קנטינפלס: הקומיקאי שהפך לפועל
בשנת 1992 הוסיפה האקדמיה המלכותית הספרדית (Real Academia Española) — השומרת של השפה הספרדית, מוסד שאינו נוטה לגחמות — שלוש מילים למילון שלה: cantinflas, cantinflada והפועל cantinflear, שמשמעותו לדבר באריכות מבלי לומר דבר של ממש. מעט מאוד אמנים בכל שפה שהיא נטמעו בדקדוק של התרבות אותה בידרו. מריו מורנו (Mario Moreno) כבר היה מת במשך שנה כאשר הערך אושר רשמית, ועד אז דוברי ספרדית בשתי יבשות כבר אמרו "¡estás cantinfleando!" במשך חצי מאה.
שמונה ילדים בטפיטו
מריו פורטינו אלפונסו מורנו רייס (Mario Fortino Alfonso Moreno Reyes) נולד ב-12 באוגוסט 1911 בשכונת סנטה מריה לה רדונדה שבמקסיקו סיטי וגדל בטפיטו, אחת השכונות הקשות בעיר הבירה. הוא היה אחד משמונת ילדיהם של פדרו מורנו אסקיבל, דוור עני, ומריה דה לה סולדד רייס גיסאר מקוטיחה, מיצ'ואקאן, שהגיעה ממשפחה אמידה ונושלה מהירושה עקב נישואיה לו. אחיו היו פדרו, חוסה, אדוארדו, אספרנסה, קטלינה, אנריקה ורוברטו. העוני לא היה תחפושת שהוא לבש מאוחר יותר; זו הייתה כתובתו.
שם שהומצא כדי להוליך שולל את הוריו
עד שנת 1930 הוא עבד בסבב ה-carpa — תיאטראות האוהל הנודדים של מקסיקו סיטי — עם להקות אופליה, סוטלו וולנטינה. הוא נטל לעצמו את השם קנטינפלס, המצאה חסרת משמעות, כדי שהוריו לא יגלו שהוא עוסק בתחום הבידור, אותו ראו כעיסוק מביש. בתחילה הוא חיקה את הופעות ה-blackface של אל ג'ולסון (Al Jolson) לפני שהגיע לדמות שתגדיר אותו: דייר שכונות עוני עני במכנסיים רחבים המוחזקים על ידי חבל, עם שפם המצומצם לשני כתמים בפינות הפה. הוא רקד, עשה אקרובטיקה ומילא כל תפקיד בעיר. בשנת 1936 נשא לאישה את ולנטינה איבנובה זובארב (Valentina Ivanova Zubareff), שנותרה אשתו עד מותה בינואר 1966.
Ahí está el detalle
הופעת הבכורה שלו בקולנוע הגיעה בשנת 1936 עם הסרט No te engañes corazón, וכמעט איש לא שם לב אליו. עד אז הוא חבר לפרסומאי והמפיק סנטיאגו ריאצ'י (Santiago Reachi), וב-1939 הם ייסדו את Posa Films יחד עם פרננדס. הפריצה הייתה בסרט Ahí está el detalle בשנת 1940 — בתרגום חופשי, "כאן טמון העניין" — לצד סופיה אלברס, חואקין פארדבה, שרה גרסיה ודולורס קמריו; המגזין Somos דירג אותו מאוחר יותר כסרט העשירי בחשיבותו שהופק במקסיקו. בשנת 1941 גילם שוטר בסרט El gendarme desconocido ושבר שיאי קופות עבור סרטים מקסיקניים עם הקומדיה על מלחמת השוורים Ni sangre, ni arena. בשנת 1942 יצר את El Circo, פרשנות ל"הקרקס" של צ'פלין (Charlie Chaplin), חלק מסדרה של פרודיות; הסרט Si yo fuera diputado הדהד את "הדיקטטור הגדול". החל מ-1941 ריאצ'י החל להשתמש במתקני הוליווד של קולומביה פיקצ'רס. באוגוסט 1953 עלה לבמה ב-Yo Colón בתיאטרון דה לוס אינסורחנטס.
