בו שי-לאי: מודל צ'ונגצ'ינג וקריסתו
במשך כמה שנים בתחילת שנות ה-2010, בו שי-לאי היה הפוליטיקאי המדובר ביותר בסין שטרם היה מנהיג לאומי — חבר פוליטביורו שמנהל את עיר הענק צ'ונגצ'ינג עם שירי מאואיזם ברמקולים, פשיטה על המאפיה שמילאה כותרות, ונוכחות תקשורתית שכתבים מערביים השוו לזו של ג'ון פ. קנדי. ואז, בתוך שבועות ספורים בפברואר 2012, מפקד משטרה נמלט לקונסוליה אמריקאית, מותו של איש עסקים בריטי סווג מחדש כרצח, והקריירה הפוליטית השאפתנית ביותר של דורו קרסה למאסר עולם.
התחלה של נסיך
נולד ב-3 ביולי 1949 בבייג'ינג, בו שי-לאי היה בנו של בו ייבו, סגן ראש ממשלה לשעבר ואחד ממה שמכונה "שמונת הזקנים" שעיצבו את הפוליטיקה שלאחר מאו — קשרים שהציבו אותו בין האליטה ה"נסיכית" של סין מלידה. הוא למד היסטוריה עולמית באוניברסיטת פקין וקיבל תואר שני בעיתונאות בינלאומית מהאקדמיה הסינית למדעי החברה ב-1982, רקע בעל אוריינות תקשורתית יוצאת דופן עבור פקיד סיני מדורו, כזה שניכר בנוחות המאוחרת שלו עם מצלמות ועיתונות זרה.
בניית מוניטין בדאליאן ובליאונינג
כראש עיריית דאליאן מאמצע שנות ה-80 ועד 2000, בו שינה את הסביבה הבנויה של עיר הנמל, זכה במגילת הכבוד של UN Habitat ב-1999 על שיפורים סביבתיים וחיזר אחר השקעות דרום קוריאניות, יפניות ומערביות, אם כי מבקרים ציינו שהפיתוח מונע האסתטיקה שלו עקר תושבים ללא מענה. הוא הפך למושל ליאונינג ב-2001, דגל בתוכנית להחייאת אזור צפון-מזרח, ואז שר המסחר תחת ון ג'יאבאו מ-2004 עד 2007, שם בנה פרופיל בינלאומי כמשא ומתן רהוט וטלוויזיוני בשיחות סחר ארה"ב-סין — פקיד סיני נדיר שעמיתים מערביים מצאו כמרתק באמת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מודל צ'ונגצ'ינג
מונה למזכיר המפלגה של צ'ונגצ'ינג ב-2007, שנראה בתחילה כסוג של צעד הצידה ממסלול המשרד המרכזי, בו הפך את התפקיד לפלטפורמה לאומית על ידי מיזוג שני דברים שלעיתים רחוקות משולבים בפוליטיקה הסינית: צמיחה כלכלית אגרסיבית בהובלת המדינה — צ'ונגצ'ינג רשמה צמיחת תמ"ג של 14.3 אחוז ב-2008 לעומת כ-8 אחוזים ברמה הלאומית — ותחייה קולנית של "תרבות אדומה" מאואיסטית, כולל שירה המונית של שירי מהפכה וקידום כבד בתקשורת המדינה. קמפיין ה-"dahei" ("להכות בשחור") שלו נגד שחיתות ופשע מאורגן מ-2009 עד 2011 הניב כ-5,700 מעצרים והפך אותו לסמל לאומי של ממשל קשוח ופופוליסטי, בעוד מבקרים תיעדו טענות שהקמפיין הפר הגנות משפטיות בסיסיות, הניע תפיסת נכסים בשווי מוערך של 11 מיליארד דולר, ו—לפי משקיפי זכויות—כפה הודאות ועבודת כפייה על עד אלף איש שנתפסו בו.
שתי שערוריות, קריסה אחת
ההתרה החלה עם וואנג ליג'ון, מפקד המשטרה של בו עצמו והאדריכל של הקמפיין נגד הפשע, שגילה ראיות המפלילות את אשתו של בו, גו קאילאי, במותו בנובמבר 2011 של איש העסקים הבריטי והשותף המשפחתי ניל הייווד — מוות שנקבע בתחילה כהרעלת אלכוהול. כשניסה וואנג לנהל את התיק, בו פעל לחסום אותו; וואנג הורד בדרגה ב-2 בפברואר 2012, וימים לאחר מכן נמלט לקונסוליה האמריקאית בצ'נגדו כשהוא נושא ראיות, לפני שסורב למקלט והוחזר למשמורת סינית. העריקה הציתה את הנפילה המהירה והפומבית ביותר של מנהיג סיני בכיר מזה עשורים. חוקרים מצאו לאחר מכן שהייווד לכאורה איים לחשוף את עסקאות המשפחה בחו"ל, ושהוא הורעל על ידי גו בעזרת עוזר; היא הורשעה ברצח באוגוסט 2012 וקיבלה עונש מוות על תנאי, שהומתק מאוחר יותר למאסר עולם.
