הדמות המוכרת בשם באט-מן (Bat-Man) הופיעה לראשונה בחוברת Detective Comics #27 במאי 1939, לאחר תהליך עיצוב בהובלתו של בוב קיין (Bob Kane). הדמות, שתוכננה במקור כדמות בחליפת טריקו אדומה, עברה שינויים אסתטיים משמעותיים לפני שגובש המראה האייקוני באפור ושחור, אשר הגדיר את נוכחותה בתור הזהב של הקומיקס האמריקאי.
קריירה מוקדמת וחינוך
בוב קיין, שנולד בשנת 1915, למד בבית הספר התיכון דוויט קלינטון (DeWitt Clinton High School) ולאחר מכן המשיך את לימודיו בבית הספר לאמנות גרנד סנטרל (Grand Central School of Art) ובקופר יוניון (Cooper Union). דרכו המקצועית החלה בשנת 1934 כאשר הצטרף לאולפני מקס פליישר (Max Fleischer Studio) כאנימטור מתלמד. בשנת 1936 עבר לתעשיית הקומיקס כפרילנסר עבור ג'רי אייגר (Jerry Iger). במהלך תקופתו באולפן של אייזנר ואייגר (Eisner & Iger), תרם קיין מגוון מדורים, ביניהם 'פיטר פאפ' (Peter Pupp), 'ג'ינג'ר סנאפ' (Ginger Snap), 'אוסקר הבלש' (Oscar the Gumshoe) ו'פרופסור דוליטל' (Professor Doolittle). משימות מוקדמות אלו העניקו לו את הניסיון הבסיסי בשרטוט ובכתיבת עלילות שקדמו לעבודתו על כותרי גיבורי-על.
פיתוח הזיכיון של באטמן
בתגובה להצלחה המסחרית של סופרמן, חיפשה חברת DC קומיקס (DC Comics) תוכן נוסף על גיבורי-על, מה שהניע את קיין לפתח דמות של פורע חוק רעול פנים משלו. הוא שאב השראה ממקורות מגוונים, כולל תרשימי האורניתופטר של לאונרדו דה וינצ'י (Leonardo da Vinci), דמויות הזורו (Zorro) בגילומו של דאגלס פיירבנקס (Douglas Fairbanks), והסרט 'העטלף הלוחש' (The Bat Whispers) משנת 1930. ביל פינגר (Bill Finger), שהצטרף לאולפן של קיין ב-1938, מילא תפקיד חיוני בשכלול תחפושת הדמות, והציע את המסכה האייקונית והגלימה המעוצבת במקום כנפיים נוקשות. פינגר גם הגה את השם ברוס ויין (Bruce Wayne).
פעילות האולפן והתרחבותו
עם עליית הביקוש לסיפורי באטמן, הרחיב קיין את פעילותו ושכר עוזרים כמו ג'רי רובינסון (Jerry Robinson) וג'ורג' רוסוס (George Roussos) שיעבדו בבניין הניו יורק טיימס, אף שקיין המשיך לצייר בעצמו בביתו. כדי לעמוד בדרישות המוציא לאור, נעזר האולפן בציירי צללים שונים, ביניהם דיק ספראנג (Dick Sprang), שלדון מולדוף (Sheldon Moldoff) ולו שוורץ (Lew Schwartz). בשנת 1940, הצגת דמותו של רובין (Robin) בחוברת Detective Comics #38 העניקה לבאטמן שותף צעיר, תוספת שנועדה להרחיב את קהל היעד של הדמות. לאחר מכן, קיין העביר את המוקד לרצועת העיתון היומית של באטמן משנת 1943 ועד 1946, לפני שחזר להפקת ספרי קומיקס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מורשת והכרה
במהלך הקריירה שלו, קיין עבד ככותב, כתב תסריטים ואמן. שנותיו המאוחרות כללו רפלקציות על עבודתו בספר 'באטמן ואני' (Batman and Me). תרומותיו המקצועיות זכו להכרה באמצעות מספר פרסי תעשייה, כולל פרס אינקפוט (Inkpot Award) בשנת 1978 והכנסתו להיכל התהילה של ויל אייזנר (Will Eisner Hall of Fame) בשנת 1996. קיין נפטר בשנת 1998 בלוס אנג'לס ונטמן בבית הקברות פורסט לון (Forest Lawn Memorial Park). הוא זכה גם לכוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.
עובדות בקצרה
- נולד: 1915, ניו יורק - נפטר: 1998, לוס אנג'לס - השכלה: תיכון דוויט קלינטון, קופר יוניון - הופעת בכורה של דמות מרכזית: Detective Comics #27, 1939 - שותף מרכזי: ביל פינגר - פרסים: היכל התהילה של ויל אייזנר, 1996 - מקום מנוחה אחרון: בית הקברות פורסט לון
שאלות נפוצות
### מי יצר את באטמן?
אף שבוב קיין החזיק בחוזה המקורי ובקרדיט הרשמי במשך עשורים, ביל פינגר מוכר כיום כיוצר השותף של הדמות.
### מה היו תחומי העיסוק העיקריים של בוב קיין?
הוא עבד כאמן קומיקס, מאייר, תסריטאי וכותב.