Cantinflear: קומדיה כחבלה מילולית
ההופעה הייתה לשונית לפני שהייתה פיזית. מורנו לקח דפוסי אינטונציה, אוצר מילים ותחביר מקסיקניים ודחף אותם עד ששיחה רגילה קרסה — הוא סיבך חילופי דברים עד שכפי שמתואר בדרך כלל, איש לא הבין על מה הם מדברים. הטכניקה הפכה לנשק: היא עבדה הכי טוב כשהדמות שלו הייתה חייבת כסף למישהו, חיזרה אחר אישה יפה, או ניסתה להתחמק מצרות עם הרשויות, אותן השפיל מבלי שהן יבחינו בכך. המשפט האחרון הוא התוכן הפוליטי של כל הקריירה שלו. ה-pelado, העני העירוני המרושש, לא יכול היה לנצח בעימות עם הכוח, ולכן הוא המיס אותו בעזרת השפה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ההיסטוריון ג'פרי מ. פילצ'ר (Jeffrey M. Pilcher) קורא את הדמות כמטאפורה ל"כאוס של המודרניות המקסיקנית", בטענה ש"שפת השטויות שלו ביטאה ברהיטות את הסתירות של המודרניות" וש"היררכיות חברתיות, דפוסי דיבור, זהויות אתניות וצורות התנהגות גבריות קרסו כולם מול ההומור הכאוטי שלו". הסופר סלבדור נובו (Salvador Novo) זקף לזכותו את החזרת "המהות הדמגוגית של בלבולם הריק אל הצחוק הבריא של העם".
שמונים יום, והשחקן בעל השכר הגבוה ביותר בחיים
הסרט "מסביב לעולם בשמונים יום" (Around the World in 80 Days, 1956) העמיד אותו מול דייוויד ניבן (David Niven) עבור קהל אמריקאי והכניס 42 מיליון דולר במונחים נומינליים. הוא זכה בפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר בסרט מוזיקלי או קומדיה, והפך לשחקן בעל השכר הגבוה ביותר בעולם. בשווקים דוברי אנגלית ניבן פורסם כשחקן הראשי; בכל מקום אחר, קנטינפלס היה השחקן הראשי. המגזין וראייטי (Variety) כתב ב-1956 כי "האיכות הצ'פלינאית שלו תרמה תרומה גדולה להצלחת הסרט".
הסרט הבא בהוליווד נכשל. Pepe משנת 1960, שהיה עמוס בהופעות אורח של סינטרה, ג'ודי גרלנד, מוריס שבלייה, דבי ריינולדס ואחרים, נכשל מסחרית, אם כי הביא לו מועמדות שנייה לגלובוס הזהב. הוא חזר הביתה לסרטים El analfabeto (1961), El padrecito (1963) ו-Su excelencia (1967), ולאחר מכן סדרה ארוכה של קומדיות בתקציב נמוך בבימויו של מיגל מ. דלגאדו, שהסתיימה עם El Barrendero בשנת 1982.
איש האיגוד
סמכותו של מורנו כדמות ממעמד הפועלים לא הייתה בדיונית גרידא. הוא כיהן כנשיא איגוד השחקנים הלאומי (Asociación Nacional de Actores) וכמזכיר כללי ראשון של איגוד עובדי הקולנוע העצמאי, Sindicato de Trabajadores de la Producción Cinematográfica, במהלך המאבק המוקדם נגד ה-charrismo — הנוהג של מפלגת ה-PRI השלטת להשתלט ולשלוט באיגודי עובדים. עד שנות ה-40 הפופולריות שלו אפשרה לו להביא את עניינם של השחקנים ישירות לנשיא מנואל אווילה קמאצ'ו (Manuel Ávila Camacho), אם כי שיחות אלו נכשלו והוא חזר לתיאטרון. בשנת 1961 הוא ניהל קמפיין בסן אנטוניו יחד עם סגן הנשיא לינדון ג'ונסון (Lyndon B. Johnson) למען הנרי ב. גונזלס (Henry B. Gonzalez), שהפך לקונגרסמן ההיספני הראשון מטקסס. לא הכל היה נטול מחלוקת: ציור קיר של דייגו ריברה (Diego Rivera) משנת 1953 בתיאטרון דה לוס אינסורחנטס המציב את קנטינפלס לצד הבתולה מגוואדלופה גונה כחילול הקודש על ידי מפלגת הפעולה הלאומית והארכיבישוף לואיס מריה מרטינס (Luis María Martínez), וצויר מחדש בלעדיה.
