריירה במהלך תור הזהב של דרמות הטלוויזיה בשידור חי, כשהוא עובד בהתמדה לאורך שנות ה-50 בסדרות אנתולוגיה לפני שקיבל את תפקיד הבכורה הקולנועי שלו בסרט "פיקניק" (1955) של ג'ושוע לוגן, בתפקיד שחברו של ויליאם הולדן גילם במקור בברודוויי. עבודות קולנוע נוספות הגיעו לצד ג'ואן קרופורד ב"עלי שלכת" ובקומדיה האנסמבל "גידג'ט", אך התפקיד שיגדיר את הקריירה שלו הגיע תחילה בטלוויזיה: ב-1961 הוא כיכב ב"שני עולמותיו של צ'ארלי גורדון", עיבוד לסיפורו של דניאל קיז על אדם עם מוגבלות שכלית שיכולותיו הקוגניטיביות משתנות זמנית על ידי הליך ניסיוני. מתוסכל מכך שהתפקיד לא תורגם להזדמנויות קולנועיות גדולות יותר, רוברטסון קנה באופן אישי את הזכויות לחומר, הזמין את סטרלינג סיליפנט לכתוב תסריט, והוביל אותו לסרט "צ'ארלי" (1968). ההימור השתלם: רוברטסון זכה בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר, מקרה נדיר של שחקן המהנדס לעצמו את תפקיד חייו מרכישת הזכויות ועד ההפקה.
גילום בחירתו של נשיא
בשנת 1963 לוהק רוברטסון לתפקיד סגן צעיר ג'ון פ. קנדי בסרט המלחמה "PT 109", לפי הדיווחים לבקשתו האישית של קנדי – סימן לכמה רחוק הגיע המוניטין הטלוויזיוני שלו בתחילת שנות ה-60, למרות שהסרט עצמו לא הצליח בקופות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרשת בגלמן
גילויו של רוברטסון את הצ'ק המזויף על סך 10,000 דולר ב-1977 הוביל את החוקרים לדייוויד בגלמן, ראש אולפני קולומביה, שנמצא כי זייף צ'קים בשווי של כ-40,000 דולר. רוברטסון ואשתו דאז, השחקנית דיינה מריל, סירבו ללחץ האולפנים לשתוק, ובגלמן הורשע בסופו של דבר במעילה ונאלץ לעזוב את תפקידו. רוברטסון טען לאורך שארית הקריירה שלו שהתעשייה הענישה אותו ולא את המנהל שביצע את הפשע, מתוך אמונה שהחשיפה פגעה במעמדו בתוך מבנה הכוח של הוליווד; לפי עדותו, האולפנים הגדולים נמנעו למעשה מליהוקו לסרט אולפן עד "ספיידרמן" ב-2002, פער של כעשרים וחמש שנים.
מערכה שנייה כדוד בן
ההיעדרות הארוכה מתפקידים ראשיים באולפנים לא גרמה לרוברטסון להיעלם מהמסכים – הוא עבד בהתמדה בטלוויזיה, כולל תקופה באופרת הסבון "פלקון קרסט", וזכה בפרס אמי על סרט הטלוויזיה "המשחק" – אך הליהוק שלו לתפקיד הדוד בן של פיטר פארקר בסרט "ספיידרמן" (2002) של סם ריימי, והופעתו החוזרת בתפקיד בפלאשבקים בסרטי ההמשך, הם שהציגו אותו לדור חדש לגמרי. "מאז ספיידרמן 1 ו-2, נראה שיש לי דור חדש לגמרי של מעריצים", ציין, בנימה של הצדקה שקטה עבור שחקן שבילה עשורים בשולי התעשייה.
כנפיים מעל ניו יורק
מחוץ למסך, רוברטסון היה טייס נלהב שהחזיק במטוסים עתיקים, כולל דה הבילנד טייגר מות' וספיטפייר ממלחמת העולם השנייה, ועמד בראש תוכנית "הנשרים הצעירים" של איגוד המטוסים הניסיוניים בין 1992 ל-1994, פרויקט שהטיס מיליון ילדים במטוסים קלים עד 2003. בבוקר ה-11 בספטמבר 2001, הוא הטיס במקרה מטוס ביצ'קראפט ברון מעל מנהטן, בגובה 7,500 רגל ישירות מעל מרכז הסחר העולמי, כאשר מטוס הנוסעים החטוף הראשון פגע במגדלים – נקודת תצפית של עד ראייה עליה דיבר לעיתים רחוקות בפומבי.
מדוע קליף מכונה גאון
המוניטין של רוברטסון נבנה פחות על מקוריות אינטלקטואלית גולמית ויותר על פיקחות ותעוזה – אינסטינקט של מפיק עטוף בקריירה של שחקן. הוא זיהה את הפוטנציאל הדרמטי בתפקיד צ'ארלי גורדון לפני שמישהו בתעשייה הסכים להשקיע בו כסף, קנה את הזכויות בעצמו ובנה סרט זוכה אוסקר סביב תפקיד שאף אחד אחר לא נלחם ליצור. זוהי מיומנות נדירה באמת, קרובה יותר לחזון יזמי מאשר לכישרון משחק בלבד, וזה הוגן לקרוא לזה סוג של גאונות ליצירת הזדמנויות עצמיות. סירובו לשתוק לגבי הזיוף של בגלמן הראה את אותה עצמאות עקשנית, גם במחיר ישיר לקריירה שלו – עדות ליושרה יותר מאשר לאינטלקט. אך דבר ברקורד שלו לא מצביע על סוג של פריצת דרך אינטלקטואלית או אמנותית הקשורה למילה במובנה המחמיר: הוא היה, בהסכמה רחבה, שחקן ראשי עמיד וממושמע ומפעיל פיקח ולא חדשן שעיצב מחדש את מלאכתו. גאונות כאן פירושה התמדה פיקחית ועקרונית, לא המצאה.
מורשת
רוברטסון מת מסיבות טבעיות ב-10 בספטמבר 2011, בסטוני ברוק, ניו יורק, יום אחד לאחר יום הולדתו ה-88, ונקבר באיסט המפטון. הוא הותיר אחריו אוסקר, אמי, כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד, וחברות בהיכל התהילה הלאומי לתעופה ובהיכל התהילה הבינלאומי לאוויר וחלל – כבוד שביחד מתאר אדם שבנה לעצמו מערכות שניות, על הקרקע ובאוויר, בכל פעם שהוליווד סירבה להעניק לו אחת.