בוריס ג'ונסון

בוריס ג'ונסון (Boris Johnson) כיהן כראש ממשלת בריטניה בין השנים 2019 ל-2022. קודם לכן כיהן כראש עיריית לונדון והיה הפנים הציבוריות המובילות של קמפיין "הצבעה לעזיבה" (Vote Leave). הוא ידוע בעיקר בזכות תפקידו בהשגת ניצחון סוחף למפלגה השמרנית ומעורבותו במשאל העם על האיחוד האירופי ב-2016.

בוריס ג'ונסון: הפרפורמר שהוציא את הברקזיט לפועל

בשנת 1987 פיטר עיתון הטיימס (The Times) מתמחה צעיר בשל המצאת ציטוט וייחוסו להיסטוריון קולין לוקאס. ביוני 2023 קבעה ועדת הפריבילגיות של בית הנבחרים כי אותו אדם, שהיה אז ראש ממשלה לשעבר, הטעה את הפרלמנט במכוון, והייתה ממליצה על השעיה של תשעים יום אילו לא היה מתפטר קודם לכן. בין שתי יציאות אלו, בוריס ג'ונסון ניצח פעמיים בבחירות לראשות עיריית לונדון בעיר בעלת נטייה למפלגת הלייבור, עמד בראש הקמפיין שהוציא את בריטניה מהאיחוד האירופי, והביא לניצחון סוחף של השמרנים. כמעט אף קריירה בפוליטיקה הבריטית המודרנית לא זכתה לזלזול עקבי כל כך, או הוכיחה בעקביות רבה כל כך שהספקנים צדקו בחלקם.

איטון, בייליול והאיגוד

אלכסנדר בוריס דה פפל ג'ונסון (Alexander Boris de Pfeffel Johnson) נולד ב-19 ביוני 1964 באפר איסט סייד של מנהטן, מה שהעניק לו אזרחות אמריקאית עד שוויתר עליה ב-2016. אביו, סטנלי ג'ונסון, היה כלכלן וסופר; אמו, שרלוט פוסט, הייתה ציירת ובתם של סר ג'יימס פוסט, נשיא הנציבות האירופית לזכויות אדם. אחיו רייצ'ל, ליאו וג'וזף הפכו כולם לדמויות ציבוריות בזכות עצמם.

הוא למד באיטון (Eton) כמלגאי בשנת 1977 ובקולג' בייליול (Balliol College) שבאוקספורד בשנת 1983, שם למד לימודים קלאסיים (Literae Humaniores) וסיים בהצטיינות. הקלאסיקה נותרה עמו כארגז כלים רטורי לכל חייו. כך גם שני מוסדות מאוקספורד: מועדון בולינגדון (Bullingdon Club), אגודת השתייה שתצלומיה רדפו אותו מאוחר יותר לכל מקום, והאיגוד (Union), שנשיאותו בה זכה ב-1986 לאחר קמפיין שלימד אותו כיצד להרכיב קואליציה מאנשים שלא הסכימו זה עם זה.

עיתונאי בבריסל

לאחר פיטוריו מהטיימס הוא הצטרף לדיילי טלגרף (The Daily Telegraph), ומ-1989 עד 1994 דיווח מבריסל. הדיווחים בנו את המוניטין האירו-סקפטי שהגדיר את שארית חייו, ולדעת עמיתים רבים, יצרו סגנון עיתונאי של אירו-סקפטיות עבור כל העיתונות הבריטית. הוא התקדם בעיתון לתפקיד עוזר עורך ובעל טור פוליטי ראשי וזכה בתואר פרשן השנה. מיולי 1999 ערך את הספקטייטור (The Spectator), שם עלתה התפוצה בכעשרה אחוזים ל-62,000 והמגזין הפך לרווחי, אם כי ספג ביקורת על פרסום חומרים גזעניים ואנטישמיים מאת בעל הטור טאקי תאודורקופולוס. הוא כתב ספרים לאורך כל הדרך: שירה ב-The Perils of the Pushy Parents (1995), רומן, שבעים ושתיים בתולות (2004), והיסטוריה פופולרית ב-The Dream of Rome (2006) ו-Johnson's Life of London (2012).

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

הנלי, ואז בית העירייה

הוא נכנס לבית הנבחרים עבור הנלי בשנת 2001 והיה, לפי הסטנדרטים של חברי פרלמנט שאפתנים, בטלן בולט: הוא החמיץ ישיבות ועדות, השתתף בכמחצית מההצבעות ונשא נאומים שחבריו שפטו כחסרי השראה. הוא הצביע בעד חוק הכרת המגדר 2004 ובעד ביטול סעיף 28. הוא החזיק בתפקידי צללים זוטרים תחת מייקל הווארד ודייוויד קמרון - סגן יו"ר, לאחר מכן אמנות, ולאחר מכן השכלה גבוהה.

