שנת 1798 סימנה את תחילתה של תקופת כתיבת רומנים פורייה עבור צ'ארלס ברוקدن בראון (Charles Brockden Brown), שבמהלכה פרסם יצירות שהביססו אותו כקול מרכזי בתקופת האומה האמריקאית המוקדמת. אף על פי שהוכשר למשפטים, הוא מיקד לבסוף את הקריירה שלו בספרות, בעיתונות ובכתיבה היסטורית בפילדלפיה.
רקע מסחרי ומשפטי מוקדם
בראון, שנולד בפילדלפיה בשנת 1771 למשפחת סוחרים קוואκεרית, היה הרבן מבין חמישה אחים. אביו, אילייג'ה בראון (Elijah Brown), עבד בעיקר כעורך דין לענייני מקרקעין. בשנות השمانים של המאה ה-18, אחיו היו פעילים במיזמי ייבוא-ייצוא, ובראון שימש כשותף בעל כורחו בחברה המשפחתית, ג'יימס בראון ושות', משנת 1800 ועד לפירוקה בשנת 1806. בטרם נכנס לתחום הספרותי, הוא בילה שש שנים בלימודי משפטים במשרדו של אלכסנדר ווילקוקס (Alexander Wilcocks), ובסופו של דבר נטש לימודים אלו בשנת 1793.
מעגלים ספרותיים והשפעות רדיקליות
במהלך שנות ה-90 של המאה ה-18, נקשר שמו של בראון ל"מועדון הידידות" בניו יורק, קבוצה של אינטלקטואלים צעירים שכללה את ויליאם דאנלפ (William Dunlap) ואת ד"ר אליהו האבארד סמית' (Elihu Hubbard Smith). סביבה זו טיפחה את התפתחותו כסופר. יצירתו עוצבה בידי הגותים הדימוקרטיים-רדיקליים הבריטיים כדוגמת ויליאם גודווין (William Godwin), מרי וולסטונקראפט (Mary Wollstonecraft), תומאס הולקרופט (Thomas Holcroft) ורוברט באג (Robert Bage). זרמים אינטלקטואליים אלו עיצבו את הנושאים ואת מבני העלילה המורכבים המצויים ברומנים שלו, אשר זכו מאוחר יותר לתשומת לב מצד דמויות כמו פרסי ביש שלי (Percy Bysshe Shelley) ומרי שלי (Mary Shelley).
התפתחות הספרות הגותית
בראון מקושר לעיתים קרובות לספרות גותית, אף על פי שגישתו חרגה מן המוסכמות שטבעו סופרים כמו אן רדקליף (Ann Radcliffe). הרומנים שלו, ובהם "וילנד" (Wieland), "אורמונד" (Ormond), "אדגר האנטלי" (Edgar Huntly) ו"ארתור מרבין" (Arthur Mervyn), שילבו ידע רפואי מתקופת ההשכלה ומושגים של הליכה מתוך שינה או מאניה דתית עם צורות עלילה סטנדרטיות. בעוד שמחקר מוקדם הפריד לרוב בין הרומנים האפיסטולריים המאוחרים והקונבנציונליים יותר שלו, כמו "קלרה הווארד" (Clara Howard) ו"ג'יין טלבוט" (Jane Talbot), לבין יצירותיו הגותיות המוקדמות, ניתוח עדכני רואה בשבעת הרומנים שלו ששרדו גוף יצירה עקבי ומאוחד.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תרומות עריכתיות ופוליטיות
מעבר לכתיבתו הבדיונית, בראון המשיך בקריירה של עורך העיתונאי. הוא כתב למספר כתבי עת, כולל "המגזין החודשי והסקירה האמריקאית" (The Monthly Magazine and American Review) ו"הסקירה האמריקאית וכתב העת הספרותי" (The American Review and Literary Journal). בהמשך חייו, הוא הפנה את מוקד תשומת ליבו לעבר פמפלטים פוליטיים, שבהם תמך ברכישת טריטוריית לואיזיאנה והביע התנגדות לחוק האמברגו של 1807. הוא שימש גם ככותב הראשי של "המגזין הספרותי והרשומון האמריקאי" (The Literary Magazine and American Register) עד למותו בשנת 1810 בגיל 39.
עובדות מהירות
- נולד: 1771, פילדלפיה - נפטר: 1810, פילדלפיה - מקום קבורה: בית הקברות של בית האסיפה של הקוואקרים ברחוב ארץ' (Arch Street Friends Meeting House Burial Ground) - עיסוקים עיקריים: סופר, עורך דין, היסטוריון, עיתונאי, מוציא לאור - פרסום מוקדם: "הרפסודיסט" (The Rhapsodist, 1789) - יצירות בולטות: "וילנד" (Wieland), "אדגר האנטלי" (Edgar Huntly) - שפה: אנגליות - אזרחות: ארצות הברית
שאלות שקוראים שואלים
### האם צ'ארלס ברוקدن בראון היה הסופר האמריקאי הראשון?
לא, אף על פי שביקורת מוקדמת מסוימת רמזה כי הוא היה כזה, המחקר מזהה אותו כדמויות קריטית של הרפובליקה המוקדמת ולא כסופר האמריקאי הראשון.
### אילו נושאים העלה בראון בכתיבתו הפוליטית?
הפמפלטים הפוליטיים שלו עסקו ברכישת טריטוריית לואיזיאנה וטענו נגד חוק האמברגו של 1807.