בנזיר בהוטו: בת הדמוקרטיה, קורבן הדמוקרטיה
היא התמודדה בבחירות במדינה שזה עתה תלתה את אביה, ניהלה מפלגה שנבנתה מתוך האבל המשפחתי שלה, והפכה, בגיל שלושים וחמש, לאישה הראשונה שהנהיגה מדינה מודרנית בעלת רוב מוסלמי. תשע-עשרה שנים לאחר מכן היא נהרגה בעת שניהלה מסע בחירות לאותו תפקיד, באותה עיר שבה השלטון שם אותה בעבר במעצר בית. מעט חיים פוליטיים דוחסים ניצחון וטרגדיה בצורה כה הדוקה.
ירושה של פוליטיקה ואובדן
בנזיר בהוטו (Benazir Bhutto) נולדה ב-21 ביוני 1953 בקראצ'י לזולפיקאר עלי בהוטו (Zulfikar Ali Bhutto), המייסד הכריזמטי של מפלגת העם הפקיסטנית, ולנוסרת איספהאני (Nusrat Ispahani), שנולדה באספהאן, איראן. המשפחה הייתה מהאריסטוקרטיה בעלת הקרקעות הסינדית, ובנזיר גודלה בציפייה לפריבילגיות ולחיים ציבוריים כאחד. היא עזבה לארצות הברית בגיל שש-עשרה, למדה ממשל השוואתי ברדקליף קולג', הרווארד, לפני שעברה לאוקספורד, שם למדה פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה בליידי מרגרט הול ובשנת 1977 הפכה לאישה האסייתית הראשונה שנבחרה לנשיאת אוקספורד יוניון. היא חזרה לפקיסטן באותה שנה – בדיוק כאשר ההפיכה של הגנרל זיא אל-חאק (Zia-ul-Haq) הפילה את ממשלת אביה. שנתיים לאחר מכן, זיא הוציא להורג בתלייה את זולפיקאר עלי בהוטו לאחר הרשעה שנויה במחלוקת ברצח. בנזיר, בת עשרים וחמש, ירשה מפלגה, מעמד של שהיד ומשימה.
כלא, גלות ויצירת מנהיגה
לאורך שנות ה-80 היא נכנסה ויצאה מבתי הכלא של זיא והייתה נתונה במעצר בית, תוך הנהגה משותפת של מפלגת העם הפקיסטנית עם אמה וסיוע בייסוד התנועה להשבת הדמוקרטיה. היא בילתה שנים בגלות בלונדון לפני שחזרה ב-1986 לקבלת פנים כה גדולה שהכריזה עליה למעשה כיורשת הממתינה של זיא. כאשר זיא מת בהתרסקות מטוס ב-1988, בהוטו הובילה את המפלגה לניצחון, וב-2 בדצמבר 1988 הפכה לראש ממשלה – האישה הראשונה שעמדה בראש ממשלה של מדינה מודרנית בעלת רוב מוסלמי, ואחת מראשי הממשלה הצעירים ביותר בכל מקום, בגיל שלושים וחמש. היא השתמשה בתפקיד כדי לבטל חלקים מצו החירום הצבאי של זיא: אסירים פוליטיים שוחררו, הצנזורה על התקשורת הוקלה, ההגבלות על איגודי עובדים, אגודות סטודנטים וארגונים לא ממשלתיים הוסרו, ופקיסטן התקבלה מחדש לחבר העמים הבריטי.
שתי ממשלות, שני פיטורים
אף אחת מכהונותיה לא הגיעה לסיומה המלא. ממשלתה הראשונה, שכיהנה בקושי עשרים חודשים, פוטרה באוגוסט 1990 על ידי נשיא שהפעיל סמכויות חוקתיות שבהוטו עצמה מעולם לא הסירה, על רקע האשמות בשחיתות שירדפו אותה לאורך שארית הקריירה שלה – בעלה, אסיף עלי זרדארי (Asif Ali Zardari), זכה לכינוי "מר עשרה אחוזים" בגלל טענות לקבלת שוחד. היא חזרה כראש ממשלה באוקטובר 1993 לכהונה שנייה שהייתה, אם בכלל, סוערת יותר: אחיה מורתזא נהרג בחילופי אש משטרתיים מחוץ לבית המשפחה ב-1996, מזימת הפיכה נגדה נחשפה וסוכלה ב-1995, והאשמות בשוחד דבקו שוב בממשלה שלה. הנשיא פארוק לגר (Farooq Leghari) פיטר אותה פעם שנייה בנובמבר 1996. היא שלטה בסך הכל פחות מארבע שנים, כשהודחה פעמיים על ידי נשיאים שהפעילו את אותו שיקול דעת ביצועי שמפלגתה נכשלה בפירוקו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →גלות, הרשעה וחזרה
כשהיא עומדת בפני הרשעה ב-2003 בבית משפט שווייצרי באישומים של שחיתות והמשקל המצטבר של תיקים בבית, בהוטו בילתה את השנים 1998 עד 2007 ברובן מחוץ למדינה, בדובאי ובלונדון, כשהיא מכוונת את מפלגת העם מרחוק בזמן שהגנרל פרבז מושארף (Pervez Musharraf) ניהל את פקיסטן לאחר ההפיכה שלו ב-1999. בשנת 2007, תחת צו פיוס לאומי בתיווך בינלאומי שהגן עליה מפני העמדה לדין, היא חזרה לפקיסטן כדי להתמודד בבחירות שנקבעו לינואר 2008. עצרת השיבה שלה בקראצ'י הופצצה בתוך שעות, מה שהוביל למותם של יותר מ-140 בני אדם, בעוד היא ניצלה בקושי. היא המשיכה במסע הבחירות.
