קלווין קולידג': הרפובליקה של מעט מילים
בשעה 2:47 לפנות בוקר, בחדر אורחים בחוות פלימות' נוטץ שבվרמונט, הושבע אדם בכפר ללא טלפון או תאורה חשמלית לנשיא ארצות הברית על ידי אביו שלו, לאור מנורת נפט. וורן הרדינג מת בסן פרנסיסקו. הנשיא החדש חזר לישון. הסצנה הזו מספרת כמעט הכל על קלווין קולידג', מלבד העובדה שפעם זכה בפרס ארצי למאמרים והיה הנואם הציבורי הטוב ביותר במכללה שלו.
פלימות' נוטץ
הוא נולד בשם ג'ון קלווין קולידג' ב-4 ביולי 1872 בפלימות' נוטץ, וגדל בין חנותו של אביו לבין חווה משפחתית. ג'ון קלווין קולידג' האב כיהן בבית המחוקקים של ורמונט והחזיק בשורה של תפקידים מקומיים; מרכז מילר מציין את השקט והזהירות הפיסקלית שלו כתבנית שבה עוצב אופי בנו. זהו מקרה נדיר של טמפרמנט נשיאותי שניתן לייחס ישירות למשק בית יחיד.
הנואם מאמהרסט
הוא החל כתלמיד ממוצע ולאחר מכן, במכללת אמהרסט במסצ'וסטס, הפך לתלמיד טוב, וסיים בהצטיינות (cum laude) בשנת 1895. מה שהוא התפרסם בו שם למעשה היה דיבור: הוא זכה בפרס הסטודנטים הזוטרים לנאום, נשא את נשת החורש (Grove Oration), וזכה במקום הראשון בתחרות ארצית עם מאמר הסיום שלו. השתיקה שדרכה המדינה הכירה אותו בהמשך הייתה בחירה ולא מגבלה.
הוא למד משפטים בנורת'המפטון שבמסצ'וסטס, התקבל ללשכת עורכי הדין בקיץ 1897, פתח משרד משלו ונכנס לפוליטיקה המפלגתית הרפובליקנית. ב-4 באוקטובר 1905 נישא לגרייס אָנה גודהיו, בוגרת אוניברסיטת ורמונט ומורה; היו לו שני בנים, ג'ון ב-1906 וקלווין הבן ב-1908.
עשרים שנה של משרדים קטנים
איש מעולם לא טיפס בסולם הפוליטי האמריקאי בצורה שיטתית יותר. קולידג' כיהן במועצת העיר נורת'המפטון, לאחר מכן כפרקליט העיר ב-1900, פקיד המחוז ב-1903, יו"ר המפלגה הרפובליקנית המקומית ב-1904, חבר בית המחוקקים המדינתי ב-1907, ראש עיריית נורת'המפטון ב-1910, סנאטור מדינתי ב-1912, נשיא הסנאט של מסצ'וסטס ב-1914, וסגן המושל מ-1916 עד 1918. כל שלב, בסדר כרונולוגי, לאורך שמונה עשרה שנים.
כל אדם, בכל מקום, בכל עת
הוא נבחר למושל מסצ'וסטס ב-1918, ופגש את המשבר שהפך אותו לדמות לאומית. כאשר משטרת בוסטון יצאה שביתה ב-1919 הוא קרא למשמר הלאומי, ולמנהיג האיגוד המקצועי סמואל גומפרס שלח את המשפט שהגדיר אותו: "אין זכות לשביתה כנגד הביטחון הציבורי על ידי אף אדם, בכל מקום, בכל עת".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אלו היו ארבע עשרה מילים והן הפכו אותו לחומר למשרת סגן הנשיא. בוועידת המפלגה הרפובליקנית ב-1920 מינו אותו הצירים למקום השני בכרטיס הבחירה למורת רוחם של ראשי המפלגה, שרצו מישהו אחר.
מנורת נפט
הרדינג מת לפתע בסן פרנסיסקו בימים הראשונים של אוגוסט 1923 בזמן שסגנו ביקר בוורמונט, מחוץ להישג ידם של טלפונים וחשמל. קולידג' נשא את שבועת האמונים בשעה 2:47 בלילה בחדر האורחים של אביו. הוא, כפי שמציין מרכז מילר, "הגיח ללא פגע מהשערות שפקדו את ממשל הרדינג, והרוויח מוניטין של אדם ישר, ישיר ועובד קשה" – בדיוק התכונה שהמשרה דרשה באותו רגע.
בשנת 1924 הוא התמודד תחת הסלוגן "הישאר רגוע עם קולידג'" וניצח בגדול, כשהוא גורף 54 אחוזים מהקולות ו-35 מתוך 48 המדינות.
