בארי גיב: הפלסטו שכבש את שנת 1978
באחד הימים בשנת 1975, במהלך הקלטות לאלבום בשם Main Course, שאל המפיק אריף מרדין (Arif Mardin) את שלושת האחים גיב שאלה ששינתה את מסלול המוזיקה הפופולרית: האם מישהו מהם מסוגל לצעוק — לצעוק בפלסטו? בארי גיב היה מסוגל. שנתיים לאחר מכן, בין ה-24 בדצמבר 1977 ל-2 בספטמבר 1978, שירים שכתב שהו במקום הראשון במצעדים האמריקאיים במשך עשרים ושבעה מתוך שלושים ושבעה שבועות. הוא היה מוזיקאי מקצועי במשך כחמש-עשרה שנה עד אז, ונדרש לו זמן רב כל כך כדי לגלות למה הקול שלו מסוגל.
דאגלס, מנצ'סטר, בריזבן
בארי אלן קרומפטון גיב (Barry Alan Crompton Gibb) נולד ב-1 בספטמבר 1946 בדאגלס (Douglas), שבאי מאן, להיו גיב, מתופף, וברברה, שהגיעה ממנצ'סטר. הייתה לו אחות גדולה, לסלי, וב-22 בדצמבר 1949 נולדו האחים התאומים הלא-זהים, רובין ומוריס. אח רביעי, אנדי, נולד מאוחר יותר והיה לו תפקיד משמעותי ביותר בסיפור המשפחתי. בגיל שנתיים סבל בארי מתאונת כוויה קשה שהותירה בו צלקות קבועות.
המשפחה עברה למנצ'סטר בשנת 1955, שם הקימו האחים להקת סקיפל בשם הראטלסנייקס (Rattlesnakes), שניגנה גרסאות כיסוי לקליף ריצ'רד, פול אנקה ובאדי הולי, ובהמשך שינתה את שמה לווי ג'וני הייז אנד דה בלו קאטס (Wee Johnny Hayes and the Blue Cats). באוגוסט 1958 היגרו בני משפחת גיב לאוסטרליה במסגרת תוכנית הגירה מסובסדת, כשהם מפליגים על האונייה Fairsea.
הדרך הארוכה
באוסטרליה הפכה הלהקה לבי ג'יז (Bee Gees), ושם הם רכשו ניסיון מקצועי שהיה הרבה פחות זוהר מהמיתולוגיה שהתפתחה סביבם — הם הופיעו משנת 1959 באתרים שונים, בהם מסלול המרוצים רדקליף (Redcliffe Speedway). עד שנת 1963 הם הוחתמו בחברת פסטיבל רקורדס (Festival Records), שויכו לחברת הבת לידון (Leedon), והוציאו סינגל ראשון, "The Battle of the Blue and the Grey", שנכתב על ידי בארי. הוא היה בן שש-עשרה.
הם הפליגו חזרה לאנגליה בתחילת 1967 וב-24 בפברואר עברו אודישן אצל המנהל רוברט סטיגווד (Robert Stigwood). אותה פגישה בודדת הפכה הרכב של מבצעי גרסאות כיסוי מבריזבן לקריירת הקלטות בינלאומית.