בית העירייה שינה את ההערכה. לאחר שנבחר בספטמבר 2007, הוא ניצח את קן ליווינגסטון במאי 2008 עם 43 אחוזים מההעדפות הראשונות לעומת 37 אחוזים לליווינגסטון, והגיע ל-53 אחוזים לאחר העדפות שניות, וניצח שוב ב-2012. הוא אסר על שתיית אלכוהול בתחבורה הציבורית, הרחיב את השימוש בכרטיס ה-Oyster, הזמין את אוטובוס ה-New Routemaster ואת הרכבל מעל התמזה, והנהיג את תוכנית השכרת האופניים שלונדונים כינו "אופני בוריס" (Boris Bikes) בניגוד לרצונו. המחלוקות ליוו אותו: סככה בגינה ללא היתר, טענות לנפוטיזם סביב מינויה של ורוניקה ודלי למועצת האמנויות, הוצאות מוניות, והקשרים שלו עם היזמית ג'ניפר ארקורי, שבעניינם מצא דו"ח של המשרד העצמאי להתנהלות המשטרה במאי 2020 כי הוא לא הצהיר על ניגוד עניינים. טענה כי הפשיעה בקרב צעירים ירדה הוכחה כשקרית, אם כי הפשיעה הכוללת אכן ירדה.

הצבעה לעזיבה

הוא חזר לפרלמנט ב-2015 עבור אוקסברידג' ודרום רייסליפ ובפברואר 2016 הכריז על תמיכתו ב-Vote Leave; הליש"ט ירדה בכשני אחוזים מול הדולר בעקבות הידיעה. הקמפיין שבא לאחר מכן היה פראי ובחלקו בלתי ניתן להגנה: מאמר שהציע כי מוצאו הקנייתי של ברק אובמה עיצב את השקפתו על בריטניה והאיחוד האירופי גונה רבות כגזעני, וג'ונסון אישר את טענת הקמפיין לגבי הצטרפות טורקיה, שמבקרים אמרו כי רמזה ששמונים מיליון טורקים יהגרו לבריטניה. הוא כינה את 23 ביוני 2016 יום העצמאות של בריטניה. ג'יימס מרדוק אמר שג'ונסון לא האמין שצד העזיבה ינצח. כאשר זה קרה, פרישתו הפומבית של מייקל גוב מתמיכה בו סיימה את מועמדותו להנהגה תוך ימים.

שר החוץ

תרזה מיי מינתה אותו לשר החוץ ביולי 2016, מהלך שאנליסטים פירשו כניסיון הכלה: עם שרי מדינה נפרדים לברקזיט ולסחר בינלאומי, המשרד רוקן מתוכן. כהונתו הוגדרה על ידי תקריות. הוא זכה בתחרות על שירה פוגענית על רג'פ טאיפ ארדואן זמן קצר לפני ביקור מביך בטורקיה וביטל זאת כעניין של מה בכך. הוא אמר לוועדת החוץ כי נאזנין זגארי-רטקליף "פשוט לימדה אנשים עיתונאות", הערה שמשפחתה אמרה שהחמירה את מצבה באיראן, ומאוחר יותר טען כי דבריו הוצאו מהקשרם. הוא דקלם את קיפלינג במקדש במיאנמר, למבוכתו הגלויה של השגריר הבריטי. הוא אמר שסירת שבלוב יכולה להפוך לדובאי חדשה ברגע שמשקיעים יפנו את הגופות. הוא השווה את גביע העולם של ולדימיר פוטין לאולימפיאדת ברלין של היטלר. הוא התפטר ביולי 2018 על רקע תוכנית צ'קרס.

דאונינג סטריט

הוא הפך לראש ממשלה ב-24 ביולי 2019, פתח מחדש את משא ומתן הפרישה בספטמבר ההוא, והשעה את הפרלמנט בתמרון שבית המשפט העליון קבע כבלתי חוקי. לאחר מכן הוא הכריז על בחירות בדצמבר, ניצח בהן בניצחון סוחף והעביר את הסכם הפרישה המתוקן שלו. בתוך חודשים הגיעה מגפת הקורונה; ממשלתו נקטה סמכויות חירום לפי חוק הקורונה 2020 וניהלה את אחת מתוכניות החיסונים הלאומיות המהירות בעולם. לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה הוא הטיל סנקציות ואישר משלוחי נשק וסיוע, שיא שתומכיו מדרגים כהישגו הטוב ביותר.

