בוב ניוהארט: רואה החשבון שהמציא את הקומדיה מחדש
בליל ה-10 בפברואר 1960, רואה חשבון לשעבר מהצד המערבי של שיקגו הקליט הופעה חיה ב-Tidelands Motor Inn שביוסטון. האלבום שחברת וורנר ברוס (Warner Bros.) הוציאה באותו אפריל נמכר ביותר ממיליון עותקים והפך לתקליט הקומדיה הראשון אי פעם שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 (Billboard 200). בטקס פרסי הגראמי בשנה שלאחר מכן הוא גבר על פרנק סינטרה, נט קינג קול והארי בלפונטה בקטגוריית אלבום השנה. הניו יורק טיימס (The New York Times) כינה אותו הקומיקאי הראשון בהיסטוריה שזכה לפרסום בזכות הקלטה.
אוסטין אווניו
ג'ורג' רוברט ניוהארט (George Robert Newhart) נולד ב-5 בספטמבר 1929 באוק פארק, אילינוי, וגדל בדירה בשכונת אוסטין בצד המערבי של שיקגו. אביו היה שותף בעסק לאספקת ציוד אינסטלציה וחימום; אמו ניהלה את משק הבית. הוא למד בבית הספר היסודי סנט קתרין מסיינה, לאחר מכן בתיכון הישועי סנט איגנטיוס קולג' פריפ, וסיים תואר בניהול עסקי מאוניברסיטת לויולה בשיקגו בשנת 1952. הוא למד זמן קצר בבית הספר למשפטים של לויולה ועזב.
לאחר מכן הוא גויס למלחמת קוריאה, והצבא – עם אינסטינקט מדויק לכישרונותיו של אדם – בילה שנתיים בהעסקתו בביקורת רשומות כוח אדם בחוף המערבי. הוא חזר הביתה והפך לרואה חשבון בחברת U.S. Gypsum ולאחר מכן בחברת Glidden. הוא היה, לפי כל קנה מידה, צעיר במסלול קונבנציונלי לחלוטין.
התרופה לשעמום
הוא היה משועמם. זהו כל סיפור המקור, וניוהארט מעולם לא ייפה אותו. כדי להעביר את יום העבודה, הוא וחבר, אד גלאגר, החלו לאלתר שיחות טלפון קומיות זה עם זה – שיחות ארוכות, רציניות, שבהן צד אחד היה הטיפש והצד השני, בדרך כלל ניוהארט, היה האדם הסביר המנסה לעבד את הטיפשות בזמן אמת.
זה היה רעיון של רואה חשבון לבדיחה: בלי בדיחות. בלי הכנות, בלי דגשים קומיים (rimshots), בלי חיקויי קולות. רק אדם הגיוני בטלפון, מקשיב למשהו אבסורדי ומגיב אליו בהתאם. הצורה נולדה מתוך משרד והיא מעולם לא איבדה את האופי הזה.
האיש בצד השני של הקו
שגרת שיחת הטלפון החד-צדדית הפכה למבנה המזוהה ביותר בקומדיה האמריקאית, והמכניקה שלה ראויה לבחינה. הקהל לעולם לא שומע את הקול השני. הם חייבים לבנות אותו בעצמם מההפסקות של ניוהארט, מהתיקונים שלו, מההססנות שלו – "אה-הא... כן... לא, אני מבין את זה, אבל..." – וכך הקהל עושה את העבודה האמיתית של בניית הבדיחה. ניוהארט מספק רק חצי מהמידע והצחוק מתרחש בפער.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ההגשה הייתה החצי השני. הגמגום המפורסם לא היה טיק עצבני אלא מטרונום: הוא השתמש בהססנות כתזמון, מותח הפסקה עד שהיא הפכה לבלתי נסבלת ואז נוחת עם שורה שטוחה ושקטה. הקומדיה הייתה יבשה, לא ממהרת, אינטליגנטית ללא ספק, ומעולם לא הרימה את קולה. היה לו קטע על טייסים הנוחתים על מסלול קצר ומסוכן של שדה תעופה; ההבחנה המסימת הייתה, "אבל זה היה רחב, בכל זאת."
טקס הגראמי של 1961 העניק לו את פרס אלבום השנה ואמן חדש מצטיין – הוא נותר הקומיקאי היחיד אי פעם שזכה בשניהם – ופרס שלישי, פרס הביצוע הקומי הטוב ביותר, עבור אלבום ההמשך, The Button-Down Mind Strikes Back!. התקליט הוכנס מאוחר יותר להיכל התהילה של הגראמי ונוסף למרשם ההקלטות הלאומי.
