בוריס גסן: הפיזיקאי שהסביר את ניוטון בעזרת כלכלה
ביוני 1931, פיזיקאי סובייטי עמד לפני אולם של היסטוריונים מערביים בקונגרס הבינלאומי השני להיסטוריה של המדע בלונדון וטען כי ה-"פרינקיפיה מתמטיקה" של אייזק ניוטון — הטקסט המכונן של הפיזיקה המודרנית — לא יכול היה להיות מובן בנפרד מנתיבי הספנות המסחריים, טכנולוגיית הכרייה וההנדסה הצבאית של אנגליה של המאה השבע-עשרה. חמש שנים לאחר מכן, המדינה הסובייטית ששלחה אותו להציג את הטיעון הזה ירתה בו בחצר כלא במוסקבה כמתנגד מהפכה. מאמרו של בוריס גסן על ניוטון המשיך לעצב מחדש דיסציפלינה אקדמית שלמה; גסן עצמו נמחק ממנה במשך שני עשורים.
מאליסבטגראד לחזית
גסן נולד ב-16 באוגוסט 1893, באליסבטגראד, אז חלק מהאימפריה הרוסית וכיום קרופיבניצקי, אוקראינה, למשפחה יהודית. הוא למד פיזיקה ומדעי הטבע באוניברסיטת אדינבורו מ-1913 עד 1914, לצד הפיזיקאי הסובייטי לעתיד איגור תם, לפני שהמשיך את לימודיו באוניברסיטת סנט פטרסבורג מ-1914 עד 1917. המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים קטעו את הכשרתו המדעית: הוא התגייס לצבא האדום, הצטרף למפלגה הקומוניסטית ב-1919, ושירת במועצה הצבאית המהפכנית מ-1919 עד 1921, עבודה שהציבה אותו בתוך המנגנון הפוליטי והצבאי של המשטר החדש ברגע מעצב. הוא המשיך את השכלתו בבתי ספר של המפלגה גם בזמן שירותו, ובסופו של דבר השלים תואר נוסף במכון לפרופסורים אדומים במוסקבה ב-1928 — המוסד הסובייטי שנבנה במיוחד כדי להכשיר דור חדש של חוקרים ומנהלים מרקסיסטים למדעים ולמדעי הרוח.
קריירה שנבנתה בתוך הפיזיקה הסובייטית
עד 1931 הפך גסן לפרופסור לפיזיקה וראש מחלקה באוניברסיטת מוסקבה. הוא נבחר לאקדמיה הרוסית למדעים ב-1933, ומ-1934 עד 1936, שירת כסגן מנהל המכון לפיזיקה במוסקבה — תפקיד בכיר שהציב אותו ליד צמרת המנהל המדעי הפיזיקלי הסובייטי בשיא התרחבות הדיסציפלינה. לצד תפקידו המוסדי, גסן עבד כמגן רציני של פיזיקה תיאורטית מודרנית בתוך הפילוסופיה המרקסיסטית, ופרסם בהרחבה על תורת היחסות, הסתברות ומכניקה סטטיסטית בתקופה שבה אידיאולוגים סובייטים תקפו את הפיזיקה של איינשטיין כאידיאליזם בורגני שאינו תואם את המטריאליזם הדיאלקטי — ויכוח מסוכן פוליטית שבו גסן נקט צד בהגנה על היחסות במונחים מרקסיסטיים במקום לדחות אותה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מאמר ניוטון
באותה אווירה פוליטית טעונה נסע גסן ללונדון ב-1931 כחלק ממשלחת סובייטית בהובלת ניקולאי בוכארין לקונגרס הבינלאומי השני להיסטוריה של המדע. מאמרו, "השורשים החברתיים והכלכליים של הפרינקיפיה של ניוטון", טען כי הבעיות המדעיות הספציפיות שניוטון בחר לפתור, והמושגים בהם השתמש כדי לפתור אותן, עוצבו ישירות על ידי הדרישות הטכניות המעשיות של תקופתו: ניווט ובניית ספינות, כרייה ומטלורגיה, ארטילריה וביצורים, הדאגות החומריות של אנגליה מסחרית וקפיטליסטית מוקדמת בהתהוות. הטיעון היה אתגר ישיר לרעיון הדומיננטי אז שרעיונות מדעיים מתפתחים דרך לוגיקה פנימית וסגורה המנותקת מתנאים כלכליים וחברתיים. היסטוריונים מאוחרים יותר של המדע כינו אותו אחד המאמרים המפורסמים ביותר שהוצגו אי פעם בכנס היסטוריה של המדע, והוא נחשב כיום למסמך מכונן של המסורת החיצונית בהיסטוריה ובסוציולוגיה של המדע — הגישה המתעקשת שיש להסביר ידע מדעי בחלקו על ידי התנאים החברתיים והחומריים הסובבים את ייצורו, גישה שתעצב מאוחר יותר את עבודתם של חוקרים משפיעים כמו ג'. ד. ברנאל, ודרך ויכוח ותגובה עוקבים, חלק גדול מהסוציולוגיה של המדע של אמצע המאה העשרים.