מה שסיים את דרכו החל כסדרה של סיפורים בעיתונים על התכנסויות שנערכו בתוך דאונינג סטריט במהלך הסגר. שמונים ושלושה אנשים נקנסו, ג'ונסון ביניהם, באפריל 2022 - ראש הממשלה המכהן הראשון שסנקציות הוטלו עליו בגין הפרת החוק. הוא שרד הצבעת אי-אמון ביוני 2022, אך מינויו של כריס פינצ'ר לסגן מצליף ראשי למרות ידיעה מוקדמת על טענות להתנהגות בלתי הולמת עורר התפטרויות המוניות של שרים ביולי, והוא הודיע על עזיבתו. ליז טראס החליפה אותו. ועדת הפריבילגיות דיווחה ביוני 2023 כי הייתה לו ידיעה אישית על ההפרות, כי כישלונו לחפש הבטחות נאותות הסתכם בסגירת מחשבה מכוונת, וכי סביר מאוד שלא האמין באמת למה שאמר לבית הנבחרים. היא גם מצאה שהוא הטעה את הוועדה עצמה והיה שותף לקמפיין התעללות נגד חבריה. הוא התפטר כחבר פרלמנט לפני הפרסום, בטענה שהוועדה מוטה.

מדוע בוריס מכונה גאון

מה שלא יהיה לג'ונסון, זה לא גאונות של ניתוח - עמיתיו דירגו את השליטה שלו בפרטים כנמוכה, והתיעוד הדיפלומטי של 2016 עד 2018 הוא רשימה של טעויות לא מחויבות המציאות. הטיעון למילה נשען כולו על שכנוע, ובאופן ספציפי על יכולת אחת יוצאת דופן ונדירה באמת: היכולת לגרום לאנשים שלא מסכימים זה עם זה להצביע לאותו דבר. הוא ניצח בלונדון פעמיים כשמרן בעיר של הלייבור. הוא הרכיב רוב לעזיבה ממחוזות בחירה שלא היה להם שום דבר אחר במשותף. ב-2019 הוא הפך עמדה פרלמנטרית משותקת לניצחון סוחף עם סיסמה בת שלוש מילים. היכולת הזו להגיע לבוחרים הרחק מחוץ לטווח הרגיל של מפלגתו היא האיכות שתומכיו מתכוונים אליה כשהם מדברים על גאונות, והיא אמיתית.

השיטה שמתחתיה ראויה לשם כנה, כי זה לא אינטלקט אלא ביצועים: חינוך קלאסי שמופעל כבידור קל, רשלנות מחושבת, תזמון קומי, ונכונות לומר את הדבר החי במקום את הדבר המדויק. ההרגל האחרון הזה הוא המקום שבו הטיעון קורס. הקריירה שלו תחומה על ידי שני ממצאים של חוסר יושר - פיטורים על המצאת ציטוט ב-1987 וממצא פרלמנטרי של הטעיה מכוונת ב-2023 - וביניהם יושבים מאמר אובמה, הערת זגארי-רטקליף וניגוד העניינים של ארקורי. מבקרים מאשימים אותו בשקרים, נפוטיזם, אליטיזם וקנאות, ורוב התיעוד התיעודי תומך בהם. פסק הדין הכנה הוא שג'ונסון החזיק בכלי פוליטי יוצא דופן והשתמש בו ללא הריסון שהיה הופך אותו לעמיד. הוא עדות לכך ששכנוע ושיקול דעת הם יכולות נפרדות, ושאפשר להזיז מדינה מרחק רב מאוד על ידי מי שיש לו רק את הראשונה.

מורשת

ג'ונסון מותיר את הרשימה הקצרה ביותר של מדיניות מתמשכת מכל פוליטיקאי בריטי מכהן לאורך זמן בתקופה האחרונה, ואחד הסימנים הגדולים ביותר על המדינה. עזיבתה של בריטניה את האיחוד האירופי לא הייתה הרעיון שלו, אך לא סביר שהייתה מתרחשת בלעדיו, והיא ארגנה מחדש את הסחר, הפוליטיקה והוויכוח החוקתי הבריטי. תוכנית החיסונים והתמיכה המוקדמת והחד-משמעית באוקראינה עומדות לזכותו. מולן ניצבים קביעת בית המשפט העליון כי פעל שלא כדין בהשעיית הפרלמנט, קנס משטרתי, ומסקנת ועדת בית הנבחרים כי שיקר לבית שאותו הנהיג. תומכיו ומבקריו מעולם לא באמת חלקו על העובדות, אלא רק על כמה הקסם צריך להיחשב כנגדן.

ביוגרפיות נוספות

Boris GelfandBoris GessenBoris GrebenshchikovBoris GrigorievBoris Iii Of BulgariaBoris IofanBoris KashinBoris KobeBoris KroytBoris KustodievBoris M ScheinBoris Mints

כל הביוגרפיות A–Z · דף הבית