שתי סדרות קומדיה והסוף הטוב ביותר בטלוויזיה
בעוד שרוב הקומיקאים של אלבומים באותה תקופה נעלמו, ניוהארט העביר את הפורמט שלו לטלוויזיה פעמיים. המופע של בוב ניוהארט (The Bob Newhart Show, 1972-1978) כללה 142 פרקים בהם גילם את בוב הארטלי, פסיכולוג משיקגו – תפקיד שהיה מהותית שגרת הטלפון שקיבלה רישיון מקצועי, אדם שפוי אחד שסופג את האבסורד של אנשים אחרים לפרנסתו. עשור לאחר מכן, בניוהארט (Newhart), הוא לוהק כדיק לודון, בעל פונדק בורמונט המוקף במטורפים, ועשה זאת שוב.
התוכנית השנייה הפיקה את הסצנה הסופית המוערכת ביותר בקומדיית מצבים אמריקאית. בעל הפונדק של ניוהארט נחבט בראשו, והמסך עובר לחדר שינה מהסדרה הראשונה, שם בוב הארטלי מעיר את אשתו כדי לספר לה על החלום המוזר שחלם זה עתה. שמונה שנים של תוכנית אחת התגלו כסיוט בתוך תוכנית אחרת. זו בדיחה שדורשת מהקהל להיות קשוב במשך שמונה-עשר שנים, והיא עובדת מכיוון שכל השיטה של ניוהארט תמיד הייתה תלויה בכך שהקהל יספק את מה שהוא מנע.
הקודה הארוכה
הוא נישא לווירג'יניה "גיני" קווין (Virginia "Ginnie" Quinn) ב-1963, לאחר דייט עיוור שארגן הקומיקאי באדי האקט; הם גידלו ארבעה ילדים ונשארו נשואים במשך שישים שנה, עד למותה ב-2023. הוא קיבל את פרס מארק טוויין להומור אמריקאי של מרכז קנדי ב-2002 והפך לנוכחות משנה אהובה – פאפא אלף בסרט אלף (Elf) ב-2003, ואורח חוזר בהמפץ הגדול (The Big Bang Theory) שהעניק לו סוף סוף פרס אמי תחרותי ב-2013, חמישים ושלוש שנים אחרי האלבום. הוא נפטר ב-18 ביולי 2024, בגיל 94.
מדוע בוב מכונה גאון
הטיעון לזכות ניוהארט הוא מבני ולא ביצועי, דבר חריג עבור קומיקאי. הוא המציא מנגנון הגשה. שיחת הטלפון החד-צדדית היא חדשנות פורמלית אמיתית: היא הופכת את הקהל מצופים למשתפי פעולה, ומאלצת אותם לדמיין את החצי החסר של השיחה ואז לצחוק על משהו שהם עצמם בנו. זו הבנה מתוחכמת של האופן שבו קומדיה פועלת בראשו של המאזין, והיא הגיעה מאדם ללא הכשרה שהמציא זאת כדי להפיג את השעמום של עבודה כרואה חשבון.
האלמנט השני הוא איפוק, שקשה יותר ממה שהוא נשמע. התמחותו של ניוהארט הייתה האדם הסביר – בלי קול מצחיק, בלי תנועות פיזיות, בלי אגרסיביות, שום דבר שהכריז על עצמו כקומדיה. הכל היה תלוי בתזמון ובאומץ לתת לשתיקה להימשך. קומיקאים מבינים כמה זה קשה; הספדו של מגזין Paste ניסח את ההשפעה בפשטות, באומרו שהוא "לימד דורות אינספור של קומיקאים שאתה יכול להיות מצחיק, חכם, בלתי מתפשר, ועדיין לנצח בתנאים שלך."
טיעון הנגד הוגן. הטווח שלו היה צר במכוון: הוא שיחק מהותית את אותה דמות – האדם המיושב הנצור על ידי אידיוטים – מ-1960 ועד 2013, והוא לא בנה גוף של רעיונות על העולם. בהשוואה לקומיקאים וידויים או פוליטיים שבאו אחריו, עבודתו דלה בתוכן ועשירה בטכניקה. מה שיש לו אינו טווח אינטלקטואלי אלא המצאה פורמלית בעלת דיוק יוצא דופן, שבוצעה בעקביות שמעט אמנים משמרים במשך שישה עשורים.
מורשת
האלבום הוא ציון הדרך ההיסטורי: לפני ניוהארט, קומיקאים התפרסמו על הבמה או בטלוויזיה, ואחריו תקליט יכול היה לעשות זאת. אבל הירושה העמידה יותר שלו היא גוון. הוא הוכיח שהאדם השקט ביותר בחדר יכול להחזיק אותו, שקומיקאי לא צריך להיות רועש, פגוע או אגרסיבי כדי להיות מצחיק, ושהקהל יעשה בשמחה חצי מהעבודה אם תסמוך עליו. שישים וארבע שנים אחרי יוסטון, האדם הסביר בטלפון נותר אחת הצורות המקוריות באמת שמישהו מצא לבדיחה.