אוגוסט פון פריורפ: האנטום של מבנים נעלמים
בשנת 1911 עמד פרופסור לאנטומיה מטיבינגן מעל שישים ושלוש גולגולות שהוצאו זה עתה מקבר אחים בוויימאר ובחר אחת. הוא הכריז כי זהו ראשו של פרידריך שילר (Friedrich Schiller). בשנת 1914 היא הונחה בכספת הדוכסית בוויימאר בתוך ארון קבורה חום-אפרפר ולא בולט, לצד הגולגולת שהייתה אמורה לתקן. תשעים ושבע שנים לאחר פסיקתו, ניתוח DNA קבע שאף אחת מהעצמות לא הייתה שייכת לשילר כלל. זה היה גורל מוזר לאדם שבנה קריירה על זיהוי מבנים שהם אמיתיים אך חולפים – ושנפל בגלל מבנה שמעולם לא היה קיים.
המורשת של פריורפ
אוגוסט פון פריורפ נולד בוויימאר ב-10 בספטמבר 1849, למשפחה שכבר הייתה מבוססת ברפואה ובהוצאה לאור רפואית בגרמניה. אביו, רוברט פרידריך פריורפ (Robert Friedrich Froriep, 1804–1861), היה בעצמו אנטום ומוציא לאור, ומשק הבית שילב שני דברים שלעיתים רחוקות יושבים יחד: חדר הניתוחים ומכונת הדפוס. הבן יירש את שני הדחפים. חלק ניכר מחיי העבודה שלו הוקדש לבעיות של אנטומיה תיאורית טהורה, אך העבודות שהאריכו ימים אחריו היו אלו שפנו החוצה – ספרים שנועדו להיראות, ולא רק להיוועץ בהם.
וויימאר הייתה חשובה גם היא, באופן שיתברר רק בסוף ימיו. זו הייתה עירם של גתה ושילר, מקום שבו השרידים הפיזיים של הקנון הספרותי הגרמני לא היו הפשטות אלא רכוש עירוני, מאוחסנים, מועברים ונתונים לוויכוח תקופתי. פריורפ גדל בתוך האינטימיות האזרחית המוזרה הזו עם המתים המהוללים.
לייפציג והמשמעת של הפרוסקטור
הוא למד רפואה בלייפציג וקיבל את הדוקטורט שלו ב-1874. לאחר מכן הפך לעוזרו של כריסטיאן וילהלם בראונה (Christian Wilhelm Braune), ואז קיבל את משרת הפרוסקטור – האנטום שמכין את הגוף להדגמה, שעושה את החיתוך האיטי והלא זוהר שהופך הרצאה לאפשרית. זוהי התמחות מעצבת. הפרוסקטור אינו יכול לבלף. או שהמבנה נחשף בצורה נקייה כדי שהחדר יראה, או שלא, וכל טעות הופכת פומבית תוך שעה.
הכשרה זו ניכרת בצורת המחקר של פריורפ. הוא עבד על התפתחות ומורפולוגיה השוואתית של הראש וחוליות הגב – כלומר, על השאלה המבנית השנויה ביותר במחלוקת באנטומיה של המאה התשע-עשרה. האם גולגולת בעלי החוליות היא מערכת של חוליות שעברו שינוי? היכן, בדיוק, נגמר תא המטען ומתחיל הראש? אלו לא היו חידות עתיקות. אלו היו השאלות שבאמצעותן המורפולוגיה הגרמנית בדקה אם לגוף יש דקדוק בסיסי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הגנגליון שנושא את שמו
תרומתו של פריורפ לוויכוח זה שורדת במושג הקרוי על שמו. הגנגליון של פריורפ (Froriep's ganglion) הוא צביר זמני של תאי עצב הקשורים לעצב התת-לשוני בעובר – קיים למשך שלב מסוים, ואז נעלם.
המשמעות טמונה במיקום. העצב התת-לשוני תופס בדיוק את הגבול השנוי במחלוקת בין הראש לתא המטען. גנגליון חולף היושב לצדו הוא סוג הראיות שמכריע ויכוחים: מבנה שמופיע, מתנהג כמו אלמנט סגמנטלי, ואז נסוג, הוא עקבות של ארגון עתיק שעדיין קריא במעורפל בבעל החיים המתפתח. מזגו של פריורפ – נכונותו של הפרוסקטור להסתכל על אותו אזור שוב ושוב עד שנתפס משהו שנמשך ימים ספורים בלבד – התאים היטב למציאתו. מבנים שמתמידים יכולים להימצא על ידי כל אחד בסופו של דבר. מבנים שנעלמים נמצאים רק על ידי אנשים שממשיכים לחזור.
