ברברה סטרייסנד: המנודה שניהלה משא ומתן על שליטה מוחלטת
בגיל עשרים ואחת, עם אלבום בכורה בלבד ברזומה שלה, ברברה סטרייסנד ניהלה משא ומתן על שליטה יצירתית חסרת תקדים מצד חברת התקליטים קולומביה רקורדס – רמת סמכות שכמעט שום אמן בגילה, קל וחומר אישה צעירה בתעשיית ההקלטות של תחילת שנות השישים, לא קיבל. אינסטינקט זה לשליטה על עבודתה שלה יגדיר את ששת העשורים הבאים: קריירה שנבנתה לא רק על קול יוצא דופן אלא על התעקשותה של סטרייסנד, שוב ושוב ובניגוד להתנגדות אמיתית של התעשייה, לביים, להפיק, לכתוב ולהחזיק בתנאים של תוצריה שלה.
ברוקלין ויצירת המנודה
סטרייסנד נולדה ב-24 באפירל 1942 בברוקלין, ניו יורק, למשפחה יהודית שחייה התהפכו כאשר אביה מת בעודה תינוקת. היא תיארה את תחושת היותה "מנודה" במהלך ילדותה, תחושה של אי-התאמה לתבנית הקונבנציונלית המצופה מצעירה בברוקלין שלאחר המלחמה – תיור שעושרה קושר ישירות לשאפתנות האמנותית העזה שבאה בעקבותיו. נראה כי תחושת ההדרה המוקדמת הזו התקשחה לכדי הדחף שהוציא אותה ממועדוני הלילה של ברוקלין אל הבמות של ברודוויי בעודה בקושי מחוץ לגיל ההתבגרות.
מועדוני לילה, ברודוויי ועסקת תקליטים בתנאים שלה
דרכה המקצועית של סטרייסנד החלה במועדוני לילה ועל במות ברודוויי בתחילת שנות השישים, שם קולה הבדיל אותה במהירות מעמיתיה. היא חתמה בקולומביה רקורדס בגיל עשרים ואחת בלבד, ובמקום לקבל חוזה סטנדרטי, ניהלה משא ומתן על סוג השליטה היצירתית בהקלטותיה שרוב הכוכבים המבוססים נאלצו להילחם עליה שנים רבות. אלבום הבכורה שלה משנת 1963 זכה בפרס גראמי וביסס אותה כמעט מיד כזמרת הנמכרת ביותר במדינה – אישור מהיר באופן יוצא דופן הן לכישרון שלה והן למינוף שעליו עמדה מרגע ההתחלה.
מצחיקונת ואוסקר על "כוכב נולד"
המעבר של סטרייסנד לקולנוע בסוף שנות השישים הוליד את אחד המעברים המוכרים ביותר בין ברודוויי להוליווד. מצחיקונת (1968), שבו גילמה מחדש את תפקידה הבימתי כקומיקאית פאני ברייס, זיכה אותה בפרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר בסרט הבכורה שלה – תוצאה נדירה כל כך להופעה קולנועית ראשונה עד שהיא נותרת נקודת ייחוס לקושי של מעבר זה. ב-1976 היא לקחה על עצמה את כוכב נולד, גם כיכבה וגם השתתפה בכתיבת המוזיקה לסרט, וזכתה באוסקר שני, הפעם לשיר המקורי הטוב ביותר – עדות לכך ששאפתנותה כבר חרגה מעבר להופעה אל עבר יצירת החומר עצמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ינטל: כתיבה, הפקה, בימוי, כיכוב
העדות הברורה ביותר לנחישותה של סטרייסנד לשלוט בעבודתה שלה הגיעה עם ינטל (1983), עיבוד לסיפורו של יצחק בשביס-זינגר על צעירה יהודייה המתחזה לגבר כדי ללמוד תורה. סטרייסנד כתבה, הפיקה, ביימה וכיכבה בסרט, והפכה לאישה הראשונה שמחזיקה בארבעת התפקידים יחד בהפקת אולפן גדולה – הישג שדרש לא רק חזון אמנותי אלא מעמד בתעשייה וכוח מינוף שיאפשרו לתת אמון ברמת סמכות כזו בזמן שמעט נשים קיבלו את ההזדמנות לכך. נושא הסרט, העוסק באישה העוקפת חוקים שנועדו להדיר אותה מלימודים רציניים, שיקף מקרוב את המחסומים שנגדם נאבקה סטרייסנד עצמה כדי להפיק את הסרט כלל.