מאמר שנכתב תחת לחץ
מחקר מאוחר יותר על גסן, במיוחד הניתוח של לורן גרהם על הקריירה שלו, טען כי מאמר ניוטון לא היה תרגיל אקדמי חסר פניות גרידא אלא מסמך שנוצר תחת לחץ פוליטי ישיר: גסן הגן על עמדתו שלו בתוך הפיזיקה הסובייטית, תוך שימוש במקרה של ניוטון כדי לחזק חשבון חיצוני ומטריאליסטי של המדע שיכול, בהרחבה, להיות מופנה כדי להגן על תורת היחסות של איינשטיין מפני התקפה אידיאולוגית בבית. בקריאה כזו, אחד הטקסטים המכוננים של ההיסטוריה החברתית של המדע היה גם פעולה של שימור עצמי מקצועי ופיזי על ידי מדען שידע שהקרקע הפוליטית שלו אינה יציבה.
מעצר והוצאה להורג
הקרקע הזו נשמטה. הנ.ק.ו.ד. עצר את גסן ב-22 באוגוסט 1936, באשמת טרור אנטי-מהפכני במהלך הגל הראשון והמתגבר של הטיהורים הגדולים של סטלין. הוא נשפט בחשאי, נמצא אשם, והוצא להורג בירי ב-20 בדצמבר 1936, במוסקבה, ונקבר בקבר אחים בבית הקברות דונסקוי. ב-1938 הוא גורש רשמית מהאקדמיה למדעים אליה הצטרף רק חמש שנים קודם לכן. המדינה טיהרה אותו ב-21 באפריל 1956, במהלך ההפשרה שלאחר סטלין, והחזירה אותו לאקדמיה למדעים ב-5 במרץ 1957 — יותר עשרים שנה לאחר מותו, ובאותה עת תיקון אקדמי ומוסרי שלא יכול היה לעשות דבר עבור האיש עצמו.
מדוע בוריס מכונה גאון
המקרה לגאונותו של גסן הוא קונקרטי באופן יוצא דופן: מאמר כנס יחיד, שנכתב על ידי פיזיקאי עובד ולא היסטוריון מקצועי, ייסד למעשה אסכולת מחשבה פעילה עדיין בהיסטוריה ובסוציולוגיה של המדע, כזו הטוענת שלא ניתן להבין ידע מדעי במלואו בנפרד מהצרכים הכלכליים והטכניים של תקופתו. העובדה ששיטת המאמר נטמעה בהיסטוריה המרכזית של המדע — מצוטטת, שנויה במחלוקת ונבנית עליה במשך קרוב למאה שנה — היא תוצאה נדירה עבור כל התערבות מלומדת יחידה, לא כל שכן כזו שהועברה על ידי אאוטסיידר לתחום הפונה לקהל של מומחים. טיעון הנגד הכן, שהוצג על ידי המחקר הרטרוספקטיבי של גרהם, הוא שהטיעון של המאמר עוצב לא פחות על ידי צרכי ההישרדות הפוליטיים המיידיים של גסן מאשר על ידי תובנה היסטורית חסרת פניות, ושהקבלה שלו התפצלה בחדות לאורך קווים אידיאולוגיים מההתחלה — מאומץ על ידי היסטוריונים מרקסיסטים של המדע ודמויות כמו ברנאל, נדחה על ידי אחרים כולל חוקרים הקשורים לאגודה הבריטית לחופש במדע ודמויות בולטות בהרווארד, פילוג שנמשך עשורים ושחוקרים מאוחרים יותר עדיין צריכים לנווט בו בעת הערכת הערך המלומד של המאמר בנפרד ממקורותיו הפוליטיים.
מורשת
מאמר ניוטון של גסן הוא כיום פריט קבוע בהכשרה לתארים מתקדמים בהיסטוריה של המדע, נקרא כטיעון הפתיחה בוויכוח על הסברים פנימיים לעומת חיצוניים לשינוי מדעי שהתחום מעולם לא פתר במלואו. חייו שלו סגרו את הוויכוח הזה במונחים הבוטים ביותר הזמינים למדינה סטליניסטית: הפיזיקאי שטען שלא ניתן להפריד רעיונות מהתנאים החומריים המייצרים אותם הושמד על ידי התנאים החומריים של הטרור הפוליטי הסובייטי לפני שמלאו לו ארבעים וארבע.