שגשוג קולידג'
התכנית שלו הייתה קצרה: "מיסים נמוכים, רגולציה מופחתת של עסקים ותקציב מאוזן". יחד עם שר האוצר אנדרו מלון הוא העביר הפחתות מס שטיבו בעיקר אמריקאים עשירים. הוא התנגד לסיוע חקלאי והטיל וטו על צעדים שנועדו לעזור למגזר חקלאי שכבר היה בשפל. מחוץ למדינה הוא תמך בהסכם קלוג-בריאן משנת 1928, "הסכם סמלי ברובו אך כזה שהפך לתקדים חשוב בטיפוח ההסתמכות על המשפט הבינלאומי".
השגשוג של אמצע העשור קיבל את שמו – שגשוג קולידג'. הוא היה גם, למרות השתיקה, נשיא תקשורת מודרני, שניצל מסיבות עיתונאים, צילומים, רדיו וקולנוע במיומנות רבה. אולם, כפי שמציין מרכז מילר, "הפרופיל הבולט שלו לא לוהק במחויבות לאקטיביזם". הוא האמין שהממשל הפדרלי צריך לעשות פחות, והוא עשה פחות.
השלפוחית
ב-7 ביולי 1924 מת בנו בן השש-עשרה קלווין הבן מהרעלת דם שהחלה משלפוחית שהופיעה בעת משחק טניס. האב מעולם לא התאושש. "כשהוא הלך", כתב קולידג', "הכוח והתפארת של הנשיאות הלכו איתו". בקיץ 1927, בחופשה בדקוטה הדרומית, הוא מסר לעיתונות שורה אחת: "אני בוחר שלא להתמודד לנשיאות ב-1928". הוא עזב את התפקיד ב-1929 ומת מהתקף לב ב-5 בינואר 1933, בגיל שישים.
מדוע קולידג' נקרא גאון
הטענה לגבי קולידג' היא אסתטית וטמפרמנטלית לפני שהיא אינטלקטואלית, ויש לה בסיס אמיתי. הוא היה המקצר הטוב ביותר של פרוזה אנגלית שכיהן במשרה. מברק גומפרס פתר ויכוח לאומי בסעיף אחד. "אני בוחר שלא להתמודד" סיים נשיאות בשישה מילים ומעולם לא שופר. והחיסכון הזה מכוון היה, ולא איטיות: אותו אדם זכה בפרס הנאום של המכללה שלו ותפס את המקום הראשון בתחרות מאמרים ארצית. לאחר מכן הוא בילה שלושים שנה בהפחתה. הוא גם הבין את מדיה ההמונים החדשה – רדיו, יומני חדשות, מסיבת העיתונאים – טוב יותר מרוב בני דורו, והבין שאדם ציבורי שאומר מעט זוכה לציטוט מדויק יותר.
טענת הנגד היא זו של האקדמיה המרכזית, והיא כבדת משקל. דייוויד גרינברג מאוניברסיטת ראטגרס כותב כי "דעת האקדמיה מתייחסת לנשיאות קולידג' בסקפטיות, ומדרגת אותו נמוך יחסית", ומצביע על כישלון הליבה במדויק: "למרות יושרתו האישית, הוא לא הציע חזון סוחף או תכנית פעולה". גרינברג טוען שסירובו של קולידג' לסייע לכלכלה חקלאית קורסת איפשר ל"כמעט חמשת אלפים בנקאים כפריים במערב התיכון ובדרום" לפשוט רגל, וכי קיצוצי המס שלו הרחיבו את אי-השוויון והזינו ייצור יתר; אמריקאים רבים קשרו לאחר מכן את ההתרסקות ישירות להחלטותיו. הסכם קלוג-בריאן ותוכנית דאוז, הישגיו החיצוניים הגאים ביותר, "עשו מעט מאוד כדי למנוע את עליית הנאציזם בגרמניה או את התחדשות העוינות הבינלאומית". שיקומו של קולידג', מציין גרינברג, הגיע בשנות ה-80 על ידי שמרנים – רונלד רייגן תלה את דיוקנו ושיבח את "מנהיגותו שאינה מתערבת" – וזהו תחייה אידאולוגית ולא אקדמית. הסיכום ההגון: גאון של סגנון וריסון עצמי, ונשיא שהאמונה המרכזית שלו הייתה שאין להשתמש בנשיאות.
מורשת
קולידג' עזב את התפקיד בשיא של שגשוג שהתרסק שמונה חודשים לאחר שמסר את השלטון. תזמון זה קבע את המוניטין שלו מאז: עבור מעריציו הוא הנשיא האחרון שהבין שממשל יכול להפחס בדיוק כמו להוסיף; עבור רוב ההיסטורינים הוא האיש שצפה בבועה ספקולטיבית מתנפחת ובכלכלה חקלאית גוועת והחליט שאף אחד מהם אינו עניינו. מה ששורד ללא ויכוח הוא הפרוזה. כמעט מאה שנה לאחר מכן, המשפטים עדיין קצרים וקשוחים יותר משל כל אדם אחר.