מדוע מורנו מכונה גאון
הטענה כאן קלה באופן יוצא דופן לאימות, מכיוון שהראיות נמצאות במילון. כישרונו של מורנו היה המצאה לשונית מסוג שמיוחס בדרך כלל לסופרים ולא לליצנים: הוא שמע את המקצבים של מעמד מסוים בעיר מסוימת ובנה מהם צורת דיבור שהייתה בו-זמנית מצחיקה, מתחמקת וטעונה פוליטית, וצורת דיבור זו התפשטה עד שהספרדית עצמה נאלצה לפנות לה מקום. צ'ארלי צ'פלין דווח כמי שכינה אותו הקומיקאי הטוב ביותר בחיים, וההשוואה דבקה בו — הוא נודע כצ'ארלי צ'פלין של מקסיקו. גרגוריו לוקה (Gregorio Luke) מהמוזיאון לאמנות לטינו-אמריקאית הרחיק לכת לגבי היקף ההישג: "להבין את קנטינפלס זה להבין מה קרה במקסיקו במהלך המאה האחרונה".
ראוי לציין את טענת הנגד בגלוי. זה היה גאונות של ביצוע, לא בניית מערכת אינטלקטואלית; מורנו לא היה תיאורטיקן של דבר, והתוצרים המאוחרים שלו היו רצף ארוך של קומדיות נוסחתיות בתקציב נמוך שנעשו לפי תבנית. מבקרים ופילוסופים שבחנו את הדמות חלקו בלהט, וכינו אותו באופן משתנה כסכנה לחברה המקסיקנית, בובה בורגנית, חדשן מילואי ואנדרדוג פיקרסקי — ולטענה האמצעית יש משקל, שכן קומיקאי שהמסר שלו הוא שהעניים צריכים להערים בדיבור על הכוח במקום להתעמת איתו יכול להיקרא דמות שימושית מאוד עבור המפלגה שניהלה את מקסיקו במשך שבעים שנה. מה שלא ניתן לערעור הוא האומנות: פה שיכול היה לגרום לסמכות להיעלם.
מורשת
לאחר פרישתו, הקדיש מורנו את עצמו לעבודת צדקה, במיוחד עבור ילדים, תרם לכנסייה הקתולית ולבתי יתומים, מה שהפך אותו לגיבור עממי. הוא מת מסרטן הריאות במקסיקו סיטי ב-20 באפריל 1993. אלפים עמדו בגשם להלוויה לאומית בת שלושה ימים בה השתתפו ראשי מדינות; הסנאט של ארצות הברית ערך דקת דומייה. רופינו טמאיו (Rufino Tamayo) ודייגו ריברה ציירו אותו שניהם כ"כל אדם" המקסיקני; ה-Teatro Campesino ותנועת התיאטרון הצ'יקנו של שנות ה-60 וה-70 נשאו את סגנונו לתוך קמפיין זכויות אזרח; ביוגרפיה קולנועית מ-2014 כיכבה את אוסקר חאנאדה (Óscar Jaenada). אפרו מונח בקריפטה המשפחתית ב-Panteón Español — ושמו נותר, מוטה דקדוקית, במילון.