משפט
בו עצמו נשפט בג'ינאן מ-22 באוגוסט עד 22 בספטמבר 2013 באשמת שוחד, מעילה וניצול לרעה של כוח, מואשם בקבלת כ-21.79 מיליון יואן (כ-3.56 מיליון דולר) בשוחד מאנשי עסקים כולל שו מינג, שהעיד כי מימן וילה בניס והוצאות עבור בנם של הזוג, בו גואגואה. חוקר סין צ'נג לי ציין בזמנו שהאישומים ייצגו צמצום מכוון: הטענה המקורית, שבו ניסה לטייח את פשע אשתו על ידי פעולה נגד מפקד המשטרה שלו, הייתה שטח פוליטי מסוכן שהמפלגה העדיפה להימנע ממנו, שכן, במילותיו של צ'נג לי, חשיפה מלאה יותר הסתכנה בהפיכה ל-"משפט של המפלגה הקומוניסטית הסינית" ולא של בו לבדו. בו הציג הגנה לוחמנית באופן חריג למשפט פוליטי סיני, חזר בו מהודאות קודמות וטען שהוא נחקר יותר ממאה פעמים והתעלף שוב ושוב במהלך החקירה. הוא הורשע בכל הסעיפים ב-22 בספטמבר 2013 ונידון למאסר עולם.
מדוע בו מכונה גאון
המוניטין של בו, כזה שיש לו, נשען על כריזמה פוליטית וראוותנות ארגונית ולא על מקוריות אינטלקטואלית, וזה מקרה שבו הפער בין תמונה למהות מתועד היטב באופן יוצא דופן. מייקל ויינס מהניו יורק טיימס תפס את הדואליות במדויק, ותיאר אותו כבעל "כריזמה עצומה ואינטליגנציה עמוקה" לצד "אדישות נלמדת לחיים ההרוסים שפיזרו את דרכו לכוח" — ניסוח שנותן קרדיט ליכולת אמיתית תוך סירוב להפריד אותה מהעלויות שלה. המיומנות האמיתית של בו הייתה בבנייה ושיווק של מותג פוליטי קוהרנטי — מיזוג נוסטלגיה פופוליסטית, תוצאות גלויות נגד פשע, ומודרניות טלוויזיונית — במערכת שמתגמלת אחרת קונפורמיות חסרת צבע, ועשיית זאת מספיק טוב כדי לייצר שאיפות לאומיות רציניות. אבל אותם מקורות שנותנים קרדיט לאינטליגנציה שלו מתארים גם סגנון מנהיגות שהיה "תעמולתי", "אכזרי" ו-"יהיר", הדורש זמינות מתמדת מפקודים, ולפי דיווחים מסוימים, תורם לדיכאון והתאבדויות בקרב פקידים תחתיו. נתוני הצמיחה בכותרות של מודל צ'ונגצ'ינג נטענו גם הם באופן אמין כמנופחים באופן מלאכותי. כל פיקחות טבעית שהייתה לבו הייתה בלתי נפרדת, בהערכה של כמעט כל דיווח עצמאי, מנכונות לכופף תהליך משפטי ולהתעלל בפקודים כדי לקיים את עלייתו שלו — גאונות לקידום עצמי ותמרון סיעתי, לא לממשל במובן חסר פניות כלשהו.
מורשת
נפילתו של בו חשפה חילוקי דעות חריפים בתוך המפלגה הקומוניסטית בין פלגי רפורמת שוק לפלגים פופוליסטיים ניאו-מאואיסטים, ובעל בריתו לשעבר ג'ואו יונגקאנג נכלא מאוחר יותר כחלק מהקמפיין הרחב נגד שחיתות של שי ג'ינפינג, בעוד יריב, וואנג יאנג, עלה לוועדה המתמדת של הפוליטביורו. גורש מהמפלגה ב-2012 ועדיין כלוא, בו נותר דמות שנויה במחלוקת באמת — מגונה על ידי דיווחים מרכזיים כאיש חזק מושחת ומתעלל, אך עדיין נתפס על ידי כמה נוסטלגים שמאליים בסין כרפורמטור פופוליסטי שטוהר בשל איום על אינטרסים של אליטה מושרשת.