אודרי טוטו: הכוכבת שלא רצתה לעבור
הסרט "אמélie" הפך לסרט דובר הצרפתית המכניס ביותר בכל הזמנים בבתי הקולנוע בארצות הברית, כאשר הכניס יותר מ-33 מיליון דולר, זכה בארבעה פרסי סזאר וגרף חמש מועמדויות לפרס האוסקר. הוליווד, הרואה בקופות הזמנה, הנפיקה אחת כזו כמובן. השחקנית הראשית שלה סירבה ונשארה בפריז. "אני, בסופו של דבר, שחקנית צרפתייה," אמרה. "הבית שלי, הקהילה שלי, הקריירה שלי נטועים בצרפת. לעולם לא אעבור ללוס אנג'לס."
בومון ומונטלוקון
היא נולדה ב-9 באוגוסט 1976 בבومון (Beaumont) שבמחוז פּוי-דה-דום, וגדלה במונטלוקון (Montluçon) שבפנים הארץ של צרפת, מרחק רב מכל תעשיית קולנוע. אביה, ברנרד, היה מנתח שיניים; אמהּ, אוולין מארי לור נה נוּרה, הייתה מורה. הם קראו לה על שמה של אודרי הפבורן, החלטה שהתבררה כנבואית או כנטל תלוי ביום, שכן ההשוואה הזו ליוותה אותה לאורך כל הקריירה שלה. היא הראתה עניין במשחק כבר בגיל צעיר.
קור פלורן
היא למדה ב"קור פלורן" (Cours Florent), בית הספר הפרטי למשחק בפריז שסיפק חלק גדול מהקולנוע הצרפתי המודרני, ולמדה אנגלית ואיטלקית לצד משחק, וכן למדה באוניברסיטה הקתולית של פריז. את הופעת הבכורה שלה בטלוויזיה עשתה בגיל שמונה עשרה.
הופעת הבכורה שלה בסרטים באה בשנת 1999 בסרט "מכון היופי ונוס" (Venus Beauty Institute), קומדיית האנסמבל של טוני מרשל המתרחשת במספרה בפריז. ההופעה עוררה תשומת לב ביקורתית מיידית וזיכתה אותה בפרס סזאר לשחקנית מבטיחה, האות המובהק של התעשייה הצרפתית לכך שהקריירה החלה. בשנת 2000 קיבלה את פרס סוזן ביאנֶטי (Prix Suzanne Bianchetti), המוענק לשחקנית הצעירה המבטיחה ביותר של השנה בצרפת. תוך שנתיים מעזיבת בית הספר למשחק היא אספה את שני הפרסים שצרפת מעניקה למי שמגיעים.
אמélie
בשנת 2001 ליהק אותה ז'אן-פייר ז'ונה לתפקיד אמלי פולן, מלצרית בודדה ממונמארטר שמסדרת את אושרם של אנשים אחרים בסתר. הסרט הוא יצירת קסם מהונדסת, רוויה בירוק ובזהב, והיא דרשה שחקנית המסוגלת להחזיק פנטזיה ויזואלית שלמה יחד עם פנים. תרומתה של טוטו היא הסיבה לכך שהדבר עובד: היא מגלמת דפרה שיכולה בקלות להפוך לגחמתית כשהיא ערנית ושועשעת קלות, ומאפשרת לצופים להיכנס מבלי להתחנן מעולם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ההשלכות היו עצומות ועבורה, במידה רבה לא רצויות. הסרט הפך להפצה דוברת הצרפתית המצליחה ביותר בקופות בהיסטוריה של התיאטרון האמריקאי, לקח ארבעה פרסי סזאר וחמש מועמדויות לאוסקר, והפך את פניה למוכרות בעולם. היא עקבית מאז לגבי כמה מעט נהנתה מכך, ולא אהבה את תשומת הלב שהגיעה עם התהילה הפתאומית.
הסירוב
מה שבא לאחר מכן מעניין יותר ממה שקריירה קונבנציונלית הייתה עושה עם אותה פתיחה. היא נסעה ללונדון עבור סרטו של סטפן פרירס "דברים יפים מלוכלכים" (Dirty Pretty Things) ב-2002, סרט מתח קודר שהוא כמעט תשליל צילומי של אמélie. היא חזרה לז'ונה ב-2004 עבור "שחקי אותה אהובה" (A Very Long Engagement), דרמה של מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן הוזמנה להצטרף לאקדמיה אמנות הקולנוע והמדעים.
