קרל בנץ: האיש שבנה את המכונית האמיתית הראשונה
ב-5 באוגוסט 1888 לקחה אישה את מכונת הניסוי של בעלה מחוץ לסדנה, לכאורה מבלי ליידע אותו, העلتה את שני בניה ונסעה שישים וחמישה מייל ברחבי באדן כדי לבקר את אמה. היא ביצעה תיקונים בעצמה לאורך הדרך; כאשר בלמי העץ נשחקו בירידה ארוכה היא עצרה אצל סנדלר וביקשה ממנו למסמר עור עליהם, ובכך המציאה את רפידות הבלמים. הטיול של ברטה בנץ (Bertha Benz) הוא הנסיעה המשמעותית ביותר בהיסטוריה – והיא הצילה את בעלה, שהעביר עשור בהיותו צודק וחסר כל בו-זמנית.
מיהלבורג
הוא נולד כקרל פרידריך מיכאל ווייאן (Karl Friedrich Michael Vaillant) ב-25 בנובמבר 1844 במיהלבורג (Mühlburg), כיום חלק מקארלסרוהה, בנם הלא חוקי של ג'וזפין ווייאן (Josephine Vaillant) ונהג קטר בשם יוהאן גאורג בנץ (Johann Georg Benz). הוריו נישאו זמן קצר לאחר מכן, מה שהעניק לו את שם המשפחה. כשהיה בן שנתיים אביו מת מדלקת ריאות, מה שהשאיר את המשפחה קרובה לחסות כלכלית. אמו בזבזה את מה שהיה לה על חינוכו, והתברר שזו הייתה ההשקעה הטובה ביותר שמישהו בסיפור עשה אי פעם.
הוא היה תלמיד יוצא דופן. בגיל תשע הוא נכנס לליקאום המדעי של קארלסרוהה; בגיל חמש עשרה, ב-30 בספטמבר 1860, הוא עבר את בחינת הכניסה להנדסת מכונות בבית הספר הפוליטכני, שם למד תחת פרדיננד רדטנבאכר (Ferdinand Redtenbacher), וסיים את לימודיו ב-9 ביולי 1864 בגיל תשע-עשרה. לאחר מכן הגיעו שבע שנים של כישלון מקצועי – מהנדס מכונות בקארלסרוהה, שרטט במפעל מאזניים במנהיים, בניית גשרים ועבודות ברזל בפפורצהיים ובוינה. דבר לא הצליח.
הנדוניה של ברטה
ב-1871 הוא הקים יציקת ברזל וסדנה מכנית במנהיים עם שותף, אוגוסט ריטר (August Ritter), שהתברר כלא אמין; הכלים עוקלו והעסק כמעט מת בשנתו הראשונה. הוא ניצל על ידי ארוסתו, ברטה רינגר (Bertha Ringer), שהשתמשה בנדוניה שלה כדי לרכוש את חלקו של ריטר. הם נישאו ב-20 ביולי 1872 ונולדו להם חמישה ילדים. היא תציל את המפעל לפחות פעמיים נוספות.
מ-1878 עבד בנץ על מנועים. הוא השלים מנוע בנזין דו-פעימתי אמין ב-31 בדצמבר 1879 ורשם עליו פטנט ב-28 ביוני 1880. במהלך השנים שלאחר מכן הוא רשם פטנטים, זה אחר זה, על החלקים שכלי רכב יצטרך ושעדיין לא היו קיימים: מערכת ויסות מהירות, הצתה באמצעות סוללה עם ניצוצות, מצת, קרבורטור, מצמד, מוט הילוכים ורדיאטור מים.
בנקאים הכריחו את חברתו להפוך לחברת מניות משותפות ב-1882 והשאירו לו חמישה אחוזים ממנה. הוא עזב החוצה ב-1883 ויחד עם מקס רוזה (Max Rose) ופרידריך ווילהלם אבלינג (Friedrich Wilhelm Eßlinger), ייסד את בנץ ושות' מפעל מנועי גז רייני - בנץ ושות' (Benz & Cie.) – ובנה מנועי גז נייחים עם עשרים וחמישה עובדים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מכונית הפטנט
בנץ היה רוכב אופניים נלהב, והרכב שעיצב ב-1885 שאב השראה מהאופניים: מסגרת צינורית פלדה קלה, גלגלי תיל, שלושה מהם מכיוון שטרם פתר את ההיגוי עבור ארבעה. מנוע הארבע-פעימות החד-צילינדרי ישב בין הגלגלים האחוריים – קדח של 116 מ"מ, מהלך של 160 מ"מ, 954 סמ"ק, המפיק כ-0.8 כוחות סוס למהירות מרבית של 16 קמ"ש. היו לו הצתת סוללה חשמלית, קירור אידוי, הילוכים אחוריים דיפרנציאליים וגל ארכובה עם משקולות איזון. ניסיון ציבורי ראשון ב-1885 הסתיים אל קיר מכיוון שהיגוי המוט היה קשה לשליטה.
ב-29 בינואר 1886 הוא הגיש את בקשת הפטנט שלו עבור Fahrzeug mit Gasmotorenbetrieb, כלי רכב עם מנוע גז. ההיסטוריה התאגידית של מרצדס-בנץ עצמה רושמת את התוצאה כפטנט מספר 37435 ומכנה את המכונה האוטומוביל הראשון. ב-3 ביולי 1886 נהג בנץ ברכב בפומבי ברינגשטראסה במנהיים.
מה שהבדיל אותו מכל אמצעי הנעה עצמית לפניו היה שהמנוע וכלי הרכב תוכננו יחד כיחידה אחת. כולם קשרו מנוע לכרכרה. בנץ בנה אוטומוביל.
מכירתו
הוא עדיין נכשל מבחינה מסחרית. המכירות החלו בסוף קיץ 1888, מה שהפך את המוטרוואגן (Motorwagen) למכונית הראשונה הזמינה לרכישה בכל מקום, אך לדגם 2 היו רק שני הילוכים והוא לא יכול היה לטיפס על גבעה מבלי שדחפו אותו. ואז ברטה עשתה את הנסיעה שלה לפפורצהיים, שלחה מברק עם חדשות על הגעתה רדת הנייד והציבה את המכונה בעמודים הראשונים. היא גם חזרה הביתה עם המלצה הנדסית: היא זקוקה להילוך שלישי.
הדברים זזו לאחר מכן. דגם 3, עם גלגלי עץ, הופיע בתערוכת פריז העולמית ב-1889. כעשרים וחמישה רכבי מוטרוואגן נבנו בין 1886 ל-1893. הוויקטוריה (Victoria) באה בעקבותיו, מכרה שמונים וחמישה בשנה הראשונה שלה, ולאחר מכן הוולוסיפד (Velocipede) של 1894–1902, שממנו יוצרו מעל 1,200 יחידות – ניתן לטעון כמכונית המיוצרת בהמוניה הראשונה. ב-1895 בנץ בנה את משאית בעירה פנימית הראשונה ואת אוטובוסים מנועיים הראשונים, עבור חברת האוטובוסים נטפנר (Netphener). ב-1896 הוא רשם פטנט על מנוע שטוח מנוגד אופקית, פריסה שפורשה (Porsche), סובארו (Subaru) ובמוו מוטורראד (BMW Motorrad) עדיין משתמשים בה. עד 1899 העסיקה חברת בנץ ושות' 430 עובדים, ייצרה 572 כלי רכב והייתה יצרנית הרכב הגדולה בעולם.
מדוע קרל נקרא גאון
הטענה היא עבור עיצוב הנדסי משולב, והיא מחזיקה מעמד היטב באופן יוצא דופן. בנץ לא המציא את מנוע הבעירה הפנימית. מה שהוא עשה היה לזהות, שנים לפני כל אחד אחר, שכלי רכב ממונע אינו מנוע פלוס עגלה אלא מערכת יחידה שבה כל רכיב צריך להיות מומצא כדי להתאים לאחרים – ואז הוא יצא והמציא אותם. רישום הפטנטים הוא העדויות: הקרבורטור, המצת, הצתת סוללה, המצמד, מוט ההילוכים, רדיאטור המים, וסת המהירות. כל אחד מהם הוא מעשה השגה נפרד, וכל אחד היה הכרחי לפני שהדבר המורכב יכול היה לעבוד. לאחר מכן הוא עיצב את רכב 1885 מהשלד כלפי חוץ, תוך שאילה מהאופניים ולא מהכרכרה מכיוון שחשב על משקל וקשיחות, ולא על מסורת. הוא עדיין חדש עשור לאחר מכן עם המנוע השטוח, שנותר בייצור כיום.
כדאי להיות מדויקים לגבי טענת הנגד. אחרים – דיימלר (Daimler) ומייבאך (Maybach) בצורה הברורה ביותר – עבדו על אותה בעיה באותו זמן, ונראה ששני המאמצים היו עצמאיים לחלוטין; אין שום ראיה לכך שבנץ ודיימלר ידעו על עבודתם המוקדמת זה של זה. שיפוטו המעשי של בנץ מחוץ להנדסה היה לקוי: הוא איבד שליטה על חברתו הראשונה לבנקאים, ומנהליו שלו שכרו מעצבים צרפתים מעל לראשו, מה שהניע אותו להתפטר מניהול העיצוב ב-24 בינואר 1903. הפריצה המסחרית הגיעה מתעלול יחסי הציבור של אשתו, לא מהכישורים המסחריים שלו, והשיפור שהפך את המכונית לשימושית בארץ הררית – הילוך שלישי – היה ההצעה שלה. ועד 1900 ההובלה הטכנית עברה למרצדס-35 כ"ס של מייבאך. בנץ היה הראשון שגרם לזה לעבוד, לא זה שעשה זאת בצורה הטובה ביותר.
מורשת
קארלסרוהה העניקה לו דוקטורט כבוד ביום הולדתו השבעים, ב-25 בנובמבר 1914. ב-1906 הוא ייסד את סי. בנץ סונה (C. Benz Söhne) בליידנבורג עם בנו אוגין. ב-1926 התמזגה בנץ ושות' עם דיימלר-מוטורן-גזלשאפט (Daimler-Motoren-Gesellschaft) כדי ליצור את דיימלר-בנץ, וכל מכונית שהחברה המאוחדת ייצרה נקראה מרצדס-בנץ; הסמל החדש מיזג את כוכב שלושת החודים של דיימלר עם זר הדפנה מסמל בנץ. הוא כתב את זיכרונותיו ב-1925, Lebensfahrt eines deutschen Erfinders (מסע חייו של ממציא גרמני), ונפטר בביתו בליידנבורג מדלקת סמפונות ב-4 באפירל 1929, בגיל שמונים וארבע. ברטה חיה באותו בית עד 1944.
הוא נכנס להיכל התהילה של הרכב ב-1984 ולהיכל התהילה הלאומי לממציאים ב-2022. מאז 2008 הדרך שבה נסעה ברטה הפכה לדרך ההנצחה המסומנת של ברטה בנץ (Bertha Benz Memorial Route). שני הכבודים מתאימים: המכונה הייתה שלו, אבל נדרשו שניהם כדי להעלות אותה על הכביש.