ליאקואת באג, 27 בדצמבר 2007
ב-27 בדצמבר 2007, בהוטו נורתה ולאחר מכן נהרגה על ידי פצצה של מחבל מתאבד כאשר עזבה עצרת בחירות בליאקואת באג (Liaquat Bagh) בראוולפינדי – אותה עיר שבה ראש ממשלת פקיסטן הראשון, ליאקואת עלי חאן, נרצח ב-1951. חקירה מאוחרת יותר תיארה קונספירציה בעלת חמישה רבדים, מהמתכננים ועד למחבלים; תשעה אנשים נמצאו מעורבים ישירות. מפקד מיליטנטי שנתפס על ידי כוחות פקיסטניים סיפר לחוקרים כי החיסול הוזמן על ידי אוסאמה בן לאדן והוטל על מנהיג הטאליבן הפקיסטני בייטיוללה מהסוד (Baitullah Mehsud), טענה שאומתה מאוחר יותר על ידי תזכיר שנמצא במתחם של בן לאדן באבוטבאד, שהתייחס לפעולה כנקמה על המצור של הצבא ב-2007 על המסגד האדום. כאשר התיק הגיע לבסוף להכרעה באוגוסט 2017, חמישה חשודים הקשורים לטאליבן הפקיסטני זוכו מחוסר ראיות קבילות, ורק שני שוטרים הורשעו בשיבוש זירת הפשע. אף מתכנן לא הורשע מעולם בבית משפט פקיסטני.
מדוע בנזיר מכונה גאונה
המילה שדבקה בבהוטו היא לעיתים רחוקות "גאוניות" במובן הטכני – מדובר באינסטינקט פוליטי, ובמידה זו המקרה אמיתי. היא קראה טרגדיה תורשתית והפכה אותה למסע של חמש-עשרה שנה שאף דיקטטורה, גלות או תיק משפטי לא יכלו למחוק לחלוטין; היא בנתה והחזיקה יחד מפלגת המונים לאורך שתי יבשות בזמן שנאסר עליה להיכנס למדינתה; והיא הבינה, טוב יותר מרוב בני דורה, כיצד להפוך את נוכחותה עצמה לטיעון – שאישה המובילה מדינה בעלת רוב מוסלמי אינה סתירה אלא עובדה, שנקבעה ברגע שנכנסה לתפקידה ב-1988. תומכים וביוגרפים תיארו אותה כמי שמשלבת את הכריזמה של מייסדת תנועה עם המשמעות של טכנוקרטית בעלת הכשרה מאוקספורד, "המגלמת" עבור חבר לכיתה טיפוס חברתי שלם ובכל זאת, עבור חברים, "הומוריסטית וסקרנית אינטלקטואלית" מתחת לפני השטח.
הטיעון שכנגד הוגן לא פחות משמעותי. היא נבחרה פעמיים ופוטרה פעמיים, וממשלותיה היו סמל לפוליטיקת הפטרונות שהיא טענה שהיא מתנגדת לה: השחיתות של בעלה הפכה לשם דבר, ההרשעה השווייצרית שלה מעולם לא בוטלה, והאחיזה השושלתית של משפחתה במפלגת העם ריכזה כוח במקום לפזר אותו. קריסת ממשלתה השנייה על רקע ניסיון הפיכה מסוכל והריגת אחיה על ידי המשטרה הצביעו על מנגנון ביטחוני שהיא מעולם לא הכניעה, ומבקרים טוענים כי לעיתים אף שיתפה עמו פעולה – היא הותירה את הסמכות הנשיאותית של זיא לפטר ממשלות נבחרות ללא פגע לאורך שתי כהונותיה, ולא ביטלה את חוקי החודוד (Hudud Ordinances) שבהם התנגדה פומבית. פסיקת הביוגרף שלה – שהיא "ניצחה בקרבות מסוימים אך הפסידה במלחמה" נגד הצבא והימין הדתי של פקיסטן – קרובה יותר לקונצנזוס מאשר להגיוגרפיה.
מורשת
ההתנקשות בבהוטו הפכה אותה, במותה, לסמל המאחד שהקריירה שלה מעולם לא השיגה במלואה בחייה: מפלגת העם נלחמה בבחירות 2008 על זכר דמותה וניצחה, כשהיא ממנה את זרדארי לנשיא. היא נותרה נקודת התייחסות לכל שיחה על נשים בפוליטיקה בדרום אסיה – לא כניצחון מוגמר, אלא כהוכחה לכמה צרה, שנויה במחלוקת ומסוכנת הקרקע הזו עדיין.