ההפקה ההוליוודית הגדולה היחידה שלה הגיעה ב-2006, לצד טอม הנקס ב"צופן דה וינצ'י". באותה שנה עשתה את "אהבה בתשלום" (Priceless) עם גד אלמלך, קומדיה רומנטית צרפתית, ולאחר מכן הצעות אמריקאיות טופלו כאופציונליות. בשנת 2009 שיחקה את קוקו שאנל ב"קוקו לפני שאנל" (Coco Before Chanel), דרמה ביוגרפית שגרפה שה מועמדויות לסזאר וארבע מועמדויות לבאפטה, וב-2011 הובילה את הקומדיה-דרמה הרומנטית "עדינות" (Delicacy), שהייתה מועמדת לפרס הסרט הטוב ביותר בסזאר. היא הופיעה כסימון מלושייה קוסטו בסרט "האודיסיאה" ב-2016.
התיאור שלה עצמה את החשבון אינו סנטימנטלי. "קשה מאוד להשיג תפקידים נהדרים: ראשית כשחקנית; שנית כשחקנית זרה; וכעת כשחקנית מעל גיל 40," אמרה. "אבל זה בסדר. אני לא צריכה, ואני לא רוצה, לעשות שם קריירה."
המוזה של שאנל
בשנת 2009 הפכה לפניה של שאנל מספר 5, כשהיא יורשת את ניקול קידמן, בפרסומות בבימויו של ז'ונה, אותו משתף פעולה שהפך אותה למפורסמת. היא גם ייצגה את לוריאל ומוןבלאן, והעיתונות הצרפתית החלה לקרוא לה המוזה של שאנל. היא הנחתה את טקסי הפתיחה והנעילה של פסטיבל הסרטים בקאן ב-2013 וכיהנה בחבר המושבעים של פסטיבל הסרטים ברלין ב-2015.
מדוע אודרי מכונה גאון
העמדה הכנה היא ששום סמכות ביקורתית בתיעוד אינה קוראת לטוטו גאון, וכי המקרה שלה נשען על אומנות לצד החלטה אחת גדולה מאוד. האומנות היא סוג מסוים ולא אופנתי: היא מינימליסטית הפועלת בקולנוע לאומי שמעריך מינימליזם. אמélie הוא סרט של מלאכותיות ראוותנית, כל פריים מנוהל, ומרכזו חייב להיות אדם שעשה כמעט שום דבר. טוטו בונה את הדמות מתוך דממה, תזמון ומבט המגיע חצי פעימה לפני השורה, ולכן הגחמתה לעולם אינה מתמוטטת לחמידות. אותה ריסון היא המאפשרת לה לעבור לרישום הקודר של "דברים יפים מלוכלכים" ללא שום התאמה גלויה של ציוד, ומה שהפך את שאנל שלה למחקר בשאיפה ולא בחיקוי.
ההחלטה היא ההישג יוצא הדופן יותר. כשניתנה לה הפתיחה הבינלאומית הגדולה ביותר ששחקנית צרפתית כלשהי מבני דורה קיבלה, היא חישבה שהתפקידים הזמינים לאישה זרה בהוליווד אינם שווים את המעבר, וסירבה. זו אינה גאונות אמנותית; זוהי קריאה צלולה של תעשייה, שנעשתה בגיל עשרים וחמש, שרוב האנשים במצבה טועים בה. רשימת שותפיה העוקבת, ז'ונה, פרירס, ההפקות הצרפתיות המועמדות לסזאר, מעידה כי קראה זאת נכון.
כנגד כל זאת: מכלול עבודתה קטן מהתהילה, היא הוגנה על ידי תפקיד איקוני יחיד שלא יצרה, ולהיות נקראת על שם אודרי הפבורן ואז להידמות לה הוא מזל ולא כישרון. המילה המתאימה אינה גאון אלא שיקול דעת, שמומש מוקדם והוחזק.
מורשת
טוטו יצאה עם הזמר מטיּה שדי בין 2007 ל-2008 ועם מנהל השיווק יאן לה בורבואק מ-2016 עד 2019; ב-2019 אימצה בת מווייטנאם. היא למדה בבתי ספר קתולים אך אומרת שהיא "אינה באופן רשמי" קתולית. חשיבותה המתמשכת כפולה: היא הפניה של הסרט הצרפתי המצליח ביותר מבחינה בינלאומית בזיכרון החי, והיא הכוכבת הנדירה של סרט כזה שהתייחסה להצלחה כאל דבר שיש לשרוד ולא לנצל. עשרים שנה לאחר מכן, אמלי פולן עדיין מוכרת את פריז לאנשים שמעולם לא היו שם, והאישה שגילמה אותה מעולם לא עזבה.