מעמד EGOT ורצף הקלטות חסר תקדים
ההצלחה הבין-תחומית של סטרייסנד התגבשה לבסוף למעמד EGOT – זכיות תחרותיות בפרסי אמי, גראמי, אוסקר וטוני, שילוב שמוחזק על ידי מספר מצומצם בלבד של אמנים בהיסטוריה של עולם הבידור. קריירת ההקלטות שלה לבדה עומדת כאחת העמידות ביותר בתעשייה: עם כ-200 million תקליטים שנמכרו ברחבי העולם, 31 תוארי פלטינה של RIAA, וההבחנה של הובלת מצעד האלבומים בילבורד 200 לאורך שישה עשורים רצופים, היא מחזיקה בשיא אריכות ימים מסחרית שאף אמן הקלטות אחר, גבר או אישה, לא השתווה אליו. לאורך הקריירה שלה היא זוכת שני פרסי אוסקר, חמישה פרסי אמי, עשרה פרסי גראמי, פרס טוני אחד ואחד עשר פרסי גלובוס הזהב, לצד אות מרכז קנדי ומדליית החירות הנשיאותית.
אקטיביזם מעבר לבמה
סטרייסנד הייתה תומכת ותיקה במטרות פוליטיות דמוקרטיות ופעילה למען זכויות להט"ב, והקרן האישית שלה חילקה יותר מ-16 million דולר – לפי דיווחים מסוימים מעל 27 million דולר – למען איכות הסביבה, זכויות האזרח, בריאות האישה ומטרות של צדק חברתי. עבודת הסברה זו התנהלה במקביל לקריירת ההופעות שלה במשך עשורים במקום להופיע רק בשנותיה המאוחרות, תואם לדימוי ציבורי שתמיד שילב הצלחה מסחרית עם מעורבות פוליטית בולטת.
חיים אישיים
סטרייסנד הייתה נשואה לשחקן אליוט גולד משנת 1963 עד 1971, עמו יש לו בן אחד, ג'ייסון גולד, והיא נשואה לשחקן ג'יימס ברולין מאז 1998. חייה האישיים נשארו לרוב בבדיקה ציבורית פחותה מאשר תוצריה המקצועיים, בניגוד לאמנים רבים בעלי פרסמה דומה.
מדוע ברברה נקראת גאונה
טענתה של סטרייסנד לגאונות נתמכת היטב באופן יוצא דופן על ידי ראיות מדידות ומבניות ולא רק על ידי מוניטין בלבד: היא אמנית ההקלטות היחידה שמקמה אלבום במקום הראשון במצעדים בשישה עשורים נפרדים, והיא נותרת האישה היחידה שכתבה, הפיקה, ביימה וכיכבה בסרט אולפן גדול – הישגים שדרשו לא רק כישרון אלא אילוץ מוצלח של התעשייה להעניק לאישה צעירה סמכות שלא הייתה נוטה להעניק. מעמד ה-EGOT התחרותי שלה, המשתרע על פני מוזיקה, קולנוע ובמה, תומך עוד יותר בטענה לטווח אמיתי ולא למיומנות מתמחה יחידה החוזרת על עצמה בין מדיומים. המורכבות הכנה היא שההישגים המפורסמים ביותר שלה הם במידה רבה הישגים של שליטה מחברתית ושליטה מסחרית ולא של חדשנות אמנותית רשמית באופן שהמילה עשויה לחול על מלחין הממציא שפה מוזיקלית חדשה; סטרייסנד פעלה בתוך ז'אנרים קיימים – המחזמר הקולנועי, בלדת הפופ, העיבוד לברודוויי – והצטיינה בתוכם במקום להמציא חדשים. הגאונות שלה, על פי הראיות כאן, מתוארת בצורה הטובה ביותר כגאונות של שליטה מוחלטת: כלי קולי, חזון בימוי ומינוף עסקי המשולבים ומשומרים לאורך שישה עשורים בתעשייה שעשתה כל שלב בשילוב הזה קשה לאישה לתבוע לעצמה.
מורשת
מורשתה של סטרייסנד נשענת על גוף של "ראשונות" שעיצב מחדש את מה שאישה בעולם הבידור יכולה לקבל שליטה עליה – הבמאית הנשית הראשונה של סרט אולפן גדול בתפקיד שגם כתבה וכיכבה בו, המלחינה הנשית הראשונה שזכתה באוסקר לשיר הטוב ביותר, נוכחות המקום הראשון ארוכת הימים ביותר בהיסטוריה של ההקלטות – קריירה שמדדה הצלחה לא רק בפרסים אלא בסמכות שהצליחה לתבוע לעצמה ובהרחבה עבור הנשים שהלכו בעקבותיה אל עולם הבימוי וההפקה.