הצעקה בפלסטו
מה שהתרחש בהקלטות Main Course הוא נקודת המפנה בקריירה המקצועית של בארי גיב, ובאופן יוצא דופן עבור חידוש המגדיר קריירה, זה היה רעיון של מישהו אחר. מרדין ביקש צעקת פלסטו; גיב גילה שהוא ניחן באחד המנעדים הגבוהים רחבי הטווח ביותר במוזיקה המסחרית. זה הפך לצליל המזוהה עם סוף שנות ה-70 — ובסופו של דבר, לאחד הקולות המזוהים ביותר בהיסטוריה של סינגל הפופ. מגזין Q עדיין הציב אותו במקום ה-38 ברשימת מאה הזמרים הגדולים ביותר שלו בשנת 2007.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שיגעון המוזיקה ומונופול המצעדים
פסקול הסרט שיגעון המוזיקה (Saturday Night Fever), שיצא בנובמבר 1977, הפך לאלבום הפסקול הנמכר ביותר בכל הזמנים. הנתונים הסטטיסטיים שבאו בעקבותיו נראים כמו טעות דפוס. גיב כתב או היה שותף לכתיבת שישה-עשר שירים שהגיעו למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100. הוא מחזיק יחד עם ג'ון לנון ופול מקרטני בשיא של הכי הרבה להיטים עוקבים במקום הראשון במצעד זה, עם שישה שירים. בשנת 1977 היו לו חמישה שירים בעשירייה הראשונה בארצות הברית בו-זמנית — הוא כותב השירים היחיד שעשה זאת אי פעם — והוא כתב ארבעה מתוך חמשת השירים המובילים. הוא מחזיק בשיא של ארבעה להיטים רצופים במקום הראשון בארצות הברית: "Stayin' Alive", "Love Is Thicker Than Water" של אנדי גיב, "Night Fever" (שבעה שבועות בראש המצעד), ו-"If I Can't Have You", בביצוע איבון אלימן (Yvonne Elliman).
ציון הדרך של הבי ג'יז בהיכל התהילה של הרוק אנד רול מציין שרק חמישה אמנים בהיסטוריה מכרו יותר תקליטים מהם: אלביס פרסלי, הביטלס, מייקל ג'קסון, גארת' ברוקס ופול מקרטני. מרכז קנדי (Kennedy Center) מעריך את מכירות הלהקה בלמעלה מ-220 מיליון תקליטים, עם עשרים ואחד שירים במקום הראשון במצעדי ארצות הברית ובריטניה. ספר השיאים של גינס מדרג את גיב ככותב השירים השני המצליח ביותר בכל הזמנים, אחרי מקרטני.
לתת את השירים לאחרים
החלק המוזר והחושפני יותר בקריירה שלו הוא מה שעשה עם השירים שלא שמר לעצמו. הוא הפיק את האלבום Guilty של ברברה סטרייסנד ב-1980, שר בדואט הנושא שהגיע לחמישייה הראשונה, והביא את השיר "What Kind of Fool" למקום הראשון במצעד ה-Adult Contemporary. הוא כתב והפיק את Heartbreaker של דיון וורוויק ב-1982, כשהוא מלחין את כל שירי האלבום מלבד אחד. הוא כתב והפיק את Eyes That See in the Dark של קני רוג'רס ב-1983, שכלל את "Islands in the Stream", הדואט של רוג'רס ודולי פרטון שהפך לאחד מסינגלי הקאנטרי הנמכרים ביותר אי פעם. הוא כתב והפיק עבור אחיו אנדי, כולל את האלבום After Dark ב-1980, והחל לעבוד על Eaten Alive של דיאנה רוס ב-1985.
הציטוט הרשמי של מרכז קנדי מזהה זאת כהרגל המבחין בקריירה שלו: הוא, כך נכתב, "לא חשש לתת שירים שרוב האמנים לא היו מעיזים להיפרד מהם". הקטלוג שלו זכה מאז לגרסאות כיסוי על ידי כולם, מאלביס פרסלי ועד סנופ דוג.
תקליטי הסולו שלו הם החלק השקט יותר בסיכום הקריירה: Now Voyager (1984), שהניב את הלהיט "Shine, Shine"; In the Now (2016), שנכתב בשיתוף עם בניו סטיבן ואשלי; ו-Greenfields (2021), שעיבד מחדש שירי בי ג'יז כדואטי קאנטרי עם דולי פרטון, אליסון קראוס ולהקת ליטל ביג טאון (Little Big Town).
הגיב האחרון
מוריס מת בפתאומיות ב-12 בינואר 2003. רובין מת ב-20 במאי 2012, מה שהותיר את בארי כאח היחיד שנותר בחיים מהאחים גיב. הוא סיפר שאשתו לינדה ופול מקרטני עזרו לו להתמודד עם מותו של רובין. הוא נישא ללינדה גריי ב-1 בספטמבר 1970 — ביום הולדתו העשרים וארבעה — לאחר נישואים ראשונים למורין בייטס שהסתיימו באותה שנה; לזוג חמישה ילדים, והם הפכו לאזרחי ארצות הברית בשנת 2009 תוך שהם שומרים על אזרחותם הבריטית.
מדוע בארי מכונה גאון
מרכז קנדי, שהעניק לו את אותות הכבוד שלו בדצמבר 2023, כינה אותו "בין המוזיקאים הפוריים, המשפיעים והמוערכים ביותר שחיו אי פעם" — קרוב ככל האפשר לשימוש רשמי במילה זו מצד מוסד מכובד. הכישרון הספציפי שלו הוא מלודי: יכולת ליצור פזמונים ששורדים מעבר לז'אנרים וקולות שונים, וזו הסיבה שהשירים שלו עובדים כדיסקו, כקאנטרי, כ-Adult Contemporary וכסול, ומדוע הם ממשיכים לזכות בגרסאות כיסוי לאורך חמישים שנה ובכל סגנון, מפרסלי ועד סנופ דוג.
האיכות השנייה, הנדירה יותר, היא ביטול העצמי של הכותב. רוב כותבי השירים במעמדו המסחרי כותבים עבור עצמם. גיב כתב שוב ושוב במנעד של מישהו אחר — של סטרייסנד, רוג'רס, וורוויק או אחיו הצעיר — והפיק להיטים במקום הראשון בקולות שונים משלו. זה דורש ריחוק מהאגו, תכונה נדירה עבור מישהו עם הישגי מצעדים כמותו, וזה הדבר שמרכז קנדי ציין לשבח.
יש מקום להציג גם את הצד המבקר. חלק ניכר מהיצירה הגדולה ביותר של הבי ג'יז נוצר על ידי שלושה אחים בחדר אחד, והארכיטקטורה ההרמונית שהופכת את התקליטים הללו למיוחדים היא קולקטיבית באמת; בידוד "הגאונות של בארי" מהקול של רובין ומהעיבודים של מוריס הוא בחלקו תוצאה של ייחוס שגוי המתרחש לעיתים כלפי השורד היחיד. הפלסטו — המרכיב העיקרי האחראי לשיא ההצלחה שלו — נבע מדרישה של מפיק, ולא מהגייה שלו. אלבומי הסולו שלו מעולם לא התקרבו להשפעה של הלהקה. ושליטה במצעדים אינה שקולה לעומק אמנותי: גל האנטי-דיסקו של 1979 התייחס לנוכחותו הרבה כעדות נגדו. מה שאינו נתון לוויכוח הוא המיומנות. שישה-עשר להיטים במקום הראשון שנכתבו על פני ארבעה עשורים וחצי תריסר ז'אנרים אינם עניין של מזל, ואינם עניין של אופנה.
מורשת
אותות הכבוד נערמו בהתמדה: כניסה להיכל התהילה של כותבי השירים יחד עם אחיו ב-1994, להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-1997, שישה פרסי גראמי תחרותיים מתוך חמש-עשרה מועמדויות, בנוסף לפרס האגדה ב-2003 ופרס מפעל חיים ב-2015, תואר מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE) ב-2002, תואר אבירות בראש השנה האזרחית 2018, ותואר עמית כבוד של מסדר אוסטרליה בינואר 2022. הסיכום של מרכז קנדי הוא כנראה זה שיחזיק מעמד: המוזיקה שלו "חרוטה בתוך עצם המרקם של החיים האמריקאיים", וזהו דבר מרשים לומר על נער מדאגלס שלמד את מקצועו במסלול מרוצים מחוץ לבריזבן.