טיבינגן
פריורפ הפך לפרופסור לאנטומיה באוניברסיטת טיבינגן, אחת הקתדרלות האנטומיות העתיקות והרציניות ביותר בעולם דובר הגרמנית. בסופו של דבר ירש אותו שם מרטין היידנהיין (Martin Heidenhain, 1864–1949), דמות בעלת מעמד ניכר בביולוגיה של התא ובטכניקה מיקרוסקופית – ירושה שאומרת משהו על הכיסא שפריורפ תפס.
אנטומיה לאמנים
ספרו העמיד ביותר לא הופנה לרופאים. אנטומיה לאמנים (Anatomie für Künstler) המשיך להידפס זמן רב אחריו; מהדורה שביעית הופיעה ב-1937, שני עשורים לאחר מותו. כאן ניכר הבן של המוציא לאור. אנטומיה אמנותית היא ז'אנר קשה באמת: הוא דורש מהאנטום להחליט אילו מאלפי העובדות האמיתיות על הגוף שולטות למעשה על פני השטח הנראים שלו, ואז לומר רק אותן. אריכות הימים של הספר היא הראיה הברורה ביותר לכך שפריורפ יכול היה להבחין בין המבנה נושא העומס לבין הפרט המדויק גרידא.
גולגולת שילר
בשנת 1911 הופצו שמועות ארוכות שהגולגולת שהוערצה כשל שילר – שנבחרה בשנת 1826 מקבר אחים בוויימאר על ידי קארל ליברכט שוואבה (Karl Leberecht Schwabe) – הייתה השגויה. פריורפ הוביל את הצוות המדעי שפתח מחדש את הקבר. שישים ושלוש גולגולות נוספות נמצאו. הוא זיהה אחת מהן כשל המשורר, וב-1914 היא הצטרפה למקורית ב-Fürstengruft. הוא פרסם על השאלה בשנת 1913, ב-Der Schädel Friedrich von Schillers und des Dichters Begräbnisstätte. ספרו האחרון, שהופיע בשנת 1917, היה מחקר על הגולגולת, מסכת המוות והפנים החיות של בת הלוויה מוויימאר לואיזה פון גוכהאוזן (Luise von Göchhausen).
הסיום סימטרי בצורה עגומה. בשנת 2008 פרויקט "קוד פרידריך שילר" החיל ניתוח DNA על שני השלדים ומצא כי ביניהם הם הכילו עצמות משישה אנשים שונים – שאף אחד מהם לא היה שילר. הגולגולת שפריורפ בחר ב-1911 זוהתה כשל לואיזה פון גוכהאוזן: אותה אישה ששרידיה הפכו לנושא הסופי שלו.
מדוע אוגוסט נקרא גאון
המקרה הכנה הוא צר ושווה לומר אותו בבירור. פריורפ לא היה תיאורטיקן ולא הותיר מערכת. שום מקור שנסקר כאן לא מתעד בן זמנו שכינה אותו גאון, וזו תהיה הפרזה לטעון אחרת. מה שהיה לו הייתה איכות קוגניטיבית ספציפית ונדירה: סובלנות להסתכל על אותו אזור קטן של עובר שוב ושוב עד שמשהו שקיים רק לחלון זמן קצר מכריז על עצמו. הגנגליון של פריורפ אינו גילוי גדול, אבל זהו סוג קשה של גילוי – תצפית על היעדר-בהמתנה, מבנה שכל משמעותו היא שהוא נעלם. זה דורש החזקת מודל מנטלי של תהליך נע במקום דגימה סטטית, וזה קרוב יותר לצפייה בסרט מאשר בתצלום.
מקרה הנגד הוא מהותי. המושג שקרוי על שמו הוא הערת שוליים באנטומיה התפתחותית ולא יסוד שלה. המפעל הפומבי ביותר שלו, זיהוי שילר, היה שגוי, ושגוי בכיוון של ביטחון – הוא נתן תשובה מוחלטת היכן שהראיות לא יכלו לתמוך בכזו, וקבורה בממלכה רשמית נבעה מכך. לכל היותר ניתן לומר בצורה הוגנת שהוא היה אנטום תיאורי בעל יכולת יוצאת דופן עם גילוי טכני אמיתי ומתמשך אחד, וכישלון אחד גלוי מאוד של זהירות מדעית. שניהם שייכים לאותו משפט.
מורשת
פריורפ מת ב-11 באוקטובר 1917. שמו שורד בשלושה מקומות: בגנגליון החולף של הצוואר העוברי, במדריך לאמנים שהאריך ימים אחריו בעשורים, ו – בנוחות פחותה – בסיפור הבלשים המשפטי הארוך של שרידי שילר, שם הוא זכור כאיש שנתן את התשובה הבטוחה השגויה. זוהי ירושה משולשת יוצאת דופן, ותזכורת לכך שבאנטומיה המוניטין של אדם זהיר יכול להיות מוכרע על ידי שיקול הדעת הכי פחות זהיר שלו.