קלוד ניקולייה

קלוד ניקולייה (Claude Nicollier): האסטרונום שעלה למעלה כדי לתקן את הטלסקופ

הוא נבחר כאסטרונאוט ביולי 1978 ולא טס עד יולי 1992 – ארבע-עשרה שנים של המתנה ביוסטון. כשסוף סוף הגיע תורו, המשימות שקיבל היו החשובות ביותר: שתי טיסות לתיקון טלסקופ החלל האבל, מכשיר שהנתונים שלו היו חשובים לו מבחינה מקצועית, שכן הקדיש את תחילת שנות ה-70 לאסטרונומיה בתחום התת-אדום במצפה הכוכבים של ז'נבה. בטיסה השנייה מביניהן, בדצמבר 1999, הוא בילה שמונה שעות ועשר דקות מחוץ לתא הלחץ כשידיו עליו.

הפיזיקאי שהטיס מטוסי הוקר האנטר (Hawker Hunter)

קלוד ניקולייה נולד ב-2 בספטמבר 1944 וסיים את לימודיו בגימנסיה של העיר (Gymnase de la Cité) בלוזאן בשנת 1962. הוא קיבל תואר מוסמך בפיזיקה מאוניברסיטת לוזאן ב-1970 – הביוגרפיה הרשמית של סוכנות החלל האירופית מגדירה זאת כבוגר מדעים – ולאחריו ב-1975 תואר פוסט-דיפלומטי באסטרופיזיקה מאוניברסיטת ז'נבה.

מתחת לעיסוק המדעי רצה קריירה מקצועית נפרדת לחלוטין באוויר. החל מ-1966 הוא הטיס עבור חיל האוויר השווייצרי בטייסת 5 (Fliegerstaffel 5) מטוסי הוקר האנטר, ובסופו של דבר הגיע לדרגת קפטן. ב-1974 הוא הפך לטייס בחברת תעופה והטיס מטוסי DC-9 עבור חברת סוויסאייר (Swissair). ב-1988, בעודו כבר אסטרונאוט בנאס"א (NASA), הוא הוסיף את ההסמכה שמשלימה את הסט: בית הספר לטייסי ניסוי של האימפריה (Empire Test Pilots' School) בבוסקומב דאון. שעות הטיסה הרשומות שלו מדווחות בדרכים שונות כ-5,600 או, לפי סוכנות החלל האירופית, מעל 6,400, מתוכן ארבעת אלפים במטוסי סילון.

אסטרונומיית תת-אדום בז'נבה

בין השנים 1970 ל-1973 הוא עבד כמדען בוגר במכון לאסטרונומיה של אוניברסיטת לוזאן ובמצפה הכוכבים של ז'נבה, על תוכניות לאסטרונומיה בתחום התת-אדום. זהו החלק בביוגרפיה שמעניק לשאר את צורתו. ניקולייה הוא אחד מאנשים בודדים שביצעו שירות ותחזוקה לטלסקופ חלל, תוך ידיעה, מבפנים, לשם מה מיועד המכשיר ומה המחיר שמשלמים הממתינים לנתונים בגלל פונקציית פיזור נקודה משובשת.

נבחר ב-1978

ביולי 1978 הוא מונה לקבוצה הראשונה של אסטרונאוטים בסוכנות החלל האירופית. במאי 1980 הוא הצטרף לקבוצת האסטרונאוטים 9 של נאס"א לצורך הכשרה כמומחה משימה, והיה ללא-אמריקאי הראשון שהפך לאסטרונאוט מן המניין בנאס"א. הוא נשאר בבסיסו ביוסטון עד שנת 2005.

תקופת ההמתנה התמלאה בהנדסה הלא-זוהרת שמאפשרת את הטיסות: אימות תוכנת טיסה במעבדה לשילוב אוויוניקה של המעבורת, עבודת פיתוח על מערכת הלוויין הקשור, ותמיכה במערכת המניפולטור המרוחק – הזרוע הרובוטית של המעבורת – ומאוחר יותר ברובוטיקה של תחנת החלל הבין-לאומית. מהאביב של 1996 ועד סוף 1998 הוא עמד בראש ענף הרובוטיקה של משרד האסטרונאוטים; משנת 2000 הוא שובץ לענף פעילות חוץ-רכבית (EVA), ושימש כאסטרונאוט המוביל של סוכנות החלל האירופית ביוסטון.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

ארבע טיסות

המשימה STS-46 שוגרה על גבי המעבורת אטלנטיס (Atlantis) בשנת 1992 – שמונה ימים, שבמהלכם פרס את המעבדה החופשית EURECA ואת מערכת הלוויין הקשור הראשונה. בכך הפך ניקולייה לאזרח השווייצרי הראשון בחלל.

המשימה STS-61, על גבי המעבורת אנדוור (Endeavour) בדצמבר 1993, היא הסיבה לכך שהוא מופיע בספרי ההיסטוריה. האבל שוגר עם מראה פגומה, ומשימה זו, שנמשכה עשרה ימים, הייתה משימת החילוץ: הטיסה שביצעה את התיקון לאופטיקה המעוותת של הטלסקופ והפכה מבוכה יקרה מאוד למצפה הכוכבים הפרודוקטיבי ביותר שנבנה אי פעם. ניקולייה הפעיל את הזרוע הרובוטית. הצוות קיבל את פרס קולייר (Collier Trophy) לשנת 1993, הכבוד הגבוה ביותר בתעופה האמריקאית, בשנה שלאחר מכן.

המשימה STS-75, על גבי המעבורת קולומביה (Columbia) ב-1996, ביצעה טיסה חוזרת של הלוויין הקשור, TSS-1R. לאחר מכן, בדצמבר 1999, הגיעה המשימה STS-103 על גבי המעבורת דיסקברי (Discovery) – האבל שוב, והפעם ניקולייה יצא אל מחוץ למעבורת. הליכת החלל שלו נמשכה יותר משמונה שעות, שבהן התקין ציוד על הטלסקופ, ובכך הפך לאסטרונאוט הראשון של סוכנות החלל האירופית שביצע פעילות חוץ-רכבית במשימת מעבורת.

במהלך ארבע טיסות הוא צבר למעלה מאלף שעות בחלל: 42 ימים, 12 שעות ו-5 דקות.

מדוע קלוד מכונה גאון

הטענה המעניינת לגבי ניקולייה אינה שהוא היה חכם יותר מאסטרונאוטים אחרים, אלא שהוא היה דוגמה שלמה באופן יוצא דופן לסוג נדיר. ארבע כשרויות מקצועיות נפרדות, שכל אחת מהן דורשת מאדם ממוצע קריירה שלמה, מתכנסות באדם אחד: אסטרופיזיקאי מחקרי, טייס קרב, קפטן בחברת תעופה, טייס ניסוי מוסמך – ומעבר לכך, שני המלאכות הקשות ביותר בטיסות חלל מאוישות, הפעלת זרוע רובוטית ועבודה חוץ-רכבית, שאת שתיהן הוביל כראש ענף ולא רק תרגל.

השילוב הזה אינו קישוטי. שירות ותחזוקה להאבל הוא בדיוק המשימה שדורשת זאת. האופטיקה היא בעיה פיזיקלית; הגישה והלכידה הן בעיה של טיסה; הזרוע היא בעיה רובוטית; והתיקון עצמו הוא עבודה ידנית המתבצעת בחליפת לחץ שכפפותיה נלחמות בכל תנועה. ניקולייה היה יכול להחזיק את כל השרשרת, מפונקציית פיזור הנקודה ועד המומנט על הבורג, בראש אחד.

טענת הנגד היא פשוטה. הוא לא ניסח שום תיאוריה, לא פרסם מאמר פורץ דרך, והקריירה האסטרונומית שלו הסתיימה ב-1973 לאחר שלוש שנים כמדען בוגר. הוא היה מומחה משימה שביצע נהלים שתוכננו על ידי צוותים גדולים על הקרקע, ופרס קולייר הוענק לצוות STS-61 באופן קולקטיבי. ארבע-עשרה שנים עברו בין בחירתו לבין טיסתו הראשונה. לא הביוגרפיה של סוכנות החלל האירופית ולא הדיווח הרשמי המקובל מכנים אותו גאון; המילה שמוצמדת אליו הכי הרבה פעמים בשווייץ היא "ראשון". מה שנותר ללא הפרזה הוא העובדה שהוא שילב אוריינות מדעית עמוקה עם מיומנות תפעולית עילית, ושהטלסקופ הטוב בעולם פועל בחלקו בזכותו.

לוזאן

הוא החל ללמד בבית הספר הפוליטכני הפדרלי של לוזאן (EPFL) בשנת 2004 ומונה לפרופסור מן המניין לטכנולוגיית חלל ב-28 במרץ 2007, ופרש מסוכנות החלל האירופית בחודש שלאחר מכן. הקורס שלו עוסק בתכנון ותפעול משימות חלל. הוא גם תרם את מומחיותו כטייס ניסוי לפרויקט סולאר אימפולס (Solar Impulse), פרויקט המטוס השווייצרי המונע באנרגיה סולארית, ועבד על בטיחות וניסויי טיסה – חזרה, בסוף, לחצי התעופתי של חייו הכפולים.

העיטורים רבים. מדליית השירות המצטיין של נאס"א ב-2001; ארבע מדליות טיסת חלל של נאס"א, אחת לכל משימה; מדליית אלברט איינשטיין ב-1998; מדליית הזהב של יורי גגארין ב-1994; כניסה להיכל התהילה הבין-לאומי של החלל ב-1997; תוארי דוקטור לשם כבוד מ-EPFL ומאוניברסיטת ז'נבה ב-1994, ומבית הספר לעסקים בלוזאן ב-2011. הוא הופיע, באופן בלתי צפוי, כאורח בסדרה הבית מתוק (Home Improvement).

אשתו, סוזנה פרז, ממונטריי שבמקסיקו, הלכה לעולמה בדצמבר 2007; נולדו להם שתי בנות. מה שנותר אחריו בשמיים הוא מוחשי יותר מרוב המורשות: טלסקופ המקיף את כדור הארץ שעדיין מייצר מדע בכל יום, אשר חולץ על ידי שתי משימות שבהן השתתף.