צ'ארלס זוקר (Charles Zuker): הילד עם המיקרוסקופ שפענח את החוש האחרון שנותר ללא פתרון
במשך רוב המאה העשרים, ספרי הלימוד לימדו שבלשון קיימת מפה: מתוק בקצה, מר בחלק האחורי, חמוץ ומלוח בצדדים. זה היה שגוי. האיש שהחליף את המפה בתרשים חיווט אמיתי גדל בעיר מדברית בצ'ילה, התחיל את לימודיו באוניברסיטה בגיל שש-עשרה, וב-1 באוקטובר 2026 קיבל את פרס וולף ברפואה "על חוללת מהפכה בהבנת חוש הטעם, האחרון מבין חושינו שפוענח."
אריקה, בקצה המדבר
צ'ארלס ס. זוקר נולד ב-27 ביוני 1957 באריקה, עיר נמל בצפון צ'ילה קרוב לגבולות עם פרו ובוליביה. משפחתו הייתה יהודית, צאצאים ליהודים ממזרח אירופה שנמלטו לצ'ילה לפני השואה, והוריו, איש עסקים בולט ואם שניהלה את הבית, שלחו אותו לבתי ספר ישועיים כי חשבו שהם הטובים ביותר שניתן למצוא. הוא היה השני מבין ארבעה ילדים, והמשפחה עברה מאוחר יותר לסנטיאגו.
מה שהוא זוכר הוא מיקרוסקופ. מיקרוסקופ בינוקולרי פשוט, מתנת ילדות, פתח בפניו עולם נסתר: דברים זעירים שנראו בשתי העיניים בו-זמנית. הוא התחיל ללמוד בקולג' בגיל שש-עשרה, למד ביולוגיה בצ'ילה, ועזב לארצות הברית לצורך לימודי הדוקטורט שלו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), שם התאמן אצל הארווי לודיש. לאחר מכן הגיעה תקופת פוסט-דוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי עם ג'רלד רובין.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →זבובים תחילה
תחילת הקריירה שלו לא עסקה כלל בטעם. באוניברסיטת קליפורניה, סן דייגו, שם עבד מ-1987 עד 2009, הוא חקר כיצד זבובי פירות הופכים אור לאות חשמלי, וב-1989 הוא הפך לחוקר במכון הרפואי הווארד יוז. אז הוא עשה את הזינוק שמגדיר את הקריירה שלו: הוא החליט שהחושים הם הדרך הטובה ביותר לתוך המוח, מכיוון שחוש, בניגוד למחשבה, ניתן למעקב ממולקולה ועד התנהגות. במילותיו שלו, החושים הם בעיה מוחשית לפירוק מסתורי המוח.
חמישה טעמים, חמישה סוגי תאים
יחד עם שותפו למחקר ניק רייבה, זיהה זוקר את הקולטנים ואת התאים עבור טעמי היסוד: מתוק, מר, אוממי, חמוץ ומלוח. לאחר מכן הגיע הרעיון שערער את התחום. טעם, כך הראה, אינו מפוענח במוח מתערובת של אותות. לכל טעם יש קו ייעודי משלו, מסוג מסוים של תא על הלשון ועד לאזור ספציפי במוח. ההוכחה הייתה כמעט קומית: כאשר הצוות שלו הנדס עכברים כך שקולטני המרירות ישבו בתוך תאים חשים-מתוק, החיות נמשכו לכימיקלים מרים שבדרך כלל דוחים אותן. התא, ולא המולקולה, קבע את המשמעות.
המעבדה שלו גם מיפתה איכויות טעם לאזורים נפרדים בקליפת המוח האחראית על הטעם, הראתה שעכברים הנושאים קולטני טעם אנושיים חושפים מדוע אנשים נבדלים זה מזה בהעדפותיהם, ומצאה שמזון מלוח מאוד נדחה על ידי גיוס אותם מסלולי סלידה כמו של טעמים מרים וחמוצים. עבודה מאוחרת יותר על צמא, רעב והדרך שבה מצב רגשי משנה טעם המשיכה לדחוף את אותה שאלה: כיצד גוף מחליט מה הוא רוצה?
קולומביה, ג'נליה וקול ציבורי
מ-2009 הוא החזיק במלגת מחקר בכירה בקמפוס המחקר ג'נליה עד 2017 ובמשרה פרופסוריאלית באוניברסיטת קולומביה, שם הוא עובד במכון צוקרמן. הוא נבחר לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-2001, לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית ב-2004 ולאקדמיה הלאומית לרפואה ב-2006. קהל רחב שמע אותו מסביר את הביולוגיה של הכמיהה לסוכר בפודקאסט של מעבדת הוברמן.
מדוע צ'ארלס זוקר מכונה גאון
הגאונות של זוקר היא בבחירת השאלה הנכונה וסירוב לתת לה להסתבך. הוא שאל מהו, פיזית, טעם, וענה בתרשים מעגל שתלמיד יכול לצייר על מפית. ילד עם מיקרוסקופ במדבר הפך למדען שסגר את הפרק הפתוח האחרון בסיפורם של חמשת החושים. צ'ילה העניקה לו את הסקרנות שלו; ברקלי, סן דייגו וקולומביה העניקו לו את הכלים